The great granny conspiracy

סבא וסבתא פיראטים. צילום: Gypsy and the Fool (cc-by-nc-nd)

באכסניה בסאן פרנסיסקו בה התאכסנתי, ספר אחד קפץ לעיני מהספרייה. הכותרת היתה מסקרנת: The Three Hour Diet. שמעתי על סוגים רבים מאוד של דיאטות – דיאטת כרוב, חלבונים, פחממות. אפילו שמעי על דיאטות שמבטיחות ירידה במשקל תוך שלושה, ארבעה ימים. אבל שלוש שעות נשמע לי מופרך. ואכן, מסתבר שאין הכוונה לכך שתוך שלוש שעות תרדו במשקל. לא, ההנחה שעומדת מאחורי דיאטת שלוש השעות היא שאנחנו צריכים לאכול כל שלוש שעות, והגוף שלנו יידע לווסת את עצמו. מה נאכל פחות חשוב, אבל מומלץ לאכול הרבה ירקות, חלבון רזה ודגנים מלאים. יכול להיות שזה עובד. לא ניסיתי.

בעוד שב-book-a-minute מתמצתים ספרים שלמים למשפטים בודדים (לדוגמה, את הווידוים של אוגוסטינוס), אבל עדיין יש סיבה לקרוא את הספר המלא, כאן אשכרה גיליתי לכם את הסוד שמהווה את הבסיס לכל הספר הזה. את המידע הסודי הזה גם אתם יכולתם להשיג מהביקורות באמזון. רוצים לעשות דיאטה בסגנון הספר? שום דבר לא מונע ממכם לעשות את זה, ואין לכם שום סיבה אמיתית לקנות או לקרוא את הספר. פשוט תאכלו כל שלוש שעות.

דיאטת שלוש השעות פשוט מדגימה כמה הרעיון של זכויות יוצרים יכול להיות מגוחך. כי יש סיכוי שכרגע פגעתי בקניין הרוחני של כותב הספר, על ידי כך שסיפרתי לכם את הפואנטה שלו. אבל זה בסדר, אני לא לבד כאן. הרבה לפני ששון פאנינג ידע בכלל מה זה כובע בייסבול, סבתא שלו היתה שותפה ברשת שיתוף המדיה הגדולה והוותיקה בעולם, וככל הנראה גם סבתא שלכם: רשת חילופי המתכונים. נכון שלא כל החברים ברשת הזאת משתפים בדיוק באותה מידה (נו, המתכון הסודי של הטשולנט של סבא ירד עם סבתא לקבר, כתוב בכתב ראי ומקודד ב-ROT13. פעמיים), אבל זה בסדר – זה ככה גם בביטורנט. אבל כן – לשתף מתכונים זה בערך אותו דבר כמו לגלות לכם את הסוד של דיאטת שלושת השעות: קל לאללה. אני לא צריך אפילו לצלם את הדף מספר הבישול, מספיק להגיע עם דפדפת המתכונים שלי ועט. זה קל לאללה כי מידע, בניגוד לחומר, משתכפל מהר, והדבר שהכי קל לנו, כבני אדם, לשכפל ללא סיוע (של מחשבים, למשל), הן פיסות מידע קטנות, רצוי כאלה שמורכבות ממילים. מתכונים, שירים של יהודה עמיחי, דיאטות.

אוגוסטין

זה לא שאי אפשר לשכפל דברים אחרים. אפשר. עם קצת השקעה וחיפוש תמצאו באינטרנט כל ספר, תקליט, סרט או פוסטר של הגוניס שאי פעם נוצר, ותוכלו לשמור עותק על המחשב האישי שלכם לנצח נצחים. רק שזה כבר שיכפול באמצעות מכונות. שירים של יהודה עמיחי אפשר לזכור בעל פה, וללמד אחרים.

ולכן מפליא אותי למה אנשים עדיין קונים ספרי דיאטה, עדיין קונים ספרי שירה, עדיין קונים ספרי מתכונים. התשובה לשאלה הזאת היא כמו הפאנצ’ליין לבדיחה עם הדוב: אתה לא באמת כאן כדי לצוד, נכון? אנחנו לא קונים את ספרי הדיאטה כדי לדעת איך לרזות – המידע הזה נמצא שם בחוץ. אנחנו קונים אותם כי זה מגניב אותנו, נותן לנו תחושה מרגיעה ומנחמת. אנחנו אוהבים להסתכל בתמונות היפות שבספרי הבישול. זה בסדר גמור, אני לא נגד. פשוט תוהה. מבחינת השכל הישר, דווקא צורות המדיה האלה היו צריכות להיות הראשונות לקרוס, והנה – הן עדיין עומדות. יכול להיות שהשנים של חשיפה לשכפול והעתקה על ידי סבתות פיראטיות-מתכונים, פיתחו בהם סוג של… חסינות? האם לתעשיית המוזיקה יש למה לחכות, לקוות?

טל גוטמן כותב את הטור “קפסולת זמן” במקו ואת הבלוג קורות ממלכת עילם, שם פורסם במקור פוסט זה

18 באפריל, 2009 | בנושאים 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית 

תגובות

4 תגובות לפוסט “The great granny conspiracy”

  1. זה תקוע בפיפטיז on 19 באפריל, 2009 00:44

    ממטיקה להמונים.
    זה היה כתוב בצורה מאוד מעניינת ומגניבה.

    יחד עם זאת, נראה לי שכשאנחנו משכפלים רעיונות אנחנו נוטים לעשות בהם שינויים, מינוריים יותר או פחות. כמו “טלפון שבור”.
    ולכן לתיעוד מדויק (שקיים, לדוגמא, בעותק מודפס של “מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול” או ב”מהמטבח באהבה”) בכל זאת יש יתרון על פני העברה בע”פ (כמובן שמהטעמים האלו בדיוק להעברה בע”פ יש גם יתרון על פני תיעוד מדויק).

    ומעבר לכך, אני חושב שמגבלת שירי עמיחי שאפשר לזכור בע”פ קטנה מאלו שאפשר להניח על המדף ולעלעל בהם מעת לעת.

    ונקודה נוספת – העברתם של הספרים מיד ליד גם היא דרך להעברת ול”שכפול” המידע, לא רק העברתו בע”פ.

    ולבסוף – אני חושב שרכישת וצבירת ספרים שכאלו היא חלק מתהליך הגדרה-עצמית כלשהו, לפחות בחברה שלנו.

    מהטעמים האלו נראה לי הגיוני שצורות המדיה האלו לא קורסות כל כך מהר (בצירוף העובדה שהמחיר שלהן לא בשמיים לאף אחד).

  2. kedorlaomer on 19 באפריל, 2009 07:36

    כן, אפשר להתייחס לכל העניין הזה דרך עדשה ממטית, אבל אז זה מרתיע את כל מי שלא מכיר את המושג :-)

    אני חושב שאוסף מוזיקה תורם לא פחות להגדרה העצמית מספרים, אבל השאלה שלי לא היתה “למה ספרים שורדים” – כי קשה לנו לשכפל ספרים שלמים, במיוחד ספרי קריאה, בלי אמצעי-עזר. השאלה היא למה ספרים שכל מהותם היא הפאנצ’ליין, כמו ספר הדיאטה המדובר, עדיין שורדים, בהתחשב בעובדה שקל לשכפל את הפאנצ’ליין שלהם, ללא שום אמצעי עזר

  3. צפריר כהן on 19 באפריל, 2009 14:49

    ספרי הדיאטות הללו שורדים מכיוון שלקהל הקוראים שלהם יש מצח מספיק שטוח (מהמכות החוזרות ונשנות עם כל הספרים שהם קנו). מכות עם מחשב נשמע לי משהו יותר מסוכן.

    ספרי מתכונים, לעומת זאת, פשוטים ונוחים יותר לשימוש במטבח מאשר מחשב (כמה עולה לך הדפסת דף מתכון? כמה הדפסות דפי מתכון שוות ספר בישול אחד? ספר בישול הוא בד”כ מנייר כרומו שלא מתלכלך בקלות) ואנשים רגילים להשתמש בהם ועדיין לא רגילים לערך המוסף שיש ממתכונים ברשת. לכן יש למדיום הזה ערך מוסף. לפחות כיום.

    אולי זה ישתנה אם יהיה איזשהו “נייר אלקטרוני” זול מספיק.

  4. יובלגו on 22 באפריל, 2009 19:09

    סתכלו על ה google-ads בעמוד זה, אפשר לעשות דיאטות הרבה יותר קלות מזו של שלושת השעות… ככתוב: “דיאטה מהפכנית ללא רעב” .

    נו.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.