נפלה סאטירת ראשנו
עד שכבר יש סאטירה בטלוויזיה, נזעקים הנעלבים המקצועיים, מנופף באצבעו נציב התלונות והסאטיריקן מתקפל ומתנצל. טור שלי ב”העין השביעית” על פרשת “מגיפת הגריאטריה” של התוכנית של ליאור שליין.
10 במאי, 2009 | בנושאים 404, עיתונות ותקשורת




סוף כל סוף מישהו מוכן להגיד את זה בקול רם.
אבל זה מראה גם שעדיין עם כל הערוצים וכו’ אפשר ליצור את אפקט “מלחמת העולמות” (אותו שידור רדיו מפורסם).
בכל מקרה, אני מסכים לגמרי עם מה שאתה אומר שם, והגיע הזמן שתהיה עוד סאטירה במדינה.
אומר זאת באנדרסטייטמנט: מעניין לערוצים המסחריים את ה @*% מה חושבים כמה שולחי מכתבים עצבניים. גם גיורא רוזן לא ממש מרעיד מערכות. אם נתוני הצפייה של התכנית היו טובים או שהיא עשתה רעש- זה כל מה שחשוב.
נראה לי שהתגובה שלך לאירוע הזה מעידה על נאיביות מסוימת. אפשר לחשוב שליאור שליין וערוץ 10 קמו בבוקר והתאכזבו לגלות את אותן “עשרות תלונות”. הרבה יותר סביר שהסיטואציה היא בדיוק הפוכה: מה שבאמת היה עלול לאכזב אותם הוא מצב שבו הדאחקה הזאת לא הייתה גוררת אחריה תלונות של צופים.
בסך הכל יש כאן סידור די בנאלי ומוכר שכולם פחות או יותר מרוויחים ממנו: בזכות התלונות שליין וערוץ 10 זוכים באייטמים בתקשורת ובפרסום חינם לתוכנית ולערוץ, גיורא רוזן זוכה לראות שוב את שמו בעיתון/באינטנרט, וכלי התקשורת האחרים מקבלים אייטם חביב. זה פחות או יותר כל הסיפור.
בדיחות קרש זה לא סאטירה
וואו. אם זה נחשב לפרובוקציה, היש פלא שסאטירה אמיתית מצונזרת מראש?