העין השביעית (עדכון על ענייני עבודה)
לפני חודש מוניתי למנהל נוכחות הרשת של אתר ביקורת התקשורת העין השביעית. התפקיד שלי הוא לחשוף את האתר לגולשים שלא מכירים אותו ועשויים להתעניין בתכניו, ולהקל על גולשים שכן מכירים אותו להגיע לתכנים שמעניינים אותם.
הנה כמה מהדברים שאני עושה:
• טוויטר העין השביעית: עדכונים על חדשות תקשורת וכתבות שמתפרסמות בעין.
• פליקר העין השביעית: צילומים, בדרך כלל של עיתונאים ומרצים בכנסי תקשורת, ואיורים, בדרך כלל של יעל בוגן. התמונות והאיורים (למעט חריגים בודדים) משוחררים ברשיון cc-by-nc-sa, כלומר מותרים לשימוש לא מסחרי תמורת קרדיט, וחובה לתת רשיון זהה ליצירות נגזרות.
• קבוצת הפייסבוק של העין השביעית: עדכונים על אירועים בנושא תקשורת וכתבות חדשות באתר.
• פרופיל דהמרקר קפה של העין השביעית.
[ובהזדמנות זו: רסס העין השביעית • ניוזלטר העין השביעית]
מה עוד אפשר לעשות עם הכלים הללו? באילו כלים נוספים כדאי להשתמש?
הייתי מנוי על ה-RSS של ה’עין השביעית’ אבל הפסקתי בגלל שהוא כלל רק לינקים ולא כלל את הטקסט כך שלא ידעתי למה אני נכנס בעצם. זה שיגע אותי.
האם זה תוקן?
@נמרוד ברנע, הסתכלתי עכשיו ויש כותרת, משנה ושם הכותב.
תלוי כמה אתה מוכן להשקיע. אפשר לכתוב בפורומים של תקשורת (תפוז, נענע), להגיב בבלוגים, לצאת לרחוב לבוש בצבעי האתר ולצעוק על כל מי שעובר שהעין השביעית שלו סגורה מדי.
באמת תהיתי למה אני נתקלת שוב ושוב בלינקים לעין השביעית במקומות לא צפויים. (קישורים משמות של מגיבים שאני יודעת שיש להם בלוג משלהם, בבלוגים של אנשים שמדווחים שהם כתבו שם משהו, וכאלה)
לשלוח את הניוזלטר בתדירות יותר גבוהה או לאפשר לבחור בזה. דווקא הוא נוח לי.
אם אפשר קצת יותר בשר לrss לא חייבים את כל הכתבה, אבל 50-100 מילים יעזרו.
אם היו פידים לכל כותב הייתי נרשם, ה-RSS הכללי (וגם הטוויטר) כולל יותר מדי דברים שפחות מעניינים אותי.
ואולי כאן המקום לשאול, למען הסר ספק, אם הדרישה לשחרור תחת רשיון זהה חלה על כתבה שמשלבת את התמונה, או רק ליצירות מסוג קולאז’ וכיוצא באלה שמשתמשים בתמונה.
אחד הדברים המתסכלים ביותר באתר הוא חוסר היכולת של הקוראים להשתתף בדיון או להגיב, נראה לי שהדבר נעשה במין התרסה כנגד העיתונות החדשה ומנסיון לשמר את מעמד הכותבים בנפרד ממעמד הקוראים. כקוראת זה מאוד משונה – אולי כדאי להקים פורום למגזין ולצרף קישור בתחתית כל מאמר?
חוץ מזה כל האמצעים שציינת הם אמצעי הפצה, לדעתי לרוב אמצעי ההשתתפות (להגיב בפורמים, להגיב על תמונות בפליקר, להשתתף בצורה אקטיבית בקבוצות בפייסבוק) יותר יעילים ופחות מעצבנים מעוד עידכונים חד צדדים. הרי בסך הכל, מה שכולם רוצים ברשת זה תשומת לב (גם קוראי העין השביעית).
אתר העין השביעית מענין מאוד וחושף אותי להסתכלות עמוקה על נבכי העיתונות הישראלית ומה שמאחוריה. מקיף את העיתונות הכתובה, כולל ספורט, תקשורת אלקטרונית ועיסוק בנעשה בחו”ל ואף באינטנרט. בהחלט שווה.
עידוק, עבודה נהדרת. אני כבר כמה זמן מתמוגג מנוכחות העין בכל מקום ובמיוחד בטוויטר. מחכה שהפליקר יתמלא כל טוב.
מי שעוקב גם אחריך וגם אחרי העין השביעית מקבל מדי פעם עדכונים כפולים ברצף.
כבר הרבה זמן אני מחפש RSS של העין השביעית. אבל למה הוא לא מופיע לי בשורת הכתובת כשאני נמצא באתר, כמו שקורה ברוב האתרים?
חוץ מזה, מה שבאמת צריך זה RSS נפרד לכל מדור / כותב.
הערות חשובות. אני לא עונה לכל אחד באופן פרטני, אבל תמשיכו, אני ארכז ואעביר את כל ההערות לאנשים הרלוונטיים בעין.
קודם כל אני מוכרח להצטרף למברכים, אתה עושה עבודה טובה מאוד. אני הרי הכרתי את האתר גם קודם, אבל לא הרביתי לבקר בו, ומאז שהתחלת עם הטוויטר אתה דוחף לי הרבה יותר מאמרים לקריאה, עברתי מלבקר באתר פעם בשבוע ליותר מפעם ביום.
אני מסכים עם איה בעניין התגובות. אני חושב שמודל התגובות בבלוגים של תפוז, למשל בבלוגים של אורנג’, הוא יחסית שקט ויעיל, ואם לא רוצים אפשר לאמץ את פתרון הפורום.
פנייה לפורומי תקשורת ואקטואליה באתרים גדולים היא רעיון, השאלה איך עושים את זה.
לפתוח יוזר של העין בתפוז או באתר פורומים דומה ולפרסם שם מדי פעם חדשות ו\או מאמרים מהאתר בפורומים מתאימים. (נגיד פורומים של תקשורת או ספורט )
לעניין עיתונאים (ובלוגרים) בניוזלטר (לשלוח אימייל ולהסביר להם מה מי מו. הם יכולים להתייחס למאמרים מסוימים). אני לא מדבר על עיתונאים מווינט אלא על אתרים יותר קטנים שכותבים גם למגזרים שלא מכירים את העין.
לסקר את התקשורת החרדית\רוסית\ערבית. זה ימשוך עוד קהלים.
להירשם לאתרים כמו דיגג בעברית (יש כמה כאלה)
לעשות באתר דירוג של הסיפורים הכי נקראים.
לפתוח יוזר של העין בתפוז או באתר פורומים דומה ולפרסם שם מדי פעם חדשות ו\או מאמרים מהאתר בפורומים מתאימים. (נגיד פורומים של תקשורת או ספורט )
לעניין עיתונאים (ובלוגרים) בניוזלטר (לשלוח אימייל ולהסביר להם מה מי מו. הם יכולים להתייחס למאמרים מסוימים). אני לא מדבר על עיתונאים מווינט אלא על אתרים יותר קטנים שכותבים גם למגזרים שלא מכירים את העין.
לסקר את התקשורת החרדית\רוסית\ערבית. זה ימשוך עוד קהלים.
להירשם לאתרים כמו דיגג בעברית (יש כמה כאלה)
לעשות באתר דירוג של הסיפורים הכי נקראים.
הרסס של העין הוא הרסס הכי מתועדף שלי, וכשיש לי זמן אני נכנס לכל כתבה וכתבה (תסלח לי שאומר זאת, אבל התיקונים זה המדור היחיד שאני לפעמים מדלג עליו. אני פשוט לא מבין למי איכפת מטעויות פעוטות כאלו. שאר הכתבות באתר עמוקות ומעשירות). ובכל זאת, כשאני ממליץ לחברים על הרסס, התשובה היא תמיד שבלי 50-100 מילה של תחילת הכתבה, הרסס מעצבן נורא כי יש בו רק כותרת ושם הכותב.
אני מצטרף לאחרים שאמרו שמה שחסר זו האפשרות לדיון בכתבות. ומצד שני, אני אוהב את העובדה שאין אפשרות להשאיר תגובה מתחת לכתבה. אני לא כל כך אוהב טוקבקים, ואפילו כקורא אני מרוצה מכך שלא נותנים לי את האפשרות להגיב. אז אולי יש לאפשר חברוּת סלקטיבית באתר, שמאפשרת לכתוב מאמרוני תגובה. נגיד, לכל מי שהוא עיתונאי או עורך.
הצבעה נוספת להוספת האפשרות לתגובות. האתר מעלה נושאים חשובים שלא מטופלים במקום אחר ופשוט חבל שאין אפשרות לקיים דיון.
לגבי הפצה – אני לא רואה נוכחות בקפה דה מרקר. כדאי להכניס מדי פעם דיונים בקבוצת יחסי הציבור למשל, או בקבוצות אחרות כדי לחשוף את האתר גם לקוראים שאינם “חברים” של כרטיס האתר.
אגב, אולי יש פורום מתאים גם בלינקד-אין. בזמן האחרון נפתחו שם קבוצות שמיועדות לישראלים ויש לא מעט פרסומים בעברית.
לא ברור שזה קהל היעד, אבל כדאי לנסות.
האירועים בפייסבוק מתישים לפעמים.
לעיתים רחוקות יוצא לי להגיע למכללה בשומרון,
לא משנה כמה הכנס מעניין.