RT @michalsnunit
חידון קצר: למה יש רקע כחול, ציפור לבנה, ומכיל, בצורה קצרה ומתומצתת, מסרים עמוקים על הוויתנו?
ספרה עטור השבחים של מיכל סנונית, “ציפור הנפש”, כמובן!
תסתכלו שניה, ותגידו אם זה רק אני.
כמו הדמיון הביזארי בין “אהבתיה” של שלמה ארצי ל “More than words” של אקסטרים, כך גם הדמיון בין טוויטר ו”ציפור הנפש” של מיכל סנונית. מדובר בצירוף מקרים כפול – לא רק בלוגו, אלא גם עולם התוכן הדומה. אפשר לטעון שטוויטר, בשימוש נכון, הוא ציוצה של ציפור הנפש של המשתמש. רק חבל שטוויטר, או תוכן שהוא מעודד משתמשים לייצר, מזכיר לי קצת יותר מדי צליל שונה מציוץ, וסוג אחר לגמרי של רוח.
האינטרנט מספק לנו מדיומים נרחבים לביטוי עצמי, וזה נפלא. כשאנשים מתבטאים, הליטוש של מחשבה, הזיקוק שלה, לפני שמוציאים אותה החוצה, מוביל להתבוננות פנימה, לאינטרוספקציה. זה מזון לנשמה, זה עושה התעמלות לציפור הנפש שלנו. טוויטר ופייסבוק הם אוסף-הפליירים-למשלוחי-אוכל-שיש-לכם-במגרה לנשמה. יש שם מבחר עצום של סגנונות אוכל, אבל רוב הסיכוי שתזמינו פיצה. אפשר לכתוב ספרות יפה בטוויטר, אבל רוב הסיכוי שתתפתו סתם לשגר טוויט לעולם, בלי לחשוב עליו יותר מדי.
טל גוטמן כותב את הטור “קפסולת זמן” במאקו, ואת הבלוג “קורות ממלכת עילם“
מלך
לדעתי טוויטר הוא הגורם למפץ הגדול, לשבר הסורי אפריקאי ואולי גם למלחמת לבנון השניה.
נסחפתם קצת, לא? אנשים שונים משתמשים בטוויטר בדרכים שונות. לי ולחבריי זה מדיום משובח להפצת מידע. לא זבל, לא פליירים, מידע עדכני בזמן אמיתי. מי שלא טוב לו, שישתמש בכלי אחר.
More Than Words נכתב ב-1990. תרצה אתר, שכתבה את “אהבתיה”, מתה עוד ב-1977. מה הקשר בין השירים?
טוויטר ופייסבוק הם משחקים, ומי שלוקח אותם ברצינות (או מבזבז עליהם זמן התפייטות) כנראה צריך לצאת לשאוף קצת אוויר. :)
טוויטר הוא כלי מאוד יעיל, חיובי ואנשים יכולים להשתמש בו למטרות טובות מאוד, פרסום הוא העיקרי שבהם.
העניין הוא שפחות או יותר 80% ממשתמשי טוויטר הם “גיקים” שמרגישים צורך לשתף אותנו בחוויה המיוחדת שהם עברו היום בשיעור תנ”ך, או בחצי שעה האחרונה בשירותים, ליתר דוגמא.
ובכלל… חיובי או לא, חיוני הוא בטוח לא.
מי זוכר שלחצי בעלי טוויטר יש גם בלוגים שהם נטשו, כנ”ל פייסבוק ומייספייס…
ומישהו זוכר בכלל מה זה “מקושרים”, “שוקס” או “שין”? לא. לא אני.