קואלה ופלטיפוס בתל אביב: הספר

פריים מ"קואלה ופלטיפוס בתל אביב"

“קואלה ופלטיפוס בתל אביב” הוא רצועת קומיקס ישראלית של ניקו וואטס והקטור זולטן. בזמנו כתבתי עליהם ב”ממתקים”. לכבוד פסטיבל הקומיקס הם מוציאים עכשיו אוגדן מודפס, שיכלול את הפרקים שפורסמו ברשת ופרקים חדשים. לפני כמה שבועות הם סיפרו לי על כך וביקשו שאכתוב הקדמה. אמרתי שאשמח, וביקשתי שיאיירו אותי (ההנחיה המדוייקת היתה “‫תעשו אותי בראד פיט‬, ‫או לפחות אדריאן ברודי‬”).

זולטן כתב בחדשות האתר:

נכון לעכשיו עוד לא החלטנו אם אנחנו משאירים את האתר למעלה או לא. כפי שאתם בטח יודעים, אתר עולה כסף, גם השם וגם האחסון, ואנחנו צריכים לחשוב האם משתלם לנו להחזיק את האתר באוויר בשביל לאפשר לאנשים חדשים להכיר את קואלה ופלטיפוס, וקוראים ותיקים לחזור לקרוא את הפרקים המוכרים שוב, אם הם רוצים. מה שכן, החלטנו שאם נרוויח מספיק מהאוגדן, נוכל להמשיך לממן את הפעילות ברשת, שזה יהיה אחלה (אז תקנו אוגדן!)

ביום רביעי ייפתח הפסטיבל בסינמטק. אני אקפוץ לשם להגיד שלום ולרכוש עותק חתום. תבואו גם.

אחרי הקיפול, שער האוגדן וההקדמה (את האיור הם מסרבים לשלוח לי. אני צריך להיות מודאג?)

כריכת אוגדן "קואלה ופלטיפוס בתל אביב"

“אם אתם רוצים תמונה של העתיד, דמיינו מגף רומס פני אדם – לנצח”, כתב ג’ורג’ אורוול הגדול. אם אתם רוצים תמונה של היומיום התל אביבי, דמיינו מרק עוף שוטף פני אדם – לנצח. החום והלחות מגדירים בצורה טוטלית, טוטליטרית, את הקיום שלנו במדינת תל אביב, הזולה שבווילה בג’ונגל.

ניקו וואטס והקטור זולטאן הצניחו לתוך הג’ונגל הזה את קואלה ופלטיפוס, גיבורי הקומיקס “קואלה ופלטיפוס בתל אביב”. שתי החיות האוסטרליות במפגיע הן בחירה משונה לקומיקס הזה, שאוכלוסים בכל מקום מחוץ לישראל יתקשו להבין את ההקשרים התרבותיים והחברתיים שלו. אבל אל תטעו בהם, בקואלה ובפלטיפוס – הם שם כדי ליצור הזרה, לגרום לנו להוריד את ההגנות שלנו: כשאנחנו חושבים שאנחנו קוראים על שתי חיות ייחודיות לאוסטרליה, אנחנו בעצם קוראים על שני גברים תל-אביביים במובהק. ולמעשה, שני צדדים של גבר אחד, האגו והאיד, היפה והחנון, אריק ובנץ, שוקו ולחמניה.

קואלה ופלטיפוס הם המדריכים האמיתיים שלנו לתל אביב, עיר עם הסדרי חניה חדשים אבל בלי חניה, שבה צריך לחכות חודש לפח אשפה חלופי לבניין אחרי שהקודם נגנב אבל אפשר לקבל סמים תוך שעה עם שליח, שהסלבים שלה נמצאים בה רק כדי שנוכל להתעלם מהם בהתנשאות, שמלאה בתי קפה שמלאים כל היום באנשים שלא ברור מאיפה יש להם כסף לשבת בבית קפה כשהם כל היום רק יושבים בבית הקפה, שקבצניה ממתגים את עצמם כדי לבלוט מול המתחרים וסופרמרקטים פתוחים 24 שעות ביממה רק כדי שיהיה לנו יותר זמן להתלונן שהם פוגעים במרקם האורבני של פיצוציות שפתוחות 24 שעות ביממה.

קואלה הוא הגב-גבר, הערס, המתלהם, המעשן, הימני, העבריין-צעצוע. פלטיפוס הוא הילדון, החננה, המפחד מהצל של עצמו, הסמולני, הפראייר, מחבק העצים. הם משלימים זה את זה וצריכים זה את זה: פלטיפוס שיראה לקואלה איך להתחבר לצד הנשי שלו, וקואלה שיראה לפלטיפוס איך להתחבר לצד הנשי של איזו בחורה אקראית שהוא יקטוף בפיק-אפ בר וידליק כבר את נר הזכרון המחורבן לזכר הבתולים שלו שהלכו לאבדון בשירותים של הבר האמור.

תל אביב מלאה בילדים מפוחדים מהפרברים שמנסים להיראות כמו תל אביבים אמיתיים – כלומר ילדים מפוחדים מהפרברים. פלטיפוס הוא כזה, וגם קואלה, אם מתגברים על החשש ומסתכלים לו ישר ועמוק בתוך העיניים, רואים בפנים ילד מפוחד מהפרברים. זה כי קואלה אכל אותו.

אבל אל תאמינו למה שמספרים לכם בספר קומיקס. מה אתם, ילד?

16 באוגוסט, 2009 | בנושאים 404, idok.is, קומיקס 

תגובות

6 תגובות לפוסט “קואלה ופלטיפוס בתל אביב: הספר”

  1. אדלה on 16 באוגוסט, 2009 18:43

    האמת היא שהייתי סקפטית אבל ההקדמה הציתה לי רצונצון קטן לעלעל בספר. “תל אביב מלאה בילדים מפוחדים מהפרברים שמנסים להיראות כמו תל אביבים אמיתיים – כלומר ילדים מפוחדים מהפרברים.” – גאוני

  2. רוני ורד on 16 באוגוסט, 2009 21:03

    משעשע שדווקא שני אילתים מצליחים להעביר את ההוויה התל-אביבית כלכך טוב

  3. אמיתי סנדי on 16 באוגוסט, 2009 21:04

    מבריק.

  4. ועוד אחד on 17 באוגוסט, 2009 09:10

    זהירות – ניטפוק

    “ישר ועמוק בתוף העיניים” – תוף העין זה כמו עור התוף באוזן?

  5. עידו קינן on 17 באוגוסט, 2009 16:31

    תודה!

    @ועוד אחד, תיקנתי, ואני מתפלל לאלוהי הקומיקס שהם הבחינו בזה לפני ההדפסה. נגלה מחרתיים.

  6. האיור שלי בקואלה ופלטיפוס : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 21 באוגוסט, 2009 23:33

    […] סיפור המעשה פה. הנה האיור: […]

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.