שלא תגידי שלא אמרנו לך (לא להתרועע עם ערבים): על גבולות ופאניקה מוסרית בפרשת הרצח בתל ברוך
רצח סתמי הוא תמיד יותר קשה. אי אפשר להסביר אותו, לא ניתן היה למנוע אותו ומסובך נורא להפיק ממנו לקחים. רובינו מעדיפים את הרצח שלנו עם סיבות. אם לא סיבות פסיכולוגיות עמוקות אז לפחות הקשר חברתי שיסביר. כזה שיחזק את הגבולות ויבהיר שאצלנו זה לא קורה. שהילדים שלנו או של השכנים לא ירצחו ככה סתם נהג מונית, נער אחר שעבר במקום או נערה בבית הספר. גם הרצח המכונה לינץ’ בחוף תל ברוך היה רצח סתמי מהסוג הזה. ולמרות זאת הוא מוסגר כ”אירוע” חברתי סוציאלי שבמרכזו שתי צעירות יהודיות ש”הסתובבו” עם ערבים מג’לג’וליה.
לא משלנו: זו שמסתובבת עם ערבים
סיפור הרצח, כפי שהוצג בהארץ, וויינט ונרג’, הוא בעיקר סיפורן של שתי צעירות, כמעט נערות, בנות 17 ו-19, הסובלות מבעיות אישית חברתיות ומוסריות. ההתדרדרות שהובילה לרצח החלה, כפי שמספרים הוריה של אחת החשודות, כבר לפני זמן רב:
“בשנה האחרונה”, סיפרו, “היא הכירה קבוצה של נערים מג’לג’וליה והחלה להסתובב אתם. היא החלה לחזור הביתה מסוממת ושיכורה – רק בילויים היו בראש שלה – והם היו מבלים ביערות, בראש העין ובחוף הים, כשהם שותים כל הזמן”.
יותר מכך, כפי שסיפרה האם לוויינט, ההורים והמשפחה היו מודעים היטב למצבה הקשה, שעיקרו “התרועעות עם ערבים”, ואף דיווחה על כך למשטרה, אך שם “לא נתנו לה תשובה ואומרו שאין בזה שום דבר לא חוקי”.
לנרג’ סיפרו קרובי המשפחה כי ידעו שמדובר בבחורה שתסתבך:
“היא ילדה טובה שהלכה לאיבוד, נגררת”, סיפרה חברתה. “היא רק הייתה שומעת שהם מתקשרים, וישר היתה נדלקת, ישר רצה לפגוש אותם. האמת, ידענו שהיא תסתבך”.
קו הסיבתיות שהוביל למעשה ברור מאוד, הן לקרובי המשפחה והן לכתבי החדשות. נערות, אמנם לא “בנות טובים” אך גם לא נצר למשפחות פשע, סתם ילדות טובות, ששוליותן והמצוקה החברתית והנפשית שהן סובלות ממנה באה לידי ביטוי בקשרים עם צעירים ערביים, כאלו שנועדו לסבך אותן בבילויים ושתייה, ובסופו של דבר גם ברצח אכזרי.
.
חיזוק לאותו קו מביא גם הפסיכולוג שמתבקש להסביר כיצד קורה “דבר” כזה:
“הרבה פעמים נערים ונערות כאלה מתחברים לבני נוער אחרים שגם הם נפלטו ממסגרות, והרשויות הסוציאליות לא מצליחות להכניס אותם שוב למסגרות מתאימות. לפעמים נוצרות חבורות שיש בהן נערים ונערות מקבוצות שונות בחברה”.
ה”דבר”, או “השאלה המעניינת” , כפי שניתן להבין מהתשובה, הוא כמובן האינטראקציה הבלתי נתפסת בין יהודיות לערבים.
ביחס לשבעת הגברים החשודים ברצח, הסיפור פשוט הרבה יותר. מדובר בבני מיעוטים. ל”ערבים” או “תושבי ג’לג’וליה” אין שמות, גילאים או הורים וקרובי משפחה שיסבירו את המעשה. עצם הערביות היא סיבה מספקת. אפילו ראש מועצת ג’לג’וליה המבוהל, שמתאר אותם בראיון כ:
“בחורים נחמדים, הם צעירים בוגרי תיכון, שקטים וחלק מהם בעלי ממוצע של יותר מבינוני בבחינות הבגרות. חלק מהם נרשמו ללימודים באוניברסיטה וחלק עובדים עם הוריהם. המשפחות שלהם שקטות ואין להן סכסוך עם אף אחד”.
מצטייר יותר כדמות ערבית ממסדית סטראוטיפית, חנפנית ומצטדקת, מאשר כמי שבאמת מבקש להגן על מי שהוא מאמין שלא ביצעו את המעשה.
הבנאליות של הרוע: סיפור שאפשר היה לספר אחרת
אף אחד לא אוהב רוע בנאלי, בטח לא כשהוא מופיע בחצר הקדמית ומסכן כל אחת ואחד מאיתנו. המסגרת של “התרועעות עם בני מיעוטים”, יחד עם הפניקה המוסרית שנלווית אליה, היא פתרון מוכר. היא מסירה כמעט לחלוטין את האשמה מן הנערות היהודיות, שהן ה”אנחנו” הקולקטיבי, ומעבירה אותה אל מרחבים חיצוניים וזרים, משכנם של “הצעירים הערבים”, אלה שהם “לא משלנו”. קדמו לו אירועים דומים בהם היו נערות ישראליות מעורבות בקשרים כאלו ואחרים עם ערבים ישראליים ובדואים. גם במקרים הללו תפסה החרדה לכבוד האומה את מקומו של דיון ענייני במצוקות כלכליות וכשלים חינוכיים.
כקו הגנה פרטי של הנערות והוריהן, מדובר בכיוון כמעט לגיטימי. שיתוף הפעולה המוחלט של העיתונות עם קו ההגנה הזה, לעומת זאת, מטשטש משמעויות רלוונטיות אחרות שניתן היה לתת לרצח. אבל סיפור על אנשים מרושעים ואכזריים וחברה שהולכת ונעשית אלימה מיום ליום, או על גברים מפוקפקים שמדרדרים נערות במצוקה לסמים ואלכוהול, הוא סיפור מפחיד ומורכב הרבה יותר מהאזהרה הפשוטה “אל תסתובבי עם ערבים. זה ייגמר ברצח”.
ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה
תגובות
11 תגובות לפוסט “שלא תגידי שלא אמרנו לך (לא להתרועע עם ערבים): על גבולות ופאניקה מוסרית בפרשת הרצח בתל ברוך”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
קרדיט איור.
@נאד-ניק, רחף עם העכבר מעל התמונה ותראה את הקרדיט ב-tooltip. ואם תקליק עליו תגיע לחשבון הפליקר של המאייר.
וגם לא לשתות אלכוהול. או חשיש!
[…] הנושא, ניבה שושי כותבת אצל עידו קינן על הבנאליות של הרוע, ועל הדרכים הגזעניות […]
כל התזה שלך היתה יותר משכנעת, אילו בסופו של הסיפור של שתי הנערות הליברליות היו ממתינים להם חיים “נורמטיביים”, בין אם בג’לג’וליה או בפתח תקוה, או בכל מקום אחר. כעת הן צפויות לחיים, או לפחות לכמה שנים, בנוה תרצה.
רועי, אני לגמרי מסכימה אבל זה בדיוק העניין לחיים הלא נורמטיביים ודי אומללים שלהן (כמו גם של השותפים שלהן)אין שום קשר להסתובבות עם ערבים. הסיפור האמיתי הוא על נוער מנותק ולא על מערכות יחסים בין ערבים ליהודיות.
אני חושבת שיש קשר, רק הסיבתיות היא הפוכה ממה שבחרת לקרוא בדיווחים העיתונאיים.
הן לא הגיעו לחיים לא נורמטיביים בגלל קשריהן עם ערבים, הן הגיעו לקשר עם ערבים כנראה בגלל שמראש החיים שלהן היו לא נורמטיביים ודי אומללים.
זה אולי לא מאוד ליברלי אבל רוב הנערות שמאושרות או מסופקות בחיים מסתפקות בקשרים עם מכרים מהשכונה או מבית הספר, הן לא מחפשות מקום אחר שבו יקבלו אותן.
אחת מהן אמרה על חבריה לקבוצה “הם כיבדו אותי” – כנראה בניגוד ליחס שקיבלה קודם.
ניבה: למה את מתעקשת לקרוא לזה “רצח סתמי”? זה שגוי ועושה טריוויאליזציה של הרצח, בעוד שמהפסקה האחרונה בפוסט נובע שאת יודעת שהרצח לא היה “סתמי”, הוא היה למעשה מאד לא סתמי. הוא נבע מכעס ושנאה ותסכול ואלימות ומתחיםגזעיים והרבה דברים שהם מאד לא סתמיים ושראוי לדבר עליהם. הרצח הסתמי היחיד שאנימכיר הוא הרצח ב”הזר”, וגם הוא, הוא מוצג בתור רצח סתמי, אבל יש בו עומק הרבה יותר גדול מ”סתמי”, וזו חלק מהגדולה של קאמי.
באמת לא ראיתי מספיק רפרנסים להשוואה בין הרצח הזה ל”הזר”, שהיא דווקא השוואה שמעניין לעשות.
אלעד, זו באמת שאלה מעניינת. כשכתבתי “סתמי” הסתמכתי על ההגדרה שהופיעה בעין השביעית (“רצח סתמי” בניגוד ל”לינץ”). הוא סתמי במובן הזה שהוא נטול אינטרסים מודעים וקשה להצביע על סיבה רציונלית שהייתה יכולה להביא את קבוצת האנשים הזו הזו לרצוח אדם בזמן ובמקום הזה.
מצד שני אתה צודק שיש לרצח המון סיבות חברתיות שיכלו להביא קבוצת שוליים כזו לבצע אותו אבל אילו סיבות סביבתיות פסיכולוגיות וחברתיות.
רצח נטול אינטרסים רציונליים חייבים להסביר איכשהו והתקשורת בחרה לדעתי בהסבר נוח וצהוב במקום בסיבות האחרות שהצבעת עליהן.
לגבי קאמי אני מסכימה עם הביקורת שלך (עד כמה שאני זוכרת את הסיפור) וזו אכן השוואה מעניינת גם לרצח הזה אבל גם לכל מקרי הרצח הכאילו סתמיים האחרים. קשה לי להסכים עם טענה שרצח יכול להיות באמת באמת סתמי ונטול סיבות רציונליות או סביבתיות שיאפשרו להסביר איך קרה שאדם רצח אדם אחר, אולי כי אם זה אפשרי זה אומר עלינו משהו שלא הייתי רוצה לחשוב.
הם לא בילו ביער של ראש העין.
אני גר מול היער ומידי ערב עושה בט”ש ביער והם לא היו שם.
הם בילו ביער של חורשים.
אני נוטה להסכים עם צילה, אם כי לא בהכרח מאותן סיבות. לבטל קשר בין מה שאת מכנה “חייהן האומללים” ובין זיקתם לצעירים ערביים נראה לי כשואף לפוליטיקלי קורקטיות בכל מחיר. יתכן מאוד שעצם ההסתובבות עמם היתה בחזקת מרד, נאמר, בהורים שהתלוננו על הבנות שלהן במשטרה.
בנוגע לאי-ההתייחסות אל הצעירים בשמם – יש סיכוי מאוד סביר שזה נעשה כחלק מאיפול תקשורתי ענף יותר שמחילים על הפרשה. נשמע לי סביר שהמנעות מפרסום שמותיהם בציבור בשלב זה כנראה מסייע להגנה עליהם מפני פעולות תגמול.