פרשת ענת קם | סימביוזה
מובן מאליו שאומת האינטרנט הישראלית הובילה את הפרת את צו איסור הפרסום בפרשת ענת קם, המואשמת שגנבה מסמכים צבאיים סודיים והעבירה אותם לעיתונאי. אבל היא כשלה בכך שלמרות הפרסומים המרובים והמתריסים, שאנשים פרסמו תחת שמותיהם המלאים בבלוגים וברשתות החברתיות, רבים מהאנשים שלא חיים את טוויטר, פייסבוק ורוטר 24/7, כלומר רוב אוכלוסית ישראל, לא שמעו על הפרשה עד שידיעות אחרונות רמז עליה והמליץ על מחרוזת החיפוש Israeli journalist gag.
הרשת יכולה להמשיך לקרוא לעיתונים דינוזאורים, וכתבי הפרינט יכולים להמשיך ולנזוף בגולשים חסרי האחריות, אבל בפרשת קם נוצרה ביניהם סימביוזה: הרשת פרסמה את הסיפור שהפרינט לא יכל לפרסם, והפרינט הביא את הטראפיק המיינסטרימי שהרשת לא יכלה לגייס.
פרשת ענת קם בחדר 404 • פרשת ענת קם ב”העין השביעית”
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
זה נכון גם לסיפורים אחרים, כמובן, אבל בסיפור ענת קם יש אלמנט אחר – העיתונים שאפו להסיר את צו איסור הפרסום לא רק כדי לפרסם את הפרשה, אלא בעיקר כדי לקבל “אישור” להתחיל במתקפה כנגד עיתון “הארץ” (תהא זו מוצדקת או לא מוצדקת, כל אדם ודעתו). למעשה, עד כמה שאני רוצה להאמין שהם ביקשו “לחשוף” את האמת שמאחורי הפרשת, יתכן שהשיקול בניגוח המתחרה היה אפילו גדול יותר.
בתחום התוכן האינטרנטי הישראלי שאינו תת-מוצר של יצרן תוכן דינוזאור עוד לא הגענו לשנאה שכזו.
סליחה על הפרסומת העצמית, אבל לפני כשלושה שבועות כתבתי דברים דומים ביותר בפוסט שנקרא “על עיתוניזציה ועל בלוגיזציה”
http://urosenheck.wordpress.com/2010/04/09/%D7%A2%D7%9C-%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%A2%D7%9C-%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%96%D7%A6%D7%99%D7%94/