גָנַבוֹת, זוֹנים והאקדמיה ללשון העברית

פוסט של עדי ברטשניידר


פתיחת אתר האינטרנט החדש של האקדמיה ללשון עברית הזכיר לי סיפור אמיתי שקרה לי לפני יותר מ-15 שנים. במקום בו עבדתי אז התעורר ויכוח לשוני בין שני עובדים בעקבות סיפורי הבוקר הלא-קשורים לעבודה בעליל: מה נכון יותר לומר, גָנֶבֵת או גָנַבַה?

ומי אם לא אני, שאוהבת לדחוף את האף כל פעם מחדש, יפתור את התעלומה? אחד-ארבע מהיר אחד על החוגה (כן-כן, הטלפונים האלה שבמקום לחיצות מסובבים קמעה עם כיוון השעון ובחזרה) – והטלפון של האקדמיה ללשון עברית מתקבל ומיד מחוייג בחזרה.

וכך התנהלה השיחה (כשאני מוקפת בלפחות עשרה מחברי לעבודה):

שלום. הגעתי לאקדמיה ללשון עברית? אפשר לשאול שאלה? כי יש לנו ויכוח במשרד מה המילה הנכונה לנקבה של הגנב. האם זה…
“כן-כן. בוודאי. אני המזכירה. עוד רגע בבקשה, בדיוק עבר כאן פרופסור פלוני אלמוני, חכי על הקו”.

“שלום, הבנתי שיש לך שאלה?”, השתנה הקול מעברו השני של הקו לאיש חביב שהחליף את האישה החביבה שהיתה שם לפניו.

כן. מה נכון יותר מבחינה לשונית להגיד: גָנֶבֵת או גָנַבַה?
“אהמממ… מעניין… זו באמת סוגייה לא פשוטה… אני חייב לבדוק ולהתייעץ כאן עם הסגל. חכי בבקשה על הקו”.

“כן. ובכן, אפשר לאמר גָנֶבֵת מאחר ומדובר במקצוע, על משקל שוטר-שוטרת וגם מותר לאמר גָנַבַה. כמו רופא ורופאה. ויותר מכך, אפשר לאמר אף גָנַבִית, כמו במקצוע ‘רקדנית’. הסיבה לכך שכל האפשרויות הללו נכונות היא בגלל שאין לנו במקורות גנב ממין נקבה ולכן אין מילה ישירה שמתקשרת לכך. זה דומה למקרה שהיה לנו ממש לפני כמה ימים, צלצל אלי אבא לילד בגן ילדים מתל-אביב, שיש לו גננת ממין זכר(!) והילד קורא לו ‘גָנֵן’. הוא רצה לדעת האם הילד צודק. ומאחר והמילה ‘גָנַן’ קיימת במשמעות מקצועית שונה (שאגב, גם לה אין מקבילה בנקבה), ולא היה קיים עד כה גננת לילדים ממין זכר, לא היתה מילה כזו בעברית (ואגב, אנו מקיימים דיון לגבי המילה הזו בשבוע הבא). ואכן, יש מקרים בהם קיים שם שמתאר מקצוע רק עבור אחד המינים כשעלינו מוטלת האחריות לקבוע את השם החדש שיתאר את המקצוע למין השני. דומה הדבר לזוֹנַה ממין זכר. עורכי העיתונים פנו אלינו במטרה לקבל את המילה העברית הנכונה, וחשבנו על השימוש במילה ‘זוֹנֶה’ על משקל מוֹרַה-מוֹרֶה: מוֹרַה-זוֹנַה <--> מוֹרֶה-זוֹנֶה”.

(הערת אגב: נשבעת לכם בהן צדקי שככה בדיוק זה קרה!)

כאן השתררה דממה לשניה, ואז גם הוא הבין את מה שאמר ופרץ בצחוק בלתי נשלט.

אז אני שואלת אתכם, לא עדיף לנהל את התהיות וההצעות בשיחות טלפון שכאלה על פני הקשות סתמיות על מקלדת יחפה, בלי דו-שיח עסיסי ופליטות פה שיעזרו להעביר את יום העבודה עם מצב-רוח נפלא והרבה יותר תקווה?

עדי ברטשניידר היא רעיונאית, חריפה, מנטורית בנשמה ועובדת בתעשיית ההייטק כמעט 30 שנה. לא יודעת מה תעשה כשתהיה גדולה

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

16 תגובות לפוסט “גָנַבוֹת, זוֹנים והאקדמיה ללשון העברית”

  1. Richard Smith on 29 ביולי, 2010 08:11

    טוב, עם היחס שהמורים מקבלים, זו בהחלט זנות.

  2. ההוא משם on 29 ביולי, 2010 08:38

    מקנא באנשים שקוראים לעצמם “חריפים”. מקנא ביכולת לתת סופרלטיבים לעצמך, ועוד כחלק מההגדרה העצמית שלך.

  3. הלל on 29 ביולי, 2010 09:12

    תיקוני ניקוד: גַּנֶּבֶת, גַּנָּבָה. ואגב, באתר של האקדמיה כתוב שהמילה לגננת ממין זכר היא “גנן”. לא ראיתי שם התייחסות לזונה ממין זכר.

    בכל מקרה את עדיין יכולה להתקשר לאקדמיה ולהעביר את היום בנעימים.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 29 ביולי, 2010 09:29

    לפחות הם ההחליטו לגבי הגנן-גננת. http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/Pages/13061008.aspx

  5. ענת on 29 ביולי, 2010 09:42

    המ,
    מתי הפוסט הזה התפרסם? לפני שעה וחצי.
    טוב, אולי החבר’ה שמתעסקים בלשון עוד לא התעוררו וראו את הפוסט הזה, אחרת הם היו זועמים ונסערים.
    ולא על התוכן, חלילה, אנחנו אנשי הלשון אוהבים להתעסק בנקודות הקטנוניות הקטנות.
    אז תרשום לפניך- ובבקשה גם תתקן זה מכאיב לי לעיניים:
    זונה ממין נקבה מנקדים עם קמץ ב- נ ולא עם פתח.
    ו- גנן- יש דגש ב- ג, דגש ב- נ, פתח ב- ג, וקמץ ב- נ. ולא השחיטה הלשונית שעשיתם שם למעלה.
    גם שני הפתחים ששמתם בגנבה צריכים להיות קמץ. מה נסגר?
    גם גנבת זה סגול סגול, וכמובן שיש דגש ב- ג הראשונה.
    גנבית זה באמת מעניין, הניקוד שלכם שם לא נכון זה בטוח, אבל צריך להקדיש קצת יותר מחשבה לניקוד המילה הזו ממה שיש לי כרגע כי בתבנית של רקדנית יש עיצור נוסף שאין בגנבית וזה משפיע על הניקוד.
    קיצר- כן, שטחית ורדודה שכמותי, מכל התוכן רק הניקוד השגוי צורם לי.

  6. יובל on 29 ביולי, 2010 10:03

    הניקוד… ה.. ה.. הני… אני מתעלף.

  7. Morticia on 29 ביולי, 2010 11:38

    פוסט משובח.

  8. הלל on 29 ביולי, 2010 13:05

    בחייאת עידו, תקן את הניקוד בכותרת (גַּנָּבוֹת).

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 29 ביולי, 2010 15:37

    יש בספרות זונה ממין זכר:

    “זוֹנֶה וְזוֹנָה עַד לֹא נִצְדָדוּ” (יניי, רכא)

    + ההגדרה באבן שושן בערך:
    נַאֲפָן – “נוֹאֵף, זוֹנֶה”.
    מְנָאֵף – “זוֹנֶה, מַרְבֶּה לַחְטֹא בִּיחָסִים מִינִיִּים אֲסוּרִים”.

  10. ג'וני on 30 ביולי, 2010 10:55

    וואו, מי הכוסית?

  11. Richard Smith on 30 ביולי, 2010 11:09

    ג’וני, בהחלט הנקודה המעניינת ביותר בפוסט… נראה שהיא צריכה עזרה בלימודי לשון…

  12. ג'וני on 30 ביולי, 2010 11:43

    עזוב אותה, אני צריך עזרה בלימודי לשון.

  13. Richard Smith on 30 ביולי, 2010 11:44

    מצטער, אומנם סטודנט, אבל…

  14. תמר on 30 ביולי, 2010 12:18

    נעים לגלות שאני לא פריקית הניקוד היחידה.
    לייק להלל ולרונית (אני חושבת שגם ליובל, אם הוא מתעלף מאותה סיבה שאני כמעט לא המשכתי לקרוא את הפוסט)

  15. ערימה 346- on 5 בנובמבר, 2010 12:14

    […] רוח מן האוב: גנבות, זונים והאקדמיה ללשון עברית (מי אמר שלתנך אין קשר לעברית […]

  16. משתגע מהתשובות הפוליטיות האלה on 26 בנובמבר, 2015 18:20

    קודם כל, אני הייתי משתמש במילה ״גנבת״. שנית, איך בעל מקצוע יכול לתת תשובה כזאת רבת פנים, אם אין בכתבי הקודש מילים או כאשר מילה נבראת בהשראתם ולא נשמעת מספיק מעודכנת לימנו. שימציאו מילה, קצת יצירתיות. המילים העבריות האלה נשמעות כמו בדיחה לא מצחיקה, ובסופו של יום, אף אחד לא משתמש בהן. אז די עם השמרנות הקיצונית הזאת, זה מוגזם, הגיע לי עד כאן. תודה על הבמה, פיס

פרסום תגובה