לא נרדמת תל אביב, כסאמאמק ארס

14 תגובות לפוסט “לא נרדמת תל אביב, כסאמאמק ארס”

1. יובל on 13 בספטמבר, 2010 21:08

   נו, מה אתם רוצים? שיחסמו את הרחוב באמצע היום בשביל הפעילות הזאת, שבהחלט נראה שדורשת חסימת רחוב?
   או אולי שיסללו רחוב קסום שלא צריך תחזוקה?
   לפעמים אני ממש לא מבין את הטרוניות פה.

2. עידו קינן on 13 בספטמבר, 2010 21:14

   שאלה מצוינת, יובל. אני לא יודע להגיד לך. אולי בשעות היום בשישי-שבת?

3. יובל on 13 בספטמבר, 2010 21:22

   ואם זה הרבה עבודה ואם יעשו את זה רק בסופי שבוע זה ייקח פי 5 זמן?
   ואותי, אגב, עבודה במהלך השבת תטריד יותר מבלילות אמצע השבוע (פחות נורא שיפגעו לי קצת בכשירות בעבודה… בשביל זה יש קפה). ויש לי הרגשה שאני לא לבד.

4. עידו קינן on 13 בספטמבר, 2010 21:25

   כן, כל אחד והרגישויות שלו. האמת שצריך פשוט לעבוד רצוף עד שזה מוכן.

5. איתן on 13 בספטמבר, 2010 21:40

   חבל שלא חשבתי להעלות את זה לרשת במהלך השנה וחצי(!) שהם עבדו בפינה של אבן גבירול וארלוזורוב.
   יובל, תהליך העבודה שלהם הוא כזה: 22:00, מתחילים לחפור בכביש. 00:00-02:00, עושים עבודה בעלת משמעות כלשהי. 02:00-04:00, מכסים את הבור בחול, אספלט ועוברים על זה עם מכבש בטון.
   במילים אחרות, 66% מזמן העבודה (קרי: הרעש, האבק, העלות למשלם המיסים) מבוזבזים על כלום.
   היה עדיף בהרבה לו היו סוגרים קטעים שלמים של הכביש למשך חודש כל פעם, ועובדים רצוף משבע בבוקר עד חמש בערב. כך, את העבודה שהם היום עושים בשבוע, היו עושים ביום.
   אתה יודע מתי הם התחילו את העבודות האלה? ב 31/7/2005. כן, כן- כבר יותר מחמש שנים שהם מדי לילה מפרקים את הכביש, מסובבים בורק ומכסים אותו מחדש.
   לו היתה לעיריה האחריותיות הכלכלית והביצים לעמוד מול בעלי העסקים שללא ספק היו מתלוננים, אפשר היה לגמור עם זה כבר לפני שלוש שנים.

6. NY on 13 בספטמבר, 2010 22:35

   יובל, במקרה גם אני מהסביבה. אם היו עובדים לילה אחד כזה, שניים כאלה, שבוע כזה, שבועיים כאלה, הייתי אומר – נו, טוב. חודש – מבאס, לא הגיוני, אבל שיהיה. שנה? שנה וחצי? על אותה נקודה באותו רחוב? יש לך איזשהו מושג איך זה? בשום מדינה מתוקנת זה לא עובד ככה. וכל הזמן חופרים – סוגרים – חופרים – סוגרים. שלא לדבר על זה שחלק מהזמן מנתקים את החשמל ואת קוי הטלפון. שנה. נראה אותך מתקיים בתנאים האלה, חבוב.

7. שיר פלד on 14 בספטמבר, 2010 08:10

   שיט, מישהו אמר “מדינה מתוקנת”.
   זה חוק גודווין של ויכוחים על בירוקרטיה.
   בכל אופן, הנה משהו שכתבתי פעם בהקשר דומה:
   http://www.gaditaub.com/hblog/files/Shir3.pdf

8. ג'וני on 14 בספטמבר, 2010 10:12

   איזה גבר, האנונימי הזה.

9. רן בר-זיק on 14 בספטמבר, 2010 10:59

   מה שתמיד מעניין הוא למה לעזאזל בכל אתר בניה ישראלי יש אחד שעובד ועוד עשרה שמסתכלים עליו ברוב עניין. ומה הקטע עם הצעקות והנפת הידיים באוויר? זה משהו שמלמדים אותך בבית הספר לבניין?

10. דנה on 14 בספטמבר, 2010 13:09

    הזוי לחלוטין. גרתי תקופה ברחוב בר כוכבא בתל אביב, וכששיפצו אותו, סגרו חצי רחוב לחלוטין לתנועה לשבוע וחצי, ואז את החצי השני לשבוע וחצי, וזהו. התברברנו קצת עם חניה (כי לא הייתה גישה עם רכב לבניינים), אבל אחרי שלושה שבועות הכל היה מאחורינו.

11. ניר on 14 בספטמבר, 2010 13:41

    קישהונט! מחפשים אותך פה!

12. מאין דהוא on 16 בספטמבר, 2010 00:33

    אין סוף לבכיינות התל אביבית, סביבה הומה מלווה ברעשים גם מהסוג הזה, לא מתאים לך תעבור לרמת גן, בהצלחה!

13. סירו on 16 בספטמבר, 2010 03:29

    שיפוצים של רחוב ראשי זה לא עניין של זבנג וגמרנו.
    האופציות האחרות (השבתה מוחלטת של הרחוב) לא תמיד אפשריות ולא תמיד רצויות. יש מקרים שבהם גם עבודה רציפה יכולה לקחת חודשים רבים עד שנה. זה מה שקרה בכמה רחובות מרכזיים מאד בחיפה. שם כל פעם סגרו רק חצי רחוב לתנועה.

    קרו שני דברים:
    א) כל העסקים ברחוב קרסו לחלוטין, והרחוב נשאר נטוש למשך שנה אחרי.
    ב) פקקים היסטריים, מטורפים, חסרי כל השוואה אפשרית בכל הרחובות מסביב.

    יחסית לזה, הרעש ב-3 בבוקר הוא לא כזה נורא, במיוחד שעל פי הוידאו, החלון שלך מסנן 99% מהרעש.

14. אבישי עברי on 16 בספטמבר, 2010 11:19

    אנחנו הירושלמים מסתכלים ולא מבינים על מה המהומה. זה נראה שאצלכם בתל אביב אשכרה מתקדמים בעבודה (אם כי אני חייב לציין שבשנה האחרונה אבן גבירול לא מאוד השתנה).

    כשיחפרו לכם תעלה בעומק שלושה מטרים במקום הרחוב הראשי של העיר ואחרי חמש שנים יודיעו שממש תכף תכף סוגרים אותה – אז תבואו ונדבר

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.