ערב יום הדין

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית


“יום הדין” היתה הכותרת הראשית של “ידיעות אחרונות” ב-26 בפברואר 2008, היום שבו היה בית-המשפט העליון אמור להכריע אם לקבל את עסקת הטיעון של המדינה עם משה קצב, מי שהיה עד לא מזמן נשיא מדינת ישראל והודה במסגרת עסקת הטיעון בהיותו עבריין מין – אולם בעבירות פחותות בהרבה בחומרתן מאלו שנכללו בטיוטת כתב האישום.

בית-המשפט העליון קיבל, כידוע, את עסקת הטיעון, אולם דווקא קצב היה מי שביטל אותה לבסוף, במהלך מפתיע בפרשה רצופה מהלכים מפתיעים. בעקבות ביטול עסקת הטיעון נפתח משפט נגד קצב, באישומים של אונס ועבירות מין אחרות כלפי עובדות בלשכותיו בתפקידיו השונים כנבחר ציבור בכיר. בכך נפתחה האפשרות בפני העיתונים להשתמש שוב בכותרת “יום הדין”, והיום, יום מתן פסק הדין במשפט, הם אכן מנצלים אותה.

“יום הדין של קצב”, מודיעה הכותרת הראשית של “ישראל היום”; “יום הדין”, מודיעה הכותרת הראשית של “מעריב”. ב”ידיעות אחרונות” הכותרת הראשית היא “רגע האמת” וב”הארץ”: “הבוקר יוכרע משפט הנשיא לשעבר קצב”. “מסתמן:”, נכתב בכותרת אחרת על שער “הארץ”, “הפרקליטים חוזרים הבוקר לעבודה”. “שביתת הפרקליטים עומדת להסתיים”, מודיעה כותרת על שער “ידיעות אחרונות”, “התובעים במשפט קצב יגיעו להכרעת הדין”. התובעים יגיעו, הנאשם יגיע, עורכי-הדין יגיעו, השופטים יגיעו, יגיעו גם העיתונאים – שמאבקם המשפטי להקראת פסק הדין בדלתיים פתוחות נחל הצלחה – אך מהעיתונים, לצערם, ייבצר מלדווח. אחרי הכול, הם הודפסו אתמול.

המלה “יום” שבכותרות הראשיות של העיתונים, ועוד יותר המלה “רגע” בזו של “ידיעות אחרונות”, מצביעות על המימד הקריטי של ההתרחשות: זה של הזמן. זה המימד שבו המדיום המודפס ניגף תמיד בפני המדיומים האחרים, המשודרים, למיניהם ולסוגיהם. “אחרי ארבע שנים”, נכתב על שער “ידיעות אחרונות”, “אחרי יותר מ-4 שנים” נכתב על שער “ישראל היום” – אחרי כל השנים האלה מצטמצם, מתמקד ומתנקז הסיפור לרגע אחד של חדשות, שנייה אחת ומלה אחת: אשם או זכאי. העיתונים ידווחו על כך רק מחר.

[…]

“יום הדין”, הכריזה הכותרת הראשית של “ידיעות אחרונות” בנובמבר 2009 עם פתיחת משפטו של ג’ון דמיאניוק בגרמניה (משפט שהעיתונים בארץ זנחו את סיקורו). “יום הדין”, כינה “מעריב” ביולי 2009 את הכרעת הדין בערעור על זיכויו של “האברך הדורס” (זוכרים?). “יום הדין של אברהם הירשזון”, הכריזה כותרת על שער “ישראל היום” ביוני 2009. “יום הדין”, הכריזה הכותרת על שער “מעריב”. “הונאת המאה: יום הדין”, הכריזה כותרת על שער “מעריב” באותו חודש. “יום הדין”, קבעה באותו יום, יום גזירת דינו של הנוכל ברנרד מיידוף, כותרת על שער מוסף “ממון” של “ידיעות אחרונות”. “יום הדין והחשבון”, הכריזה הכותרת הראשית של “ישראל היום” בינואר 2008, לקראת פרסום דו”ח וינוגרד (הכותרת הראשית של “ידיעות אחרונות” היתה “רגע האמת”). “יום הדין של רומן זדורוב”, הכריזה כותרת על שער “מעריב” בספטמבר 2010. “יום הדין”, הכריזה כותרת על שער “מעריב” החודש עם פרסום דו”ח המבקר על שירותי כיבוי האש. דוגמאות אקראיות מהשנים האחרונות.

ויום הדין – עדיין לא בא.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

פרסום תגובה