מה מוכיחים מסמכי המשא ומתן עם הפלסטינים?

פוסט של הלל גרשוני


לפי בנימין נתניהו, המסמכים מוכיחים שהבקשה להקפיא את הבנייה בשטחים מגוחכת.
לפי בכיר בפתח, המסמכים מוכיחים שאין פרטנר בישראל.
לפי דני דיין ומשה אלעד, המסמכים מוכיחים שאין פרטנר אצל הפלסטינים.
לפי עקיבא אלדר, המסמכים דווקא שומטים את הקרקע מתחת לטענת ה”אין פרטנר”.
לפי הכותרת של וואלה לדברי אייל זיסר, המסמכים מוכיחים שיש פרטנר פלסטיני.
לפי אביגדור ליברמן, המסמכים מוכיחים שהפתרון היחיד הוא הסדר ביניים.
לפי עקיבא אלדר דלעיל, המסמכים מוכיחים שתוכנית ליברמן היא קשקוש מקושקש.

לסיכום: אין להקפיא, אין פרטנר בישראל, אין פרטנר אצל הפלסטינים, דווקא יש פרטנר, הפתרון היחיד הוא הסדר ביניים נוסח ליברמן, שבתורו הוא קשקוש מקושקש. משהו לא ברור?

___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני גילה כי המציאות של עיתון אחד היא הסאטירה של עיתון אחר בגליון ינואר 2011.

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

7 תגובות לפוסט “מה מוכיחים מסמכי המשא ומתן עם הפלסטינים?”

  1. Tricycle on 25 בינואר, 2011 00:59

    כמו שאומרים: למטבע יש שבעה צדדים…

  2. הלל on 25 בינואר, 2011 06:52

    הנה עוד: “ותיקי מו”מ: החשיפה הוכיחה – אין פרטנר זו הצגה” http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4018292,00.html

  3. הופ on 25 בינואר, 2011 11:35

    נו באמת. מול פרשנים שמנתחים מסמכים רשמיים אשר מוכיחים שהפלסטינים הציעו הרבה יותר ממה שחשבו פה (מה ששומט את טענת ה”אין פרטנר”), אתה מביא פרשנים שהטענות שלהם מבוססות על מה שנדמה להם שהפלסטינים בעולם חושבים ועל הטיעון ההפוך על הפוך על הפוך לפיו אם יש פרטנר (וזו עובדה לפי המסמכים) אז בעצם אין פרטנר (כי בגלוי הפלסטינים מכחישים. כאילו ישראל מודיעה מראש על כל הויתורים הסופיים שלה במשאים ומתנים).
    דוגמא די מייצגת: “פרטנר פלסטיני הוא פרטנר שפיו וליבו שווים, לא מי שנותן בסתר ומכחיש בפרהסיה” (אלעד). יעני, זה שהוכחת שאפשר לדבר איתך לא שווה כלום אם לא סיכלת מראש כל אפשרות שיהיה אפשר לדבר איתך.
    זאת ועוד: מול עיתונאי ותיק כמו עקיבא אלדר אתה מעמיד את משה אלעד (מי?). חוץ מזה היחס הוא: נתניהו, ליברמן, משה אלעד (מי?), ראש מועצת יש”ע (4), מול עקיבא אלדר ו”בכיר בפת”ח” (2).
    רגע, בעצם גם הבאת את פרופ’ אייל זיסר שאומר דברים קצת שונים? (3:4?) אה, לא, זה קישור לאבישי עברי מ”לאטמה”, שדווקא מבקר את זיסר. 2:5! אין ספק, השמאל הובס פה.
    בקיצור, בדיחה, אבל בדיחה עצובה, כזו שמשקפת במדויק את ההיסטריה של הימין מהמסמכים שנחשפו ומכך שהוכח שהקו הישראלי לפיו “אין פרטנר” הוא זריית חול בעינינו, שעולה לנו בדמים.
    אבל זו לא אשמתך, אתה פשוט עוקב במדויק אחרי הקו שהותווה ע”י התקשורת הישראלית. זו אשמתנו שאנחנו לא דורשים יותר.
    ורק כדי לצמצם עוד קצת את התוצאה, שלא יהיה ממש משפיל: http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2181

  4. אבישי עברי on 25 בינואר, 2011 13:07

    אבישי עברי לא מבקר את אייל זיסר אלא את וואלה. נא לדייק אם כבר מצטטים אותי. מה שטענתי הוא שלפי הניתוח של זיסר יוצא שוואלה מייצגים את הקול הערבי המתון.

  5. הלל on 25 בינואר, 2011 14:16

    הופ, אפשר להוסיף גם אותך לרשימה ואני בטוח שתהיה מרוצה.

    אלוף בן כתב הבוקר בהארץ (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1211488.html) מאמר פתלתל ביותר, שבו הוא טען מצד אחד שזה מוכיח שיש פרטנר, שהרי הם באו למו”מ ואף ציירו מפה (!) ומצד שני שהפערים כל כך גדולים עד שאין סיכוי להסדר, כי בעוד הוויכוח בישראל עוסק בשאלת אלון מורה וקריית ארבע הפלסטינים מדברים על פסגת זאב וגילה, ומצד שלישי הוא אומר שזה ישמש כטיעון לפלסטינים שאין פרטנר בצד הפלסטיני, שהרי הנה, באנו לדבר והישראלים לא רוצים.

    בקיצור, סלט שלם והסיבה לו בין השאר היא הערפול במושג “אין/יש פרטנר”. ברור שיש פרטנר במובן זה שיש אנשים שיושבים ומדברים. השאלה היא אחרת: א. האם יש סיכוי להגיע להסדר. ב. האם האנשים בצד השני מעוניינים בכלל להגיע להסדר, ובמקרה שיגיעו להסדר האם הם מעוניינים לממשו. ג. האם להסכם שיושג עם האנשים הנ”ל יש כיסוי מבחינת התמיכה הציבורית מאחוריהם, או שזה משהו כמו יוזמת ביילין, בין שלושה אנשים לארבעה אנשים ותו לא.

    כמו שכתב אבי יששכרוף בהארץ, המסמכים לא מחדשים שום דבר שלא ידענו קודם, ולכן טבעי שכל אחד חושב שהם ההוכחה הנחרצת למה שהוא חשב לפני כן. אני מסכים עם הניתוח הבסיסי של אלוף בן (בלי הקשקושים לפני ואחרי), שאין באמת סיכוי להסדר של ממש, ולכן כל הדיון חסר ערך. צריך לצאת מנקודת מוצא שאין שום סיכוי כזה, ולהמשיך משם.

  6. הופ on 25 בינואר, 2011 16:25

    אבישי – בסדר גמור. אין לי כמובן טענות אליך.
    הלל – זה בדיוק העניין:
    כשנשמעה טענת “אין פרטנר” לא היה שום “סלט” ושום “ערפול במושג”. כולם ידעו טוב מאוד מה זה אומר “פרטנר”. למרות שהמצב היה מורכב בדיוק באותה מידה, כולם פה קיבלו מהר מאוד את התזה הפשוטה הזו בלי להתווכח – אין פרטנר וזהו. הנה, ברק אמר.
    אבל עכשיו, כשפתאום מוכח שיש פרטנר (לפחות יש מישהו שמדבר ומציע הצעות ומשרטט מפות ולא יושב כל הזמן בסירוב מחובק ידיים ופרצוף כועס), אף אחד לא מקבל את הטענה הזו כפשוטה. במקום זה אנחנו מקבלים פוסטים כמו זה, שכמו שכתבתי קודם משקף יפה מאוד את מה שקורה בעיתונות. פתאום המצב “מורכב”, פתאום יש “ערפול”, פתאום יש “סלט”. איפה הימים בהם המלה “פרטנר” אמרה הכל?
    אני לא מתכוון להיכנס איתך למה המסמכים מוכיחים בדיוק, את דעותיי ביטא פחות או יותר איתמר שאלתיאל בפוסט אליו קישרתי.

  7. הלל on 25 בינואר, 2011 18:00

    באמת באורח פלא, מידע חדש מוכיח שצדקת לאורך כל הדרך.

פרסום תגובה