שווה לעקוב

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית


“תיקים באפלה” היא כותרת פרויקט חדש ומסקרן של מוסף “סופשבוע” של “מעריב”, אודות “פרשיות גדולות שנעלמו מהרדאר”. הכתבה המתפרסמת היום במוסף במסגרת הפרויקט, בחתימתה של שרה ליבוביץ-דר המצוינת, עוסקת בפרשת פנאן, מנהל קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב: “מיד אחרי התאבדותו של מוני פנאן הבטיחו ברשות המיסים לחשוף את כל האמת על בנק ההשקעות שניהל ודיברו על רעידת אדמה. ואכן, החוקרים פשטו על משרדים, ארגנו מצעד ארוך של נחקרים ונראו עסוקים במיוחד. 15 חודשים אחרי, הסיפורים על מזוודה מלאת דולרים, מחברת מסתורית וחשבונות בנק סודיים נותרו בגדר שמועות בלבד. אז מה קרה עם כל המהומה?”, נכתב בכותרת המשנה.

חוסר היכולת והרצון לטפל באופן מתמשך בנושאים הוא מהרעות החולות החמורות ביותר של העיתונות. התחרות העזה, הפתיל הקצר של צרכני המידע, הפתיל הקצר עוד יותר של צרכני המידע כפי שהוא בדמיונם של העורכים, השפע העצום של המידע והתחלופה המהירה המתחייבת ממנו, האופי התזזיתי של התקשורת הדיגיטלית – כל אלה ועוד מאפיינים את עידן הפרעת הקשב שבו פועלת העיתונות ומרדדים את יכולתה להשיג אפקט ציבורי נקודתי.

לאחרונה חוו ב”מעריב”, בעוצמה גדולה במיוחד, את כוחו של מעקב מתמשך אחר נושא עיתונאי. האופן בו טיפלו שם בפרשת הקרקעות של גלנט, גם אם היה אגרסיבי בצורה מוגזמת ולוקה בהתהדרות עצמית בעייתית, לימד כיצד כלבים שממשיכים לנבוח ולנבוח מסוגלים בסופו של דבר לעצור את השיירה (אגב, אחרי איפוק המנצחים שהפגינו שם אתמול, מדפיסים היום ב”מעריב” במקום המוסף היומי הרגיל “גיליון מיוחד” ובו “פרסום חוזר של שני תחקירי מעריב שהובילו להחלטה הדרמטית”).

אבל כיבוש היעד ממילא אינו המטרה כאן, רק בונוס. טיפול עיתונאי מתמשך הוא ערובה לקביעת נורמות והרתעה ציבורית שהן התרופה הטובה ביותר לליקויים ועבירות: הן מונעות אותם מראש. לכן, גם אם אף אחת מהכתבות שיתפרסמו בפרויקט המבורך של “סופשבוע” לא יוסיפו אף בדל מידע חדש לגבי הפרשיות בהן הן יעסקו, עדיין יהיה כאן שירות חשוב לציבוריות הישראלית.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

פרסום תגובה