לייק

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

אם לא שביתת העובדים הסוציאליים, תמיד ניתן למצוא סיפורים אישיים קורעי לב אחרים, שאין להם שום הקשר רחב. “זעם מבעבע למקרא מכתבה של יעל גרינשפן, אחותה של שחר גרינשפן בת ה-13, שנפצעה אנושות לפני כשנה לאחר שנהג שיכור שעלה על אי התנועה עליו עמדה פצע אותה אנושות. בית-המשפט פטר אותו בעסקת טיעון של קנס בסך 1,000 שקלים, עבודות שירות בהיקף של 600 שעות בבית לוינשטיין ושלילת רישיון”, כותב גל מור בבלוג “חורים ברשת”.

“המקרה של שחר גרינשפן היה עלול להיות עוד נתון סטטיסטי שקוראים עליו בשולי החדשות, אם לא ביטאה יעל את האכזבה, העלבון והעצב שהיא חשה לנוכח קלות העונש שקיבל הנהג הפוגע והעניקה לנתון הזה פנים אנושיות במכתב שפורסם באתר ‘עצומה’ והופץ דרך פייסבוק. ידיעות שפורסמו בעניין באתרי החדשות זכו לתגובות מעטות. המחאה הישירה עשתה את ההבדל. […] המכתב של יעל גרינשפן אינו ‘קמפיין’, אך יותר מ-6,700 עשו עליו לייק מאז אתמול ויותר מ-6,000 אנשים חתמו על עצומה לעשיית צדק, בזכות הכאב האותנטי, סיפור של מקרה אנושי כואב באמת, ללא תיווך של אתרי חדשות או כלי תקשורת”.

ייתכן שיש כאן עקיצה ל”מעריב”, עיתון שקונטרס החדשות שלו דק יותר ממותן של דוגמנית מותניים, ובכל זאת: “מעריב” הקדיש אתמול חלק גדול מהשער למכתב של יעל גרינשפן: “‘נהג שמדבר בסלולרי מקבל קנס של 1,000 שקל. אדם שזרק נעל על שופטת מקבל שלוש שנים בכלא. האדם שנהג שיכור וריסק לאחותי את הראש, שלקח לה את החיים, שהרס משפחה שלמה, הולך לחיות את חייו כאילו דבר לא קרה’. זוהי זעקתה של יעל גרינשפן, בת 18. אחותה הקטנה שחר שוכבת משותקת כבר יותר משנה, מאז נדרסה כשהמתינה לאור ירוק ברמזור”.

כך נכתב, בין השאר, על שער “מעריב” אתמול, בפונטים משתנים, על רקע אדום, צהוב ושחור. המכתב עצמו הובא במלואו על פני כפולת עמודים שאת רובה תפס תצלום מפוקסל של האחיות. צילום אחר של האחיות – האחות הבריאה לצד אחותה המשותקת – תופס היום את רוב שער “מעריב”, ועליו הכיתוב: “בעקבות הפרסום ב’מעריב'”, והכותרת “שחר, לא נפסיק להילחם”. גם “ידיעות אחרונות” מצטרף לטרנד ומפרסם על השער תצלום כמעט זהה, עם הכותרת “איפה הצדק?”.

“בית-המשפט התרשם שמדובר בעסקת טיעון סבירה ולכן אישר אותה”, מצטט יורם ירקוני “קצין משטרה ותיק” בידיעה ב”ידיעות אחרונות”. “600 שעות של עבודות שירות בבית לוינשטיין הן עונש כבד שהולם את נסיבות התאונה. כך גם שלילת הרישיון. מדובר בנהג בשנות ה-60 לחייו, ללא עבר תעבורתי קודם. בנוסף לכך, האיש אינו בריא”.

הכפולה הפותחת של “מעריב” מוקדשת היום כולה לאותו מקרה. תצלום הוריה של גרינשפן לצד הבת המשותקת תופס שליש מהכפולה ועליו החותמת “הזעקה שלנו”. הכותרת הראשית של הכפולה היא “תקווה מתוך הייאוש”. איזו תקווה מחפש “מעריב” במענה לייאוש של משפחת גרינשפן? עונש מאסר ממושך יותר למרק פטריק? אולי עונש מוות? אולי העמדתו לדין הגולשים וענישתו על-פי ממוצע הטוקבקים (אם יש כאלה) באתר nrg? אם כן: הפשיטוהו עירום והשליכוהו לנתיבי איילון לפני שעות העומס.

הרבה זעקות יש בישראל, ודווקא את הזעקה הזו בחרו ב”מעריב”, ובחרו ב”ידיעות אחרונות”, לזעוק בקול (או ליתר דיוק, לצרוח בצרחות שבר). הרבה מלחמות יש בישראל, חלקן צודקות, חלקן פחות, דווקא את המלחמה הזו בוחרים הטבלואידים שלנו להילחם.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית. טאוסיג כתב על דיווח על תאונת דרכים בגליון מרץ 2010

8 במרץ, 2011 | בנושאים 404, עיתונות ותקשורת 

תגובות

13 תגובות לפוסט “לייק”

  1. עומרי חיון on 8 במרץ, 2011 17:35

    בהאמת שלא הבנתי מה אתה רוצה?
    מה רע בפרסום הזה? הילדה הזאת צודקת והיא קיבלה במה שהגיע לה!

    מדובר בסיפור אחד מתוך אלפים כאלה.. ככה זה עובד אחד צועק את צעקתם של רבים אחרים.

  2. קש וזפת on 8 במרץ, 2011 18:05

    גם אני לא הצלחתי להבין, מה בעצם אתה רוצה. חבל שלא הסברת נגד מי אתה ולמה.

    מה שכן, אין חידוש בכך שמעריב לוקח עצומה מהאינטרנט ומכניס אותה ככתבה וכלשונה כדי למלא עמודים נוספים באותו מוסף שדק ממתניה של הדוגמנית האנורקסית עליה השלום.

  3. שלמה on 8 במרץ, 2011 19:34

    לא יודע על מה אתה מדבר. סיפור עסיסי, דרמה אנושית, אי-צדק/עוול שקל להזדהות עימו, חריג אפילו בקנה מידה ישראלי.
    מה הבעיה איפא?

  4. א' on 8 במרץ, 2011 19:55

    עומרי חיון: תרשי לי לענות לך, לא בשם הכותב אמנם. הקריאות להחמרת הענישה הפלילית, בכל תחום עבירות כמעט, באות מתוך רגש, פגיעה בתחושת הצדק וכו’. החמרת הענישה לא באמת מפצה את הקורבן איכשהו (היא עדיין תהיה משותקת, עם כל הצער שבדבר) וגם לא מפחיתה את שיעור העבירות החוזרות בדרך-כלל.

    מי שאומר שעונשים גבוהים מגבירים את ההרתעה לא מדייק בכלל: אנשים שעוברים עברות לא תמיד מבצעים את החשבון הזה ולא תמיד נוהגים ברציונליות. להחמרת הענישה אין תרומה של ממש לצמצום הפשיעה, וזה הוכח מחקרית כמה פעמים. הנורבגים, אגב, מאמינים שהפחתת הפערים החברתיים מצמצמת את העבריינות ולכן בתי הכלא שלהם נראים כמו בית מלון ותפקידם לשקם ולא רק להעניש.

    אני לא רוצה להתייחס למקרה הספציפי של הילדה כי אני לא מכירה את הפרטים היטב. אבל אני חושבת, כמו טאוסיג, שהעיתונים מחפשים את השקל מתחת לפנס.

  5. ג'ים סטיל on 8 במרץ, 2011 21:37

    האם עומרי חיון זה הבחור מהבלוג רכילות שמשרת בדו”צ? אם כן, בושה לצה”ל, כל כך הרבה עילגות בכל כך מעט תגובה.

  6. עידן בכור on 8 במרץ, 2011 22:10

    האמנם אין כאן “שום הקשר רחב”?

    מוזמנים לעיין כאן:
    http://idanbchor.wordpress.com/2011/03/08/%d7%99%d7%a2%d7%9c-%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%a9%d7%a4%d7%9f-18-%d7%aa%d7%95%d7%a7%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%a1%d7%9e%d7%a8-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b/

    לא’ –

    1. אשמח לקבל לידי את המחקרים לפיהם אין כל זיקה בין ענישה לבין הרתעה ומניעה. יתכן אף שיש כאן מקום לפרס נובל על פריצת דרך בתחום הקרמינולוגיה.

    2. ואם אכן כך – מדוע שלא נחייב כל עבריין, תמיד ובכל עבירה, בתשלום חד פעמי של 9.99 ש”ח (כך שיוכל לספר כי “שילם את חובו לחברה”)ומיד לאחר מכן לשלוח אותו לביתו, עד העונג הבא?

  7. א' on 8 במרץ, 2011 22:52

    2. או שתשים את העבריין בכלא משקם ולא מעניש, בתנאים שאינם רומסים את צלם האדם. אם תבקר בכלא ישראלי, תמצא שרוב הדיירים אינם עברייני צווארון לבן, אלא ילידי שכונות פחונים למיניהן שגם ככה אכלו חול רוב החיים. המדינה דופקת אותם פעמיים: פעם אחת מסייעת להם להידרדר לפשע בכך שאינה יוצרת תשתית סוציאלית ראויה, בפעם השנייה היא מענישה אותם על זה בחומרה. וזה עוד לפני שמדברים על כמה עולה למשלם המיסים להחזיק את כל העבריינים פי 2 זמן בבתי הכלא כפי שהטבלואידים דורשים כל בוקר.

    1. הלשון הסרקסטית שבה השתמשת רומזת שאני מפברקת את זה? חיפוש פשוט בגוגל העלה כמה דוגמאות, בכלל לא הייתי צריכה ללכת לחפש את מחברת הסד”פ שלי כפי שחששתי. רוב הקרימינולוגים לא מסכימים למשל שעונש מוות לא מפחית את מספר מקרי הרצח.
    http://www.deathpenaltyinfo.org/facts-about-deterrence-and-death-penalty
    חוקרים: ענישה קשה מדי רק מגבירה את האלימות והופכת את בתי הכלא לקרקע פוריה לאלימות. סליחה על התרגום העילג.
    http://www.sciencedaily.com/releases/2009/08/090810025245.htm

    אם תרצה עוד אני אחפש.

  8. רן בר-זיק on 9 במרץ, 2011 09:53

    אני לא קורא עיתונים כלל והאג’נדה של העורכים שלהם לא נוגעת לי.

    ועדיין המכתב שאליו נחשפתי אתמול בבוקר, זעזע אותי מאד. העניין הוא לא (רק) הענישה המגוחכת אלא הזלזול בקורבן והמשפחתו – זלזול שמבטא את הזלזול הבוטה של המדינה באזרחיה. לא רק העניים והעלובים אלא שדרה רחבה הרבה יותר של אזרחים.

    אפשר לקרוא לי טוקבקיסט נמוך מצח. אבל אני לא רוצה לחיות במדינה שבה מישהו שעולה שיכור על ההגה מקבל 1,000 ש”ח קנס. לא אכפת לי מה גילו ומה מצבו המשפחתי. זו זכותי כאזרח לתבוע עונשים כבדים הרבה יותר מהמערכת השיפוטית ואני שמח שיש תהודה גדולה לזעקה המאד אותנטית הזו שמבטאת רצון של רבים מאד ברפורמה דחופה במיוחד במערכת המשפט והפרקליטות.

  9. א' on 9 במרץ, 2011 11:13

    רן: אם היה מקבל 100,000 שקל קנס זה לא היה משנה הרבה, גם לא אם היה מקבל 10 שנים בכלא. אתה יכול לתבוע עונשים הרבה יותר כבדים מהמערכת השיפוטית, אבל זה לא יגרום לנהגים רשלנים ושיכורים לנהוג טוב יותר וזה כבר לא יעזור לשחר גרינשפן. אני חושבת שעדיף לכוון את הזעם הטוקבקיסטי על דברים שמקבלי ההחלטות כן יכולים לעצב ולשנות.

  10. א' on 9 במרץ, 2011 11:15

    וגם: “אני לא קורא עיתונים כלל” – חבל, לא? אני מבינה אנשים שמעדיפים לא להיות מעורים באקטואליה, ופול סיימון פעם שר: “אני מקבל את כל החדשות שאני צריך מתחזית מזג האוויר”. אבל אם רוצים להעביר ביקורת עדיף להכיר ולדעת איך ומה.

  11. א' on 9 במרץ, 2011 11:16

    תגובה לעידן בכור שהתפקששה לי:

    2. או שתשים את העבריין בכלא משקם ולא מעניש, בתנאים שאינם רומסים את צלם האדם. אם תבקר בכלא ישראלי, תמצא שרוב הדיירים אינם עברייני צווארון לבן, אלא ילידי שכונות פחונים למיניהן שגם ככה אכלו חול רוב החיים. המדינה דופקת אותם פעמיים: פעם אחת מסייעת להם להידרדר לפשע בכך שאינה יוצרת תשתית סוציאלית ראויה, בפעם השנייה היא מענישה אותם על זה בחומרה. וזה עוד לפני שמדברים על כמה עולה למשלם המיסים להחזיק את כל העבריינים פי 2 זמן בבתי הכלא כפי שהטבלואידים דורשים כל בוקר.

    1. הלשון הסרקסטית שבה השתמשת רומזת שאני מפברקת את זה? חיפוש פשוט בגוגל העלה כמה דוגמאות, בכלל לא הייתי צריכה ללכת לחפש את מחברת הסד”פ שלי כפי שחששתי. רוב הקרימינולוגים לא מסכימים למשל שעונש מוות לא מפחית את מספר מקרי הרצח.
    http://www.deathpenaltyinfo.org/facts-about-deterrence-and-death-penalty
    חוקרים: ענישה קשה מדי רק מגבירה את האלימות והופכת את בתי הכלא לקרקע פוריה לאלימות. סליחה על התרגום העילג.
    http://www.sciencedaily.com/releases/2009/08/090810025245.htm

    אם תרצה עוד אני אחפש.

  12. צפריר כהן on 9 במרץ, 2011 11:58

    מדובר בנהג מקצועי (נהג משאית) שרשיונו נשלל. העונש אינו סתם 1,000 ש”ח.

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?Fromelement=MainTopic&did=1000628594

    לפי התיאור הזה די קשה להגיד שהוא “הולך לחיות את חייו כאילו דבר לא קרה”. גם לחרטה (להבדיל מחארטה) יש משקל בענישה.

    עידן: כמה מהביקורות:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Deterrence_%28legal%29
    ההרתעה אינה מטרתה היחידה של הכליאה. אם אתה חושב שמדובר על תגלית מרעישה, אני ממליץ לך לקרוא קצת יותר על הנושא.

  13. א' on 9 במרץ, 2011 12:35

    עניתי לרן בר-זיק אתמול, כולל לינקים, אבל עידוק צריך לאשר את התגובה עדיין.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.