גבולות הטעם הרע
פוסט של נעמי וינרnrg מעריב בחרו הבוקר, בתור התמונה הראשית בכתבת הצונאמי היפני, לא את תמונות איתני הטבע שלמדנו להכיר ולהוקיר כל הסופ”ש, אלא דווקא את התמונה הזו:
למה? לעורכי נרג פתרונים. ובכל זאת, אני אעז לנחש שהם מנסים להדהד את התמונה הזו –
המשויכת בזיכרון הקולקטיבי שלנו לעיתים קרובות מדי, בטעות, עם הפצצות האטומיות שהוטלו על הירושימה ונגסקי. למעשה, מדובר בילדה וייטנאמית שבורחת מנפאלם על הבוקר.
ולמעשה, נרג, עברתם את גבולות הטעם הרע. בקילומטרים.
________________________
נעמי וינר היא אשת טלוויזיה ומכורת אינטרנט. לפעמים, להיפך.
13 במרץ, 2011 | בנושאים 404, עיתונות ותקשורת






אני מעז גם לנחש, ולפי דעתי מדובר בערך בכל תמונה שנייה או שלישית כאן :
http://bit.ly/h006h9
שיצביע מי שקישר אצלו בראש את התמונה של “הילדה הוייטנאמית” (השם היחיד שאי פעם שמעתי של התמונה הזאת) עם הירושימה ונגסקי.
מסכים עם יובל שמעולם לא שמעתי על קישור של התמונה הנ”ל עם הירושימה ונגסקי, ולא ברור לי גם מה הבעיה עם התמונה למעלה – שמראה את הפן האנושי של האסון.
דמיון מפותח.
גם לי לא ברור על מה הזעקה, כמעט בכל אסון טבע שכזה יש תמונות של אנשים פצועים / הרוגים / מחוסרי בית / מוכי הלם.
דווקא התמונה הזאת לא עוברת את גבולות הטעם הטוב (אם אפשר לקרוא לזה ככה) כי אין בה: ילדים / גופות / חלקי גופות / ערום חלקי או מלא / דם / מישהו (לרוב אישה מבוגרת) צועק או בוכה.
מה לעשות שאחרי יום יומיים כבר אין יותר מידי מה לחדש בתחום ההרס הפיזי שרעידת אדמה גרמה וכולנו בעצם דואגים יותר לאנשים שביפן מלסביבה.
הרבה יותר מכובד לדעתי מהתמונה בידיעות על הפיגוע באיתמר אתמול עם גופות ארוזות בשקיות נילון של זק”א.
אכן, נראה כי “מעריב” המדמם אנושות בימים אלה מושך אליו, כמקובל, את מיטב כרישי התקשורת – אך מה לזה ולהשתלחות הזו?
וכמו שנאמר מעלי:
1. מה רע בהצגת הפן האנושי של האסון?
וכי מה משמעות הביטוי “תמונות איתני הטבע שלמדנו להכיר ולהוקיר…”? “ל-ה-ו-ק-י-ר” ?!
שמא “הראית איזה יופי, הוד והדר?”. כמו אל רבים אחרים, גם אלי כבר הגיעו עשרות תמונות “עוצמתיות” של “הטבע הפראי” (בקרוב במצגת מהודרת, מעוטרת בצלילי האדאג’יו של אלבינוני…). האם זה הסיפור?
2. מה הקשר בין תמונת הילדה הויטנאמית הרצה עירומה ומבועתת כשלידה 4 ילדים נוספים המוקפים בחיילים -לבין שמונה-תשעה מבוגרים היוצאים ומתרחקים שקטים והמומים מהריסות בתיהם ביפן?
ובקיצור מהדהד: לא נסחפנו קצת?
1. משמעות הביטוי “להכיר ולהוקיר” היא צינית, מן הסתם.
2. אם מעולם לא נתקלתם בטעות המזעזעת בזו, אשריכם. כמות הפעמים שניתקלתי בה גדולה ממספר הטוקבקיסטים בכל ישראל כולה. אין סוף פעמים שמעתי בדסק החדשות בו עבדתי “תביאו תמונה כמו זו של הילדה היפנית שבורחת מהאטום” או שקיבלתי אותה בדואלי שרשרת, ואפילו ממרצה בחוג לתקשורת (“תמונות יכולות להצרב בתודעה, אני בטוחה שכולכם יכולים להיזכר כרגע בילדה העירומה שבורחת אחרי הפצצת הירושימה”) (לא, אין לי זיכרון מושלם למשפטים, כתבתי את זה בסיכום וצחקתי על זה שבועות אחר כך).
3. מן הסתם, אם אתם לא מוצאים את הדמיון בין התמונות, אין בעיה עם התמונה של נרג. אבל מהיכרותי הכואבת ורבת השנים את החיים בדסקים אינטרנטיים, יש סיכוי לא רע שמישהו ראה אותה והיא הזכירה לו את הילדה “היפנית”, או שמישהו חיפש בכוונה תמונה שתאזכר אותה. ואז, ובכן, טעם רע.
לול. מה?
בשביל זה פרסמנו את טבלת ההמרה לעורכי חדשות:
http://tinyurl.com/exchangeRate1