מה בצלחת החג של העיתונים?

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית


שערי העיתונים היום מקדישים מקום נכבד להצגת מרכולת מוספי החג שלהם. נוהל שישי, רק עייף יותר. עוד שבוע, אחרי עוד יום שישי, תחלחל אפיסת הכוחות האמיתית. גיבורי העיתונים, השחקנים הראשיים וגם חלק נכבד משחקני המשנה, מוצגים לראווה “מעל לקפל”. כל עיתון וגיבוריו. כל עיתון והשחקנים ששמר במחסן לתקופת החגים.

ואלה השמות, מהקל לכבד: “ישראל היום”: אהוד בנאי (זמר), גאיה טראוב (שחקנית), דריק שארפ (כדורסלן), הילה אלפרט (אוכל, כתבת העיתון), בועז ביסמוט (יהודים במצרים, עוד כתב בעיתון), “ויליאם וקייט” (סלבריטאים), פרנסיס פוקויאמה (היסטוריון) ומאיר שמגר (שופט בדימוס). מקודמים בקיצור: “יום בגבול הרצועה” (ביטחון), אליקו (פופ) ופרק מספר של אשכול נבו (קידום מכירות).

“מעריב”: “האמא שילדה שמינייה” (?), קישקשתא ועוזה (בובות לבד), שמואל הולנדר (פקיד ממשלתי), שרית חדד (זמרת). מקודמים בקיצור: יוני רוט (צה”ל), הנסיכה קייט (סלבריטאית), “המוסד במרוקו” (ציונות), “וגם מוסף תשבצים” (פנאי). בכותרת הראשית: ראיון עם ניצב לשעבר אורי בר-לב.

“ידיעות אחרונות”: יוסף שילוח (בורקס), גדי לסין (עסקים), תמר פוגל (זוועה), ארקדי גאידמק (בדיחה), אסתי גינזבורג (דוגמנית), אביבה שליט (גלעד). שליט מקבלת משבצת משל עצמה (“ליל סדר חמישי בלי גלעד”), מתחת לתמונתה, הבולטת יותר, של גינזבורג (מראה להשכיר). מקודמים בקצרה: איזי אזגי (צה”ל), מסע במצרים (אקטואליה), המלצות לטיולים (פרקטיקה), ועצם העובדה של”ידיעות” מצורפים ארבעה מוספים (“4 מוספים”).

“הארץ”: אהוד אולמרט (נוסטלגיה, פלילים), נינט (זמרת), סיגלית לנדאו (אמנית), אהרון אפלפלד (סופר), זוכי תחרות הסיפור הקצר (תחרות). מקודמים בקצרה: טקסטים בנושא הכללי של “מהפכות” (מחאה, היי טק, חרדים) והעובדה של”הארץ” מצורפים שישה מוספים (כולל “גיליון מוגדל”. ככלל, נדמה לי שאפשר לוותר על השימוש במילה “מוגדל” בהקשרים של שיווק מכירות).

האם אפשר לגזור מהנתונים שנבחרו להיות מובלטים על השערים באופן אינדוקטיבי ביחס לאופיים הכללי של העיתונים? בוודאי. ענייני התרבות והבידור נחלקים בין העיתונים כך: “הארץ” מגיש תשעה קבין תרבות ואחד בידור (ומתנצל בצורה מביכה: “ראיון רציני לשם שינוי” נכתב ליד תמונתה של נינט. עם זאת, מאחר שהמראיין הוא בן שלו המצוין, חזקה על הראיון שהוא אכן רציני). העיתונים האחרים מגישים תשעה קבין בידור, דוגמניות וסלבריטאים (ובובות לילדים) וחצי קב תשבצים (תשבץ ההיגיון של “הארץ” בלתי פתיר, ומהווה עדות ניצחת לכך שפלצנות מושלמת אכן קיימת). בחצי הקב האחרון מצטופפים פוקויאמה ובנאי – היסטוריון שנבואותיו נכזבו וזמר נשמה.

בגזרת האקטואליה “הארץ” מעדיף מבט כללי ושחיתות שלטונית, העיתונים האחרים – צבע (“מסע במצרים”, “יום ברצועה”, סיפורי ריגול, ניצולת טבח, גלעד). מחדש ממש רק “מעריב”, עם הראיון עם ניצב בר-לב. אמנם, ההישג העיתונאי כאן מסתכם בעיקר בעצם השגת הראיון (שקדם לו סיקור שנטה באופן בוטה לטובתו של בר-לב מצידו של המראיין, בן כספית). תכניו צפויים ברובם מראש והובאו כבר בעיתונות על-ידי תומכיו של בר-לב בזמן אמת. מה אפשר ללמוד מכך? שהזורע תמיכה קוצר ראיון. אולם זה אינו מיוחד, כמובן, ל”מעריב”. גם לא העובדה שה”ראיון” כלל אינו ראיון, כפי שמדגיש כספית, אלא “דברים שנאמרו בפורומים פרטיים שונים במהלך הפרשה”. נו באמת.

בגזרת הפטריוטיות “הארץ” לא משתתף כלל במקצה. “מעריב” ו”ידיעות” מגיעים ביחד למקום הראשון עם פצועי צה”ל שהשתקמו וחזרו לשדה המערכה. “ישראל היום” מציג את יעקב אחימאיר (מראיין שדרן רדיו מזרחי).

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-18.4.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר

18 באפריל, 2011 | בנושאים 404, עיתונות ותקשורת 

תגובות

תגובה אחת לפוסט “מה בצלחת החג של העיתונים?”

  1. דובי on 18 באפריל, 2011 16:31

    פוקויאמה אינו היסטוריון, אלא פילוסוף מדיני (או תאורטיקן מדיני, או איש תאוריה במדע המדינה – אני לא לגמרי סגור על המינוח הנכון). הוא ממש לא היסטוריון. ובכלל – ממתי היסטוריונים מנבאים משהו?

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.