ישראבלוף: סיקור מדד המחירים לצרכן
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
זוכרים את הדיווחים החוזרים ונשנים בתקופה האחרונה על עליות מחירים של מוצרי מזון, דלק, דירות ומה לא? גם אם אתם לא קוראים עיתונים (גם הם מתייקרים כל הזמן), עליות המחירים מוכרות לכם. אם יש התרחשות ציבורית כלשהי שאינה נזקקת לתיווך תקשורתי כדי להתנחל בדעתם של האזרחים, הרי זו (לכאורה?) עליית מחירים. והמחירים, אכן, עולים.
“לא נורא: המדד עלה רק ב-0.6%”, מבשרת היום הכותרת הראשית של המוסף “ממון” של “ידיעות אחרונות”. “מדד המחירים לצרכן לאפריל הפתיע לטובה והיה נמוך מהתחזיות”, ממשיכה לעודד כותרת המשנה, שנמשכת דווקא בהודעה על התייקרויות: “בין ההתייקרויות הבולטות: נופש בארץ ובחו”ל, הלבשה והנעלה, פירות טריים ודלק”. אם כן: העיתונים מדווחים שוב ושוב על התייקרויות, האזרחים יכולים להעיד כי אכן כצעקתה, אולם הנתונים הרשמיים – מרגיעים.
תסריט כזה חוזר גם ביחס לעניינים כלכליים אחרים: כך לאחרונה החלו העיתונים לשים לב לשחיקה גוברת והולכת של מעמד הביניים (גלי ההתייקרויות בתוך זה), לפערים הגדולים ההולכים ונפערים בין חלקים שונים של החברה הישראלית (מבחינה כלכלית) ולפער הבלתי מוסבר בין חגיגת הצרכנות הבלתי פוסקת ובין ההתייקרויות והסטגנציה במשכורות.
בינתיים מצטיין הטיפול העיתונאי בנושאים כגון דא (בעיקר מחוץ לעיתונים הכלכליים, וזכור במיוחד “מעריב” בהקשר זה) בנהי ובכי, תלונות וטענות, משל היה העיתון מייצגה של הציבוריות הישראלית מול פקידת ת”ש אלמונית. הנתונים הרשמיים, בדרך כלל, מרגיעים. אולי, במקום להתלונן, ובמקום להרגיע, יבדוק מישהו את הנתונים? אפשר להתחיל בקטן: כיצד הירידה במחירי המכוניות מחפה על העלייה במחירי ההלבשה, והירידה בעלויות הרהיטים מקזזת את העלייה במחירי הפירות (אלא אם כן אתם אשה שגרה בתוך אבטיח גדול נורא).
יוצא דופן היום בדיווח על המדד הוא מוסף “עסקים” של “מעריב”. “המחירים עולים והשכר נשחק” היא הכותרת הראשית, המפנה לדיווח על המדד הנמוך. כפולת העמודים הפותחת מוקדשת ברובה לדיווח חדשותי ופרשנות על נתוני המדד, בלי להסתנוור מהם. “זה כבר נשמע כמו קלישאה שחוקה, אך המעמד הבינוני בישראל אכן נשחק”, פותח יהודה שרוני את טור הפרשנות.
זו הבעיה: שחיקת מעמד הביניים אכן הפכה בעיתונות לקלישאה שחוקה. במקום להתעלם ממנה, להדחיק אותה או לחזור עליה שוב ושוב, העיתונאים נדרשים למצוא דרכים כיצד להוציא את הנושא החשוב הזה ממלכודת הקלישאה שקלעו אותו אליה. אחרי הכל, הם עצמם שייכים לאחד החלקים הנשחקים ביותר באותו מעמד ביניים.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-16.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
ישראבלופ זה טיפה גדול אל מניפולציות מדד המחירים לצרכן.
ארה”ב עושה מניפולציות בבעסקט עוף גודס שלה מאז 1970 כשניקסון ויתר על גיבוי הדולר בזהב.
מקס קייסר החתיך ההורס כפרע עליו וסטייסי שתחיה מכרו על זה אייטם בדצמבר 2006 לאל ג’זירה אינגליש.
http://www.youtube.com/watch?v=Iloh5jL-ujE
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1965213
הכותרת “ישראבלוף” היא עצמה סוג של ישראבלוף, או מניפולציה מיותרת – וחבל שכך.
שהרי ברור כי המדד לכשעצמו אינו מניפולציה, ומי שמביא אותו כדברו (קריא במנותק מההסברים והפרשנויות) מבצע את שליחותו נאמנה.
השאלה האמיתית נוגעת ל”תכולתו” של המדד (מהם מרכיביו ומהם היחסים ביניהם) והאם הרכב זה אכן מייצג את “סל הצריכה הממוצע” (ככל שניתן לאפיין ולהגדיר כזה).
אם ההמונים אכן מרגישים שכושר הקנייה שלהם הולך ופוחת, ואם תחושה זו אינה נמצאת בקורלציה סבירה עם התנהגות “המדד” – כי אז יש מקום לבחינה מחודשת של מרכיביו והיחסים ביניהם.
הנה אתגר לעיתונאי כלכלה אשר רוצים לא רק ליילל אלא גם להביא ערך לקוראיהם. מישהו?