אלון עוזיאל נ’ סמי עופר: על הסיבות לשנאת העשירים

פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית


בטורו הקבוע שבמוסף “ממון” של “ידיעות אחרונות” מתייחס הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, סבר פלוצקר, לשנאת העשירים במדינת ישראל, וזאת בעקבות ריקוד המחאה שביצע הבלוגר אלון עוזיאל מול הלווייתו של המיליארדר סמי עופר.

“הצעירים שחגגו בכיף את מותו של סמי עופר לא באים יש מאין, והם לא גידולי פרא. להפך. הם לבטח קוראים אדוקים של עיתונים מסוימים, מאזינים קבועים של תוכניות רדיו מסוימות וגולשים לאתרי אינטרנט מסוימים. משם הם מקבלים את השראתם. משם הם יונקים את השנאה למי שמכונים בשיח הישראלי ‘בעלי ההון'”.

פלוצקר אינו נוקב בשמות כלי התקשורת שלדעתו מעודדים את שנאת העשירים בישראל, אך אפשר לנחש שלא מדובר ב”ידיעות אחרונות”. בהמשך טורו מזהיר פלוצקר מפני התחזקותה של שנאת העשירים בתקופה האחרונה. “ראיתיה מתעצמת מחדש, מרימה ראש”, הוא כותב, ומשווה את שנאת העשירים בישראל לשנאת העשירים באירופה הפשיסטית.

“לרקוד בהלוויה של סמי עופר נראה לאותם צעירים כמו מחאה”, כותב חנוך דאום ב”מוסף לשבת” של “ידיעות אחרונות”, “אבל רק אנשים שטחיים ודווקאניים, עם תפיסת עולם שטוחה של מתבגרים ג’ינג’ים בסחנה, לא מסוגלים לתת לבנים להיפרד בכבוד מאביהם בדרכו האחרונה. יש להניח שהבחורים הצעירים הללו נהנו במהלך חייהם מבתי-תרבות, בתי-חולים ומוזיאונים שלא היו נבנים אילולא החליט סמי עופר לתרום מאות מיליוני דולרים לטובת ישראל. תרומתו חסרת התקדים לישראל איננה מחייבת אותם להתמלא עצב על מותו, אבל זה אמור היה להספיק לפחות כדי שלא ירקדו לו על הדם”.

“למה אנחנו שונאים אותם?”, שואלת כותרת טורו של רענן שקד במוסף “7 ימים” של “ידיעות אחרונות”. שקד, שמרבה להקדיש את טורו האישי במוסף לכסף, מנסה להבין בטורו היום את מקורות סלידתו שלו ממשפחת עופר. הוא נזכר בסרט התיעודי “זהב לבן”, שתיעד את תנאי העבודה של עובדי המפעלים בים המלח, הוא נזכר גם ב”שיטת השקשוקה”, שתיעד את עסקאות המשפחה עם מדינת ישראל, ומגיע בסופו של דבר למסקנה כי האחים עופר הם “אנשי עסקים מצוינים שיודעים לנצל הזדמנויות”.

לדעת שקד, “כשאנחנו נובחים על העשירים, אנחנו שונאים את השחקן במקום את המשחק. אנחנו נובחים על העץ הלא נכון. הכתובת שלנו איננה אנשי עסקים ישראלים שהתעשרו באופן לגיטימי – לפעמים אפילו יצירתי – אלא רשויות קיקיוניות בהתנהלותן, ובכירי וראשי מדינה ואוצר המשרתים אינטרסים פרטיים, לרוב של עצמם. זו הכתובת האמיתית שלנו”.

“אחד הדברים שיותר מעצבנים אותי זה העשירים שטוענים שבארץ לא מפרגנים להם”, כותב דרור פויר בטורו הקבוע שמתפרסם בסוף מוסף “G” של “גלובס”. “השאלה שלי היא הפוכה: למה שנפרגן? […] הם רוצים שיפרגנו להם כי הם מעסיקים אנשים. נו? מה יש לפרגן על זה? מי שמקים עסק מעסיק עובדים. מה רציתם, גם להתעשר וגם לא לשלם לאנשים? הם רוצים שנפרגן להם כי הם עובדים קשה. נו? אנחנו עובדים יותר קשה, ובשבילכם. מתי מישהו יפרגן לנו משהו?

“[…] עשו עימדי חסד ואל תדברו איתי על פילנתרופיה. […] כל הפילנתרופיה הנהדרת שעשירי ארצנו כל-כך גאים בה ומתנאים בה – ‘אחריות חברתית’ הם קוראים לזה – ובכן, כל הפילנתרופיה הזו, על הפאר וההדר המזויף שהיא כוללת, היא פחות מעשירית מהכסף שהיא לא משלמת במסים שלהם היא מחויבת. […] אנא, עשו שימוש בנתון הזה בפעם הבאה שאחד מאלה מתחיל לדבר איתכם על פרגון ועל פילנתרופיה. זה בוטנים, חברים, בוטנים שהם זורקים לנו”.

המקרה של חזקיהו

העמוד הפותח במוסף “עסקים” של “מעריב” מוקדש לחמישה: יורם טורבוביץ’, אריה מינטקביץ’, ניר גלעד, משה ברקת ורוני חזקיהו.

הראשון היה הממונה על ההגבלים העסקיים ולאחר פרישתו עמד להתמנות למנכ”ל בזק. לאחר התערבות היועץ המשפטי מונה למנכ”ל דיסקונט-השקעות, ובשנתיים האחרונות מכהן כיו”ר דלק-אנרגיה. השני כיהן כיו”ר רשות ניירות הערך, ולאחר פרישתו התמנה ליו”ר בנק דיסקונט ובהמשך ליו”ר אלרון מקבוצת אי.די.בי ולסגן יו”ר גזית-גלוב. השלישי כיהן כחשב הכללי באוצר והתמנה לאחר פרישתו למשנה למנכ”ל מגדל ובהמשך למנכ”ל החברה. כעבור שנה מונה למשנה למנכ”ל החברה-לישראל ובהמשך למנכ”ל החברה. הרביעי ניהל את מחלקת התאגידים ברשות ניירות הערך, ועם פרישתו התמנה למנהל בקבוצת תשובה. בהמשך מונה ליו”ר הפניקס. החמישי כיהן עד לאחרונה כמפקח על הבנקים, ועם פרישתו דווח כי ימונה לתפקיד בכיר בקבוצת תשובה.

ב”ישראל היום” מדווח הבוקר כי מינוי זה לא ייצא אל הפועל. “חזקיהו היה במשך חודשים רבים במשא-ומתן עם איש העסקים יצחק תשובה על הצטרפות לקבוצת דלק, אך ל’ישראל היום’ נודע כי החליט נכון לעכשיו לוותר על הצעת העבודה”, מדווח זאב קליין, ומצטט מההודעה שמסרה קבוצת דלק: “חזקיהו ביקש לדחות את מועד תחילת עבודתו על מנת לברר את תקופת הצינון הנדרשת ממנו, ונכון לעכשיו הוא אינו ממלא שום תפקיד רשמי בקבוצת דלק”.

“נו באמת, עכשיו בודקים?”, תוהה חזי שטרנליכט בטור נלווה. “מה, המפקח על הבנקים לא הכיר את תקופת הצינון הנדרשת ומה המשמעות שלה? אין יועצים משפטיים בנמצא? זו הודעה הגובלת בהיתממות. אבל טוב שהצדדים ביקשו לקחת פסק זמן”.

“לכאורה, כמפקח על הבנקים לא היתה לחזקיהו נגיעה לענייניו של תשובה, ולכן הוא סבר כי אין בעיית צינון”, מסביר סמי פרץ ב”דה-מרקר”. “ואולם למעשה, למפקח על הבנקים יש נגיעה לכל אחד מהלווים הגדולים במערכת הבנקאות – ותשובה הוא אחד משלושת הגדולים. לפיכך, אף שתשובה אינו בעלים של בנק, הוא רלבנטי מאוד למערכת הבנקאות. אין ספק שבמהלך כהונתו עסק חזקיהו בענייניו של תשובה ושל טייקונים ממונפים אחרים, ולכן תקופת הצינון מתבקשת. עם זאת, זו הבעיה הקשה פחות, כי יש להניח שחזקיהו ישמור על שמו הטוב ולא יסטה מהוראות הצינון. הבעיה העיקרית היא אחרת ונוגעת למסר שבמינוי כזה. המקרה של חזקיהו הוא דוגמה טובה לבחינת המסר שמתקבל ממעברו האפשרי לקבוצת תשובה”.

________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-10.6.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

9 תגובות לפוסט “אלון עוזיאל נ’ סמי עופר: על הסיבות לשנאת העשירים”

  1. חיים רביה on 10 ביוני, 2011 18:59

    לא הכרתי את סמי עופר, אינני קשור לחברותיו ויש לי הסתייגות מנדבנות שאיננה בסתר. אבל כשאדם נפטר, ממונו ניטל ממנו. הוא הולך לדרכו כמו שנולד, חסר כל. בניו לא בוכים כי היה עשיר אלא כי נתן להם חיים והם אהבו אותו.

    בעיני, מי שחגג מול ההלוויה נהג כבהמה. לו היה עובד אצלי, הייתי מפטר אותו בלי לחשוב פעמיים. בחברתם של כאלה אינני רוצה להיות.

    שאלה למחשבה: כשחגג בוודאי חשב שיהיו שיזדהו איתו. מה זה אומר עלינו?

  2. יניב דויטש on 10 ביוני, 2011 20:40

    מסכים עם מה שכתב דרור פויר.

  3. אבירם חניק on 10 ביוני, 2011 21:21

    מסכים לגמרי עם חיים.

  4. שי on 11 ביוני, 2011 01:57

    מבלי להתייחס לאדם הספציפי, אפשר לא לאהוב/לשנוא מישהו ו/או את מה שהוא מייצג. כל עוד הוא לא אנס/רוצח/אשם בפשעים כנגד האנושות, לרקוד על קברו (ובזמן הלוויה) נראה לי מעט מוגזם…

  5. עכברוש on 11 ביוני, 2011 03:34

    סבר פלוצקר כותב: ““הצעירים שחגגו בכיף את מותו של סמי עופר לא באים יש מאין, והם לא גידולי פרא. להפך. הם לבטח קוראים אדוקים של עיתונים מסוימים, מאזינים קבועים של תוכניות רדיו מסוימות וגולשים לאתרי אינטרנט מסוימים. משם הם מקבלים את השראתם. משם הם יונקים את השנאה למי שמכונים בשיח הישראלי ‘בעלי ההון’”.”

    נו, באמת. אין שנאה לבעלי ההון, זה איש קש. אף אחד לא שונה את הבעלים של צ’קפוינט, לדוגמה. או אש השוקנים. מה שכן יש זו שנאה לאנשים שהורסים את המדינה. למשל האחים עופר. אלה אנשים שפוגעים בסביבה, שמפרים זכויות עובדים, שפוגעים באינטרסים של המדינה, והכל למען הרווח שלהם.

    רענן שקד כותב: ““כשאנחנו נובחים על העשירים, אנחנו שונאים את השחקן במקום את המשחק. אנחנו נובחים על העץ הלא נכון. הכתובת שלנו איננה אנשי עסקים ישראלים שהתעשרו באופן לגיטימי – לפעמים אפילו יצירתי – אלא רשויות קיקיוניות בהתנהלותן, ובכירי וראשי מדינה ואוצר המשרתים אינטרסים פרטיים, לרוב של עצמם. זו הכתובת האמיתית שלנו”.”

    נו, עוד קישקוש. מי שבפועל שם את ראשי המדינה והבכירים האלה בתפקידם, ומי שהפך את הרשויות לקיקיוניות בהתנהגותן, אלה בדיוק בעלי ההון המושחתים. הם עושים מעשים לא חוקיים, ובטח לא כשרים, בצורה שבה אי אפשר לתפוס אותם, ומשתילים את אנשי שלומם במערכות השלטון. שקד צודק בכך שצריך להאשים *גם* את העם, אבל אי אפשר להסיר אחריות מבעלי ההון. אם התקשורת היתה באמת חופשית, דברים היו שונים, ואולי אפשר היה להאשים רק את העם. במצב הנוכחי, שבו בעלי ההון שולטים בתקשורת ודואגים שלא ישמעו על מה שלא נוח להם, באמת חייבים להאשים את בעלי ההון. שוב, אני מדבר על 18 המשפחות וכאלה. אף אחד לא מדבר על, למשל, בעלי צ’קפוינט.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 11 ביוני, 2011 10:38

    מסכים עם חיים, מדובר בלא יותר מהתבהמות מחליאה.

    אני לא חושב שהתמיכה או אי-התמיכה בעשירי ישראל היא ממש רלוונטית לשפיטת המעשה.

  7. די למפעלי המוות הכימיים במפרץ חיפה on 11 ביוני, 2011 12:22

    למה שונאים אותם? וואו איזו שאלה “קשה” באמת, ממש צריך להתאמץ ולחשוב למה.
    1. ייבוש והריסת ים המלח.
    2.מרעילים אותנו. המזהמים הכי גדולים. הן בדרום והן בצפון, בחיפה שיעור מקרה הסרטן הגבוה במדינה.
    3. לקבל אוצרות טבע וחברות בשקל וחצי ולעשות מילארדים.
    4. ניצול עובדים. ועובדי קבלן בשכר בושה.
    5. שקשוק פקידי אוצר
    6. התחמקות מתשלום מיסים
    חסר עוד?

  8. א' on 11 ביוני, 2011 17:52

    דרור פויר שכח שזה לא שהם מעסיקים אנשים, זה שהם מעסיקים אותם בשכר עלוב, כעובדי קבלן משוללי זכויות.

  9. א' on 11 ביוני, 2011 17:55

    חים רביה: אז בעצם אתה מאשים את עוזיאל בנימוסים רעים. על זה אני מוכנה להסכים איתך, אבל תסכים איתי שהעושק הסדרתי של סמי עופר את מדינת ישראל ואת העובדים במפעלים שלו הוא קצת יותר גרוע מגסות רוח חד-פעמית.

פרסום תגובה