תליון חי, גירסת הטק
מעצב התכשיטים גל ברש, בן 35 מתל אביב, משתמש בזהב בקריצה פוסט-מודרנית. חלק מהתכשיטים שלו עשויים ממעגלים מודפסים מתעשיית האלקטרוניקה, והזהב שבהם אינו מתכת קלאסית יוקרתית ונחשקת אלא מוליך חשמל פונקציונלי. “כל התליונים ומחזיקי המפתחות מקורם בחלקים של מחשבים שפירקתי או בשאריות, עודפי יצור וטעויות של מעגלים מודפסים ממפעלים בארץ”, הוא מספר. “נשאר הערך של החומר, אז אם אין ברירה אני צריך להתחרות עם אלה שקונים את זה למיחזור בשביל לפרק את הזהב. זהב הוא מוליך חשמל מעולה, והרבה מאוד מהמעגלים מצופים בשכבה עבה של זהב. בהתחלה הייתי משתמש בחלקים שהיה להם ציפויים אחרים, אבל אנשים אוהבים את הזהב”.
איך התחברת למעגלים מודפסים?
“למדתי עיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון, ואת רוב הזמן שלי ביליתי בסדנה, שם בנינו את כל המודלים, ושמה השתמשנו במנגנונים וכל מיני דברים שבהם מצאתי את כל החלקים – הברגים, האומים, גלגלי השיניים, כל החלקים הקטנים שמפעילים את הכל, הם תמיד עשו לי את זה. לפני לימודי העיצוב למדתי מדעי המחשב במכללה האקדמית, אבל הייתי התלמיד הכי גרוע במכללה, ואחרי סמסטר וחצי קיבלתי את האומץ וההארה שאני יותר טוב בניסור מחשבים מאשר בתכנות. זה התחיל מלפרק מחשבים, מקלדות וכל מיני חלקים שהייתי מוצא, ואחרי זה כבר התחלתי לקבל שאריות ממפעלים שעושים את המעגלים המודפסים. זה בעצם השלב שלפני ההלחמות, ואותם יותר קל לי לנסר. עוד יתרונות – הם חלקים ואין בהם את הבדיל, שהוא לא טוב. הם נותנים לי את הטעויות שלהם. אני משחק הרבה על כל העניין של לקחת משהו שהוא הכי פונקציונלי, שנולד ויוצר למען פונקציה ולהפוך אותו למשהו יפה, ואחר כך פתאום הם רואים את הקריצה. כל התכשיטים שלי הם על המשחק הזה, ואני מנסה גם להתעלות על הקטע של הגימיק – ושזה יהיה קודם כל יפה. למרות שבמעגלים יש משהו גיקי”.
אנשים שקונים את זה הם גיקים?
“בטח. אני קורא לזה גנגסטה-גיק – בעיקר בתליונים האלו, יש בזה איזשהו דיבור עם אופנת הראפ, של הגרפיטי, של האורבני, וזה מגיע מאהבה למחשבים גם. יש פה איזה חיבור”.
אתה משתמש בחיתוך לייזר?
“לא, אני מנסר אותם לבד, מעבד, עושה חורים, מוסיף דברים כמו העין והלב, שם על שרשראות או מחזיקי מפתחות”.
אחד התליונים המוצלחים של ברש הוא “חי-טק”, גירסת הגנגסטה-גיק לתליון ה”חי” שמעטר חזות שעירים של בני תשחורת שחגגו 18 (יש לו גם פיי חי – תליון חי שהאות חי”ת בו היא סימן פיי, π). “זה חי מת קצת”, אומר ברש. “זה בעיקר בהפוך על הפוך – אם הייתי לובש חי זה את החי הזה, שהוא לא מסורתי, הוא לא דתי, זו דת אחרת”. השם הגיע מלקוח שאמר במבטא רוסי: “מה זה, ממש תכשיטים חי טק”. תגובות הקונים הפוטנציאליים מגוונות: “הרבה אנשים מגיעים לארץ ישראל ומבקשים את החי המסורתי מכסף או זהב, ופתאום אני מביא להם את זה. יש כאלה שעפים על זה, אבל יש כאלה שמעקמים את האף”.
את התכשיטים של ברש אפשר לראות ולקנות באתרו galbarash.com וכל שלישי ושישי בדוכן שלו בנחלת בנימין 3 בת”א.
________________________
התפרסם במקור בגירסה מקוצרת בטור “אמנות בשער” במדור fi בגליון אוקטובר של מוסף פירמה של גלובס.
תמונות זה לחלשים.
תמונות זה לאנשים שספק האחסון שלהם לא כושל. דאם יו, דרימהוסט, דאם יו טו הל!
אבל כל שאר התמונות כאן עובדות. מה שונה הפעם?
זה בבדיקה.
אני חוזר בי מהתגובה הקודמת. הבעיה מקיפה למדי. איפה הבלוגוספירה הישראלית שתירתם לעזור לך?
עידו, יוני זה האלטר-אגו שלך?
הסתדר עכשיו, אחרי אימייל לדרימהוסט. אחרי הקריסה והיעלמות הבלוג, נראה שהם נחושים להעביר אותי למתחרים.
אני לא מבינה דבר אחד… בכתבה אתם מפארים את שמו של גל ואת העיצוב שלו כ”קריצה פוסט-מודרנית” הבעייה היא שהעיצוב לא שלו והעבודה גם לא שלו הדבר היחיד שכן שייך לו זה השם והאפשרות שלו למכור בנחלת בנימין (גם זה כרגע לא נכון) ולכן נוצרו קשרים בינו לבין יוצרת מוכשרת מאוד בשם שירי בוגי אשר הרעיון, היצירה, העיצוב, הניסור וכל שעות העבודה שייכים לה ואת זה אי אפשר לקחת ממנה! מה שאני מנסה לשאול בעצם זה האם בדקתם שאכן מדובר ביצירה מקורית שלו לפני שפיארתם והיללתם את היצירה תחת שמו?
כנראה שלא!
אז בפעם הבאה שאתם עושים כזאת כתבה אני מציעה לכם לבדוק את הכל לפני שאתם מעלים אותה לרשת.
מידיפעם צצה איזה עלוקה מגעילה שמנסה לימצוץ את דמי.
אני מאחל לכולם שיהיו יצירתיים ומצליחים בזכות עצמם
גל