תליון חי, גירסת הטק

מעצב התכשיטים גל ברש, בן 35 מתל אביב, משתמש בזהב בקריצה פוסט-מודרנית. חלק מהתכשיטים שלו עשויים ממעגלים מודפסים מתעשיית האלקטרוניקה, והזהב שבהם אינו מתכת קלאסית יוקרתית ונחשקת אלא מוליך חשמל פונקציונלי. “כל התליונים ומחזיקי המפתחות מקורם בחלקים של מחשבים שפירקתי או בשאריות, עודפי יצור וטעויות של מעגלים מודפסים ממפעלים בארץ”, הוא מספר. “נשאר הערך של החומר, אז אם אין ברירה אני צריך להתחרות עם אלה שקונים את זה למיחזור בשביל לפרק את הזהב. זהב הוא מוליך חשמל מעולה, והרבה מאוד מהמעגלים מצופים בשכבה עבה של זהב. בהתחלה הייתי משתמש בחלקים שהיה להם ציפויים אחרים, אבל אנשים אוהבים את הזהב”.

איך התחברת למעגלים מודפסים?
“למדתי עיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון, ואת רוב הזמן שלי ביליתי בסדנה, שם בנינו את כל המודלים, ושמה השתמשנו במנגנונים וכל מיני דברים שבהם מצאתי את כל החלקים – הברגים, האומים, גלגלי השיניים, כל החלקים הקטנים שמפעילים את הכל, הם תמיד עשו לי את זה. לפני לימודי העיצוב למדתי מדעי המחשב במכללה האקדמית, אבל הייתי התלמיד הכי גרוע במכללה, ואחרי סמסטר וחצי קיבלתי את האומץ וההארה שאני יותר טוב בניסור מחשבים מאשר בתכנות. זה התחיל מלפרק מחשבים, מקלדות וכל מיני חלקים שהייתי מוצא, ואחרי זה כבר התחלתי לקבל שאריות ממפעלים שעושים את המעגלים המודפסים. זה בעצם השלב שלפני ההלחמות, ואותם יותר קל לי לנסר. עוד יתרונות – הם חלקים ואין בהם את הבדיל, שהוא לא טוב. הם נותנים לי את הטעויות שלהם. אני משחק הרבה על כל העניין של לקחת משהו שהוא הכי פונקציונלי, שנולד ויוצר למען פונקציה ולהפוך אותו למשהו יפה, ואחר כך פתאום הם רואים את הקריצה. כל התכשיטים שלי הם על המשחק הזה, ואני מנסה גם להתעלות על הקטע של הגימיק – ושזה יהיה קודם כל יפה. למרות שבמעגלים יש משהו גיקי”.

אנשים שקונים את זה הם גיקים?
“בטח. אני קורא לזה גנגסטה-גיק – בעיקר בתליונים האלו, יש בזה איזשהו דיבור עם אופנת הראפ, של הגרפיטי, של האורבני, וזה מגיע מאהבה למחשבים גם. יש פה איזה חיבור”.

אתה משתמש בחיתוך לייזר?
“לא, אני מנסר אותם לבד, מעבד, עושה חורים, מוסיף דברים כמו העין והלב, שם על שרשראות או מחזיקי מפתחות”.

אחד התליונים המוצלחים של ברש הוא “חי-טק”, גירסת הגנגסטה-גיק לתליון ה”חי” שמעטר חזות שעירים של בני תשחורת שחגגו 18 (יש לו גם פיי חי – תליון חי שהאות חי”ת בו היא סימן פיי, π). “זה חי מת קצת”, אומר ברש. “זה בעיקר בהפוך על הפוך – אם הייתי לובש חי זה את החי הזה, שהוא לא מסורתי, הוא לא דתי, זו דת אחרת”. השם הגיע מלקוח שאמר במבטא רוסי: “מה זה, ממש תכשיטים חי טק”. תגובות הקונים הפוטנציאליים מגוונות: “הרבה אנשים מגיעים לארץ ישראל ומבקשים את החי המסורתי מכסף או זהב, ופתאום אני מביא להם את זה. יש כאלה שעפים על זה, אבל יש כאלה שמעקמים את האף”.

את התכשיטים של ברש אפשר לראות ולקנות באתרו galbarash.com וכל שלישי ושישי בדוכן שלו בנחלת בנימין 3 בת”א.

________________________
התפרסם במקור בגירסה מקוצרת בטור “אמנות בשער” במדור fi בגליון אוקטובר של מוסף פירמה של גלובס.

17 באוקטובר, 2011 | בנושאים: 404, חיים 2.0 | 9 תגובות

חייך למצלמה, מדפיסים פסלון שלך

אתם נכנסים לצלמניה במדריד, נעמדים מול סורק, קופאים ל-2.5 שניות, ואחרי שבועיים מקבלים פסלון של עצמכם. כתבה שלי ב-ynet >>

12 באוגוסט, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, חיים 2.0 | להגיב זה מגניב

אנגרי בירדז מצרים

אביתר סריזדה בקריקטורה מדויקת על התפיסה של המהפכה במצרים בעיני התקשורת ואומת האינטרנט (זו הפרשנות שלי, בכל אופן):

11 בפברואר, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, חיים 2.0 | 3 תגובות

יו”ר סיעת מרצ ליו”ר הכנסת: אפשר התקנת תוכנות חופשיות במחשבי הכנסת

‏י”ט אייר תשס”ט

‏13/05/2009

עבור

יושב ראש הכנסת

חבר הכנסת ראובן ריבלין

הנדון: אפשר תוכנה חופשית ורשת אלחוטית במשכן

שלום רב,

1. בכנס תדרוך לחברי הכנסת הנכנסים שנערך בפברואר 2009 טרם השבעת הכנסת ה-18 נמסר לנו על ידי מנכ”ל הכנסת דאז מר אבי בלשניקוב כי עבודות התקנת הרשת האלחוטית הסתיימו והעיכוב היחיד הוא סיום התקנת רכיב האבטחה. מאז עברו שלושה חודשים ורשת אלחוטית אין. לשכתי פנתה מספר פעמים אל מנכ”ל הכנסת, הן היוצא והן הנכנס, ולא חלה שום התקדמות במצב. טרם החזרה מן הפגרה נפוצו שמועות שעם פתיחת המושב תיחנך הרשת האלחוטית אך גם תקווה זו התנפצה.
2. אי הימצאותה של רשת אלחוטית פוגעת בעבודה הפרלמנטרית. לא ניתן להתעדכן ולעבד מידע בזמן ישיבות בוועדות, במליאה או במזנון אלא רק בעזרת המחשבים השולחניים המוצבים בלשכות. למעשה, המצב הקיים מנטרל אותנו חברי ועובדי הכנסת משימוש במחשב נייד. הימצאותה של רשת אלחוטית יסייע גם לעוזרים הפרלמנטרים, ליועצים המשפטיים, העיתונאים ונציגי הממשלה המגיעים לדיונים בכנסת בעבודה השוטפת.
3. לשכתי פנתה אל יחידת המחשב של הכנסת בבקשה להתקין את דפדפן האינטרנט Mozilla Firefox על מחשבי הלשכה. יחידת המחשב סירב לכל הפניות. לא ברור לי מדוע הכנסת מסרבת לאפשר שימוש בתוכנה חופשית, מבוססת קוד פתוח, חינמית, בטוחה ויעילה. על הכנסת לעמוד בראש החזית הטכנולוגית ולא להיגרר אחרי שאר הרשויות במגרש הטכנולוגי. במחשבי הכנסת אין שום אפשרות להתקין תוכנה חופשית דוגמאת הדפדפן הפופולארי Firefox, נגן המדיה החופשי VLC או מערכת ההפעלה לינוקס.
4. מעבר לאמור בסעיף הקודם, הרשה לי להציע לך לפעול למען הטמעה של תוכנה חופשית במערכת התקשוב של כנסת. לא רק יביא לירידה בעלויות עקב ויחסוך מאות אלפי שקלים בשנה עקב חוסר הצורך ברכישת רישיונות אלא גם להגדלת הנגישות של אנשים עם מוגבלויות למחשב.
5. מובטחני כי כפי שאתה מנהל את הדיונים במליאה בהגינות וללא משוא פנים ומגן על מעמדה של הכנסת, כך תפעל גם למען מערכת מחשב מתקדמת ומבוססת קוד פתוח. יש להפוך את הכנסת למוסד הנמצא בחוד החזית הטכנולוגית.כנסת טכנולוגיות וממוחשבת יותר היא כנסת נגישה יותר לציבור, יעילה יותר, חוסכת במשאבים ובעלת טביעת רגל אקולוגית קטנה יותר”
6. בכבוד רב,

חבר הכנסת אילן גילאון

יושב ראש סיעת מרצ

(אירוניה: הקומוניקט על זה נשלח במסמך וורד)

13 במאי, 2009 | בנושאים: 404, אבשלום קור, אקטיביזם, חיים 2.0, פוליטיקה, קוד פתוח, תוכנה חופשית | 24 תגובות

נראה את בעלי מגדל האופרה תובעים את גוגל

מגדל האופרה זכה למודל תלת-ממדי בגוגל ארץ, אותו בנתה חברת מטרוסקייפ (ויה אדר שלו, וויינט).

זוכרים את פרשת “אסור לצלם את מגדל האופרה כי הוא מוגן בזכויות יוצרים“? מעניין אם קבוצת אלרוב, בעלת המגדל, תאיים על גוגל או על מטרוסקייפ בתביעת זכויות יוצרים. אני אשמח לארגן עוד הפגנה נגדם. אני מקווה שגוגל ידפיסו לנו חולצות.

ואפרופו, הזדמנות לסגור חשבון ישן עם ערוץ 2: בשיחות שלי עם המפיקה/תחקירנית של תוכנית הבוקר, בה עשו אייטם על ההפגנה נגד מגדל האופרה, היא ביקשה שאשלח לה תמונות של המגדל ואישור כתוב באימייל שהזכויות שייכות לי ואני מתיר לה להשתמש בהן. אני מכיר את נוהל הכסת”ח הזה, זה התחיל לפני כמה שנים אחרי כמה תביעות של אנשים על תמונות שהם צילמו ששימשו בתקשורת בלי רשות.

אבל אני מה’כפת לי, הכל בקריאייטיב קומנז. אז שלחתי לה אימייל וכתבתי שאני מתיר שימוש בתמונות עם הקרדיט “עידו קינן, cc-by-sa”. אז הם השתמשו בתמונות, עם הקרדיט “עידו קינן”. כי על הזין שלהם – הם קיבלו תמונות בחינם, והעיקר שיש להם אישור כתוב, לא משנה מה כתוב בו.

15 באוגוסט, 2008 | בנושאים: OperaMob2008, אינטרנט, זכויות ויוצרים, חיים 2.0 | 5 תגובות

יש לך חולצת קווסטים? שסק מחפש אותך

פעם היה מדור כזה במעריב לנוער. היום יש בלוגים.

חגי מהבלוג שסק מחפש מישהי שנפגש איתה. הבמה לחגי:

הלכתי עם יובל בדיזנגוף כשלפתע הוא הפנה את תשומת לבי לעובדה שכרגע חלפה על פנינו מישהי עם חולצה של “יומו של הטנטקל” מצד אחד ו”אי הקופים 3″ מצד שני, שעפ”י טבלת המגניבות שלי זה בערך 50,000 נקודות בונוס.

הלכתי קצת אחורה כדי לתפוס לה את העין, אמרתי לה שזו חולצה מגניבה, דיברנו קצת על קווסטים ואז הלכתי.

מה חסר פה? נכון, הקטע שבו אני לא הכי גרוע בעולם ומבקש איזה פרט מזהה שלה.

:(

עכשיו, זכור לי במעומעם שהייתה איזה קומדיה רומנטית קיטשית לפני כמה זמן על מישהו שמנסה לאתר ככה בחורה ואז כולם מתחילים בקמפיין לעזור לו ובסוף זה יוצא משליטה אבל יש סוף טוב. אז אני אשמח אם זה יצא משליטה.

(יאללה, שלושתכם, לעבודה)

זה לא יכול להיות קשה – כמה נשים כבר יש שמסתובבות עם גיטרה וחולצות של קווסטים של לוקאסארטס?

– חגי (אוף אני גרוע)

אתה באמת גרוע — לא נתת כתובת אימייל! אז אם הבחורה עם הטעם הטוב בבגדים קוראת את זה, היא מוזמנת לפרסם טוקבק או, אם היא חפצה בפרטיות, לשלוח לת”ד 404, ואני אנסה להעביר לאבו-שסק הזה.

19 ביולי, 2006 | בנושאים: 404, אינטרנט, חיים 2.0 | 7 תגובות

הפאנטון: מעיד על עיסתו

עדיה אמרי אור מספרת:

גלשתי בהומלס ונתקלתי במודעה של מישהו שמוכר את כל הדיסקים שלו עקב נסיעה לחו”ל. התקשרתי לבדוק אם יש לו משהו מעניין, ושמעתי את הפאנטון הבא:

“כלללל הזמן אני חושב…”

טרקתי את הטלפון.

17 ביולי, 2006 | בנושאים: 404, אינטרנט, חיים 2.0, סלולר | 3 תגובות

דודי גולדמן, שוב פעם חיפשת את עצמך בגוגל?

אודי שרבני המציא משחק מרושע שמשפיל גולשי-אגו.

איך משחקים? מפרסמים טוקבק שאומר: “[שם המגלומן], שוב פעם חיפשת את עצמך בגוגל?”. גוגל יאנדקס את הטוקבק, ובאחד החיפושים העתידיים, המגלומן יקבל את הטוקבק בפרצוף.

10 במאי, 2006 | בנושאים: 404, אינטרנט, חיים 2.0, חיפוש, טוקבקים | 14 תגובות

“בלוג” זה ה”אינטר-נט” החדש

אז ליטל מייזל הופיעה בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, ולצדה עורך תפוז אנשים, ניר אופיר. לאלוהי ערוץ 10 הפתרונים למה האייטם נתפר סביב בלוגים, כשמייזל היא סלב-וידאו-ויראלי (קובי מידן למייזל: “אז כמה תגובות יש לך במאמר ממוצע?”; האייטם, תזכורת למי שלא היו פה במשפט הראשון, עוסק בקליפ שהיא העלתה ל-YouTube). לאלוהי ניר אופיר הפתרונים למה הוא, שמבין עניין, לא תיקן את המיסקונספציה של המנחים. אולי כי תפוז היו הראשונים שלקחו את המילה “בלוג” למחוזות החוסר-רלוונטיות עם ה”Blog TV”, שהוא בכלל לא בלוג.

ואפילו קטע מהסרטון של סמית’ לא הציגו.

שיעורי בית: כתבה בטיים מגזין על כוכבוּת הסרטונים הוויראליים (שיט, בתשלום), ולינקוקיה לסרטונים בולטים בתחום.

30 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, אינטרנט, חיים 2.0 | 12 תגובות

היי, ליטל, קווין מוסר ד”ש

שבת בבוקר. ב-nrg מתפרסמת כתבה שלי על ליטל מייזל, שצילמה וערכה קליפ לשיר Hey של הפיקסיז, שהועלה ל-YouTube.com (תחת הכינוי Tasha), שם הוא נצפה 3.2 מיליון פעמים, שאחת מהן היתה על מחשבו של הבמאי האמריקאי קווין סמית’, שהעלה ל-YouTube סרטון על מאחורי הקלעים של סרטו ועשה שם מחווה לקליפ של מייזל, שהכי התרגשה מזה.

יצרת איתו קשר, שאלתי את מייזל. “אני מנסה, אבל לא נראה לי שהוא רואה את ההודעות. אבל הוא עושה לי כבוד, הוא שם בבלוג שלו תמונה שלי ליד תמונה שלו”, היא אמרה.

אני יצרתי איתו קשר. ניסיתי, כלומר. במהלך העבודה על הכתבה שלחתי אימייל לוובמאסטר של האתר שלו ושאלתי אם יוכל לקשר אותי אליו לראיון קצר או מה. תשובה לא קיבלתי, אבל סמית’ קיבל את האימייל, ופרסם את הפוסט הזה:

“Hey” girl in the hizzy!

If you saw the YouTube “Hey” video spoof I did a few weeks ago, you’ve probably figured out I’m a fan.

Apparently, the feeling is mutual, according to the “Hey” girl and her MySpace blog.

Her people are gonna call my people, and hopefully, we’ll do lunch.

Y’know, I’m often asked “Have famous people ever told you they liked your flicks?” Well, they have – but none of them made me smile as widely as when I read that blog entry.

So thanks, Lital.

כאמור, הקליפ פורסם ביוטיוב תחת הכינוי Tasha. סמית’ נקב בשם המפורש Lital. יומיים אחר כך, עוד לפני פרסום הכתבה, מייזל שולחת לי אימייל:

אני יודעת שזה נשמע מצחיק אבל לא רשמתי את השם שלי בשום מקום

לא איכפת לי שידעו אבל איך קווין ידע?

חשבתי שאתה הזכרת את השם שלי…

אני מאשר.

הכתבה באוויר. אחד הקוראים, דימי ריידר, חופר בלינקים ומעדכן אותי שסמית’ דווקא כן השיב למייזל, בפוסט שהיא פרסמה על הסיפור. אני נכנס לפוסט. 17 באפריל, מישהו שואל שם את מייזל/טאשה אם סמית’ יצר איתה קשר, והיא משיבה:

no he didnt contact me :) he just did it… i wish he would massege me back someday

שבוע אחר כך, סמית’ עונה לה:

Does this count?

Excellent clip, lady. T’was very fun to try to homage it.

Kevin

***

מוקדם מדי הבוקר, מייזל תענה על שאלות באולפן של תוכנית הבוקר של ערוץ 10. “אבל אני באמת גרועה מול מצלמות, ועוד בשידור חי!”, היא אומרת לי, ולי יש משהו כמו 3.2 מיליון טיעוני-נגד. חוץ מזה, ערוץ 10, כמה אנשים כבר יראו את זה?

אלא אם מישהו יעלה את זה ל-YouTube.