לקרוא עיתונים. אבל באמת לקרוא

פוסט של נועם שיזף

בשנים האחרונות יצא לי להעביר הרצאות על עיתונות בפורומים שונים. אני תמיד מתחיל בלשאול את כל הנוכחים כמה מהם קוראים עיתון כל יום. בדרך כלל יש ידיים ספורות באוויר. אחר כך אני מבקש מאלו שקוראים עיתון המחולק חינם להוריד את היד. אז כבר יש ממש מעט מצביעים – וכבר היו כמה פעמים שלא נותרה אף יד מורמת.

עיתונים מודפסים ממשיכים לראות אור, אבל הקוראים שלהם מידלדלים בקצב מבהיל, וההשפעה שלהם חמקמקה יותר מבעבר. אז למה עיתונים בכלל חשובים? יש מי שטוענים שהעיתונים יוצרים סדר יום – הם אלו שמכתיבים את הנושאים שידברו עליהם בתוכניות הטלוויזיה והרדיו ובאתרי האינטרנט. אחרים אומרים שזהות הקוראים בעיתונים היא שקובעת: חברי כנסת, אנשי תקשורת, פרסומאים, יחצנים ודוברים – מעצבי דעת הקהל – מעבירים את תמונת העולם שבעיתון אל מי שכבר מזמן אינם טורחים לעין בו. אני משער ששני ההסברים נכונים במידה מסוימת, אבל האמת היא נמשך לעיתונים מסיבה אחרת: אני פשוט אוהב אותם. אני אוהב לעבוד בהם, אני אוהב לקרוא אותם, אני אפילו נהנה מהרנסנס המלאכותי של העיתונות העברית, שבעלי הון כמו נוחי דנקנר ושלדון אדלסון פתאום התחילו לזרוק לכיוונה כסף, ולאו דווקא מהסיבות הנכונות.

אני חושב שאהבה לעיתונות, וגם האמונה המעט תמימה שמה שכתוב בעיתון הוא בהכרח חשוב, היא נקודת פתיחה הכרחית לדיון במצבה. אבל כמובן שזו לא יכולה להיות גם נקודת הסיום, במיוחד לא בישראל. אני תמיד מופתע לגלות עד כמה אנשים אינם מודעים להליכים שעוברת ידיעה עיתונאית עד לפרסומה, לידיים שבוחשות בה ולכוחות שמשפיעים עליה. בחברה אינטימית כמו ישראל, שבה כל “החבר’ה הטובים” מכירים אחד את השני, הדברים האלו ניכרים במיוחד. אני חושב ששווה לשאול את עצמנו לעתים קרובות יותר למה שני עיתונים יכולים להדפיס את אותו הסיפור באותו האופן בדיוק בלי שום תיאום ביניהם, או לחילופין, מה גורם לתיאורים מנוגדים ואפילו סותרים של אירוע מסוים להופיע בכלי תקשורת שונים.

בדבר אחד אני בטוח: כדי לחשוף את המציאות, צריך לצרוך יותר מכלי תקשורת אחד. עדיף לגוון בין המדיומים, אפילו בין השפות. לפגוש כמה שיותר נקודות מבט, ולהצטייד בידע נרחב על תהליכים חברתיים והיסטוריים. אולי ככה אפשר להגיע להבנה מסוימת. מכל התיאוריות הביקורתיות של התקשורת, הכי מצאה חן בעיני התפיסה של נועם חומסקי, שבמשך שנים יושמה בארץ על ידי טניה ריינהרט ז”ל, מכיוון שזו אינה עוסקת רק בביקורת התקשורת, אלא מנסה לגבש באמצעותה תמונת עולם אמיתית יותר. אני מנסה ליישם כמה מהכלים של הגישה הזו במקומות שונים, ובעיקר בכתיבה ובהוראה.

הקורס הקצר בן ארבעת המפגשים שאעביר ב”בית בנמל” הוא אינטגרציה של הלקחים שלי מעבודתי כעיתונאי, תיאוריות בנוגע לתפקוד הפוליטי שממלאת התקשורת, קצת היסטוריה ועוד כל מיני רעיונות שמסתובבים לי בראש. במקום להעביר שיעורים תיאורטיים, בחרתי לבסס את הקורס על עיתוני השבת, בעיקר כי לטעמי העיסוק בתקשורת חייב מטיבו להיות אקטואלי, קונקרטי, וקשוב ל”רוח התקופה”, ולא מרוחק או אקדמי מדי.

בכל זאת, במפגש הראשון נדבר קצת תיאוריה: על החלק שמילא העיתון ביצירת החברה המודרנית, ועל התפקיד האידיאולוגי של השיח התקשורתי (“אידיאולוגיה” כאן אינה במובן של ימין או שמאל, אלא בהקשר רחב יותר). אנסה להדגים למה התכוונו חומסקי וריינהרט כשציוו עלינו לבצע “קריאה חתרנית” של העיתונות.

במפגש השני והשלישי ננסה להבין את התפקיד שממלאת התקשורת בנושאי חברה ומדינה, מרכז ופריפריה, עושר ועוני, ועוד. נזהה עבודה של יחצ”נים ושל דוברים, פרסום גלוי וסמוי, ואינטרסים שונים המתבטאים – במפורש או בסתר – בעבודתם של הכתבים. כמובן, שהעיסוק הספציפי יהיה תלוי הדוגמאות שנמצא בעיתונים, אולם מניסיון, אף פעם לא חסר חומר לעבוד איתו, ובטח לא בעיתוני סוף השבוע.

במפגש האחרון נדבר קצת על התקשורת והפוליטיקה, הסיקור של הצבא ותהליך השלום; בסוף ננסה גם להרחיב את היריעה, ולהבין מה קורה לעיתונות המודפסת בתקופת מהפכת המדיה החדשה, ואיך השינויים האלו משפיעים לא רק על התקשורת, אלא על האופן שבו מפרשים את העולם שסביבנו. אני מקווה שנצא מהקורס הזה עם תפיסה עשירה ומורכבת יותר של התפקיד שממלאת התקשורת בחברה, וגם, כמו שאמרתי בהתחלה, שפשוט נהנה ביחד.

____________________________________
נועם שיזף, כתב, עורך ומלמד ביקורת תקשורת בבית הספר “קמרה אובסקורה”, מעביר סדנת קריאת עיתוני סופשבוע החל משבת הקרובה. לפרטים >>

2 בנובמבר, 2011 | בנושאים 404, עיתונות ותקשורת 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.