אפטר טיול שואה: “הזמן לשבור את הכלים, לשים את כל הרגשות בצד!”

28 תגובות לפוסט “אפטר טיול שואה: “הזמן לשבור את הכלים, לשים את כל הרגשות בצד!””

1. דניס on 24 בנובמבר, 2011 11:30

   נו, מעולה, אני לא מבין מה הבעיה. כל המטרה של הטיול הזה היא למנוע מסיבות כאלה, להכניס לתלמידים לראש ששואה ומסיבות לא הולכים יחד, בין שאר ניסיונות שטיפת המוח. אם כבר, זו פוסט-התקרבנות, צעד אל עבר ה-Memorial Day האמריקאי.

   דווקא התגובה האוטומטית של “מה פתאום, זה לא בסדר” נראית לי כמו התקרבנות.

   אחלה מלה, התקרבנות.

2. uv on 24 בנובמבר, 2011 11:44

   http://www.youtube.com/watch?v=PgAto_ODkCk

3. yossi b on 24 בנובמבר, 2011 12:10

   סוף סוף הבנתי מה זו מורשת רבין!
   טוב, זו לא באמת המורשת של האיש.. אבל זה החינוך הנפלא של מצקצקי הלשון שמלמדים בבית הספר וטווסי המוסר ששולחים לשם את ילדיהם.

4. astupidog on 24 בנובמבר, 2011 14:03

   גם אני לא מבין מה הבעיה..

   אף אחד עדיין לא נשרף מכמה בדיחות שואה

5. יעל on 24 בנובמבר, 2011 19:23

   זאת הבעיה שאתם לא מבינים!שואה זה לא סרט, שואה זה לא דיל חם לסופשבוע, שואה זה יהודים מובלים למשרפות ושורפים האחד את השני, שואה זה תינוקות נזרקים לבור סיד מול עיני הורייהם. שואה זה שרידים, אודים מוצלים מאש שגידלו כאן דור של נהנתנים “כזה כאילו” שמפגינים כי אין להם לארוחת ערב גם קוטג’ גם צהובה וגם צפתית. שואה זה דור שלא יודע את עברו וחי את הרגע. כואב לי!!!

6. שחר on 24 בנובמבר, 2011 22:02

   היה מחריד הו אמא
   נכנסנו למשרפות
   ובערב היה לנו רגע
   עשינו בקניון קניות

   – נועם אקוטונס

7. אני הייתי שמה on 25 בנובמבר, 2011 11:54

   איך אתם אוהבים את זה.. אתם אוהבים להוציא אותנו רעים
   עשינו מסיבה ופשוט קראנו לה אפטר פולין
   הבדיחות שואה פורסמו בקבוצה של 200 איש. ואין סיבה לפרסם את זה פה.
   זה שאתה מפרסם את זה רק גורם לזה להיות רע יותר.

   תאמין לי שהיה מסע מדהים והוא גרם לנו להבין הרבה דברים..
   רצינו להשתחרר אז עשינו מסיבה..

   די לעשות מהילדים דור של חראות. תילמדו מבוגרים תלמדו

8. רבקה on 25 בנובמבר, 2011 11:57

   אני חושבת דווקא שזה טוב לעשות את המסיבה הזו כיוון שצריכים להתגאות במדינה, לזכור את העבר אך גם לחיות את ההווה. לדעתי אתם סתם מתנפלים על בני הנוער הללו שרק עשו מסיבה בשביל גיבוש השכבה לאחר מסע קשה !

9. עינב on 25 בנובמבר, 2011 12:08

   דברים הוצאו פה ממש מהקשר! אף אחד לא חגג את.השואה או את כמה כיפ היה לראות את הזוועות! היינו שם ונהגנו בכבוד, התרגשנו בכינו ושרנו את התקווה בגאווה! החגיגה הזאת הייתה לחגוג את הגיבוש השכבתי שנוצר ולא יותר מזה. כן היו בדיחות שואה אבל זאת דרך התמודדות ומי אתם שתשפטו? מה שנאמר ומוצג כאן זה פשוט חוצפה …

10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 25 בנובמבר, 2011 12:15

    המסיבהה היא לא על השואההה!!בסך הכל פריקת רגשות אחרי פוליןן!!
    אחרי שבוע שלא הפסקנו לבכותת…מה עדיףף שנחזור ללימודים טעונים..זה יעזור יותר??!
    יש לכם חשיבה מיושנתת !! הגיע הזמןן שתתקדמוו!!!

11. בושה פשוט! on 25 בנובמבר, 2011 12:17

    זה בושה,פשוט בושה! מי אתם שתשפטו את השכבה הזאתי?? מאשימים הורמנים?! תגידו לי..אתם זוכרים שאנחנו מדברים על ילדים נכון?! מה אתם רוצים?..שהם יחזרו ויהיו מכונסים בדיכאון והתייאשות מהאנושות?! הם, כמו כל בן אדם שעובר אובדן ואבל, ממשיכים הלאה ולא נתקעים בכאב. ובדיחות שואה, זה באמת דרך התמודדות! אתם אומרים בושה על הteenagers של היום..אני אומרת בושה על הבורות ועל חוסר ההבנה אצלכם!!

12. מחזור י on 25 בנובמבר, 2011 12:30

    עם כל הכבוד לכתבה הזו, הרעיון של “אפטר פולין” היה לחגוג את גיבוש השכבה.
    לחגוג את “תחושת הביחד! הגיבוש! האווירה!”- כמו שאתם בעצמכם התאמצתם לצטט.
    אף אחד לא חגג את השואה, אז תפסיקו להוציא דברים מהקשרם.

    ובקשר לבדיחה שציטטתם- זו בסך הכל דרך להתמודדות עם הנושא הרגיש זה שקשה לכולנו.

13. אפטר טיול שואה: התלמידים מגיבים : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 25 בנובמבר, 2011 12:47

    […] על השואה, ויסלח לנו גודווין, תמיד מעורר דיון, והפוסט על מסיבת האפטר-טיול-שואה-בפולין לא יוצא דופן. בין המגיבים היו גם (מי שמציגים את עצמם […]

14. עינב on 25 בנובמבר, 2011 13:04

    חייבת להגיב ולומר שאתם חבורה של חיים בסרט[כותבי הכתבה],חווינו מסע רגשי משמעותי וכן זו הזדמנות לעשות את הסוויץ הזאת ולצאת מהשגרת עצב הזאת שחווינו שבוע,המסיבה היא לא לחגוג את פולין ואת השואה עצמה אלא עוד הזדמנות בכדי לחגוג ולהנות-כמו שאמרתי קודם לעשות את הסוויץ והשינוי המהותי הזה בין שואה לשגרה.
    אז כל המתייפיפי נפש צאו מזה ומהר,ואל תמהרו לקפוץ למסקנות

15. עינב on 25 בנובמבר, 2011 13:05

    הסוויץ הזה*

16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 25 בנובמבר, 2011 13:07

    צודקים, באמת היה עדיף שנשקע בדיכאון, שחודשיים יהיו לנו סיוטים בלילה ושכל דבר יתקשר אצלנו למוות. זו לגמרי הדרך לגרום לנו לחוש גאווה ותודה על כך שאנו חיים במדינת היהודים.

    אז זהו, שלא.
    מטרת המסיבה לא היתה לחגוג את השואה, את הרצח ואת הזוועות, אלא בסה”כ את הגיבוש שנוצר שם. אין בזה שום דבר פסול.
    זה ממש לא אומר ששכחנו מה חווינו ומה ראינו שם.

    הכתבה הזו, ותסלח לי כותב יקר, מתייפיפת וחסרת כל הגיון ומחשבה.

17. שגיא on 25 בנובמבר, 2011 14:01

    לכו זדיינו היה כיף! (:

18. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 25 בנובמבר, 2011 14:10

    תעשו לי טובה.. חסר לכם על מה לכתוב בבלוגים אז אתם מתעלקים על שכבה מסכנה?
    אנשים חסרי חיים..

19. יוסי on 25 בנובמבר, 2011 14:15

    אם העם היהודי היה מאבד את ההומור שלו, לא היינו שורדים את השואה. שישה מליון חסרי חוש הומור.

20. שמע.. on 25 בנובמבר, 2011 14:30

    קודם כל..חגגנו על האיחוד של השכבה שלנו ועל זה שעכשיו אנחנו מבינים עד כמה אנחנו חזקים ביחד…אנחנו הלכנו בחולות בהם אבותינו סבלו, התמודדו, הוכו, נרצחו אבל גם שרדו!! ובאמת..שבעקבות המסע הזה אני גאה להיות יהודיה בארץ ישראל!! הלכנו עם הדגלים על גבינו…ואם בשביל להעביר את הכאב בלילות..ולא להיכנס לדיכאון תמידי אני מעבירה את המחשבות באמרות שעוזרות לי להפיק צחוק מן הכאב…אז כן! זה מה שאני אעשה…ומי אתה שתשפוט אותנו?!

21. אורית on 25 בנובמבר, 2011 14:37

    מי אתה שתדבר ככה על ילדינו?! ראשית כל, כאשר אבי הלך לפולין וביקר במחנאות גם הוא הצטלם עם הרקע בגבו וחיוך על פניו…וזה לא היה מתוך רעיון של “אני בטיול” אלא “אני חי!” וזאת הייתה התחושה שאני שמעתי מתגובות כל הילדים….אנחנו חיים! והם נכשלו! וזאת אדוני, סיבה להצטלם בגאווה ובחיוך כאשר עוברת המחשבה בראשם.

22. דלי on 25 בנובמבר, 2011 18:57

    הם פשוט כל כך לא מודעים לעצמם וחיים באוטומטיזציה של התקרבנות גנטית. כשזה משולב בהורמונים וסתימוּת כללית של טינאייג’רים,

    אללה יש חוק ההשתקה! כל השכבה ברגע זה עשתה 300,000 שקל !

23. vaiden on 25 בנובמבר, 2011 19:55

    בשביל הומור יהודי טוב צריך מודעות עצמית

24. הטינאייג'ר עם הסתימות הכללית on 25 בנובמבר, 2011 20:58

    מקסים בעיני.
    איך אני אוהב כשאתם, המבוגרים, משתמשים במונחים, ‘הם נערים’, ‘כל מה שהם רוצים זה להרוס ולעשות שטויות.’
    אז תנו לי לחדש לכם, לא זה ממש לא מה שבאנו לעשות.
    כן, היינו בפולין וחווינו את החוויה הקשה ביותר שאפשר לחוות. ולא, לא יצאנו רק בשביל הטיסה או השינה במלונות אלא כי באמת אכפת לנו ואנחנו באמת רוצים לייצג את הדגל שלנו.
    וכן, עשינו מסיבה כשחזרנו, כי וואלה, הרגשנו טוב,
    הרגשנו תחושה של גאווה, של אמונה בעם ובמדינה שלנו.
    אבל אתם יודעים משהו,
    אם אתם(!!), המבוגרים, תמשיכו לבקר ככה כל צעד שאנחנו עושים, בהתנשאות שכזאת (“באוטומטיזציה של התקרבנות גנטית” “הורמונים וסתימוּת כללית של טינאייג’רים” ), אז וואלה, באמת נדמה לי שכל המסע הזה היה מבוזבז, ושאמונה בעם שלי, כבר אין לי כ”כ.
    שלכם,
    הטינאייג’ר עם הסתימות הכללית

25. תלמידת מחזור י' on 25 בנובמבר, 2011 22:21

    איך אני אוהבת שנטפלים סתם !!!!
    כל הצדיקים פה- קשה לי להאמין שאף פעם לא סיפרתם בדיחת שואה!!! ועוד יותר קשה לי להאמין שאף פעם לא צחקתם מאחת כזאת !
    לפני שאתם מחליטים להתנפל על הנוער של היום, תעצרו ותחשבו.
    למספיק אנשים מהשכבה הזאת יש סבא וסבתא ניצולי שואה ולכל השאר אנשים ממשפחתם שנספו או ניצלו.

    פעם הבאה- לפני שאתם שופטים וממהרים לפרסם, תעצרו ותחשבו. להתמודד עם משהו בגודל של השואה זה ממש לא דבר שאר]שר להתמודד איתו בלי צחורים ובדיחות.
    פעם הבאה- תזכרו שהאפטר הזה היה בעקבות יציאתם של יותר מ- 170 תלמידים שהתנהגו בצורה מרשימה ומכבדת ונשבעו לזכור ולא לשכוח !

26. מחזור י on 26 בנובמבר, 2011 18:57

    בקיצור אדון קינן, אם אין לך על מה לכתוב- תמצא נושא קצת יותר מעניין במקום להיטפל “טינאייג’רים”.

27. יובל on 27 בנובמבר, 2011 23:57

    סלחו לי כל המצטדקים ויפי הנפש פה. השואה הייתה, נכון. אין להתווכח ואין להעלות כאן בבלוג שכזה את הנושא הנ”ל שרגיש וכואב לכולנו, ולי בפרט בתור נכדה לסבא וסבתא שגדלו בלי משפחה בכלל כתוצאה מהשואה. השואה אצלנו היא בסדר היום, מדברים עליה, חיים אותה ונזכרים בה. יש מילים שאסור להגיד ושירים שאסור להשמיע. למה? לא יודעת. פשוט אסור . ככה זה אצלי במשפחה. מכבדים את סבא וסבתא.
    אז כן, כשאני מבקרת בבית הקברות היהודי בוורשה, ורואה מצבה עם שם של אחד מבני משפחתו של סבי שמעולם איש לא שמע אליו, אני מתרגשת. ואני בוכה. הווו כמה שאני בוכה. וחשוב מזה, אני גאה. גאה להיות חלק מהעם הזה, מהאומה הזו.
    אז אל תדברו איתנו כאן על אטימות, על ניתוק רגשי ועל אי הבנה ממשית על הנעשה שם. אין כל קשר בין הדברים.
    האם אתם, אותם אנשים יפי נפש, ואותה ילדה חמודה שהחליטה להגדיל את מחוזות הפרסום שלנו, תגידו לי, מעולם לא שמחתם? בערב יום השואה, אני מאמינה כי כולכם צופים בסרטים הולכים לטקסים ומנציחים. אך יום אחרי זה, או יומיים אחרכך, ואפילו שבוע, איש מכם אנשים טובי נפש שכאלה, לא הלך למסיבה? לא חגג את חייו החופשיים (אם יורשה לי לציין זאת, חופשיים. ) ? אין כל קשר בין הזיכרון וההנצחה לבין השמחה היומיומית על החיים להם זכינו. ומביני עניין בהחלט יסכימו איתי, שעלינו להתגאות. לשמוח בחיינו על כך שנולדנו לארץ חופשייה, ואין אנו מכירים את התחושה להירדף כחיות בארץ בה נולדנו וגדלנו. “צאו , תחגגו, תחיו את החופש. אתם נקמתינו.” הציטוט נלקח מתוך סרטון של ניצולת שואה שזכיתי לראות. כנסו ליד ושם ותגידו האם אני טועה.
    אז מי אתם אנשים יקרים וכותבים גדולים , אכפתיים כלכך בנפשם, שמא ישמיץ מחזור י’ המסוכן את זיכרון ונצח השואה. מי אתם שתגידו לנו כיצד להתגאות ולשמוח בחיינו? מי אתם שתגידו כיצד לזכור? מי אתם שתמתחו ביקורת על הדרך בה כל אחד ואחד מתמודד עם המסע.?
    אל תתייפיפו כאן. זו פשוט צביעות.
    ואם אחד מכם, הקוראים יגיד לי כי כל חייו הוא חי על פת לחם ביום, מתקלח פעם בשבוע במים קרים ונוהג ללכת עם אפר על ראשו באופן קבוע, כאות אבל על הנעשה לעמנו לפני כשישה עשורים, אני בהחלט מורידה בפניו את הכובע.
    מישהו ?

28. פאדיחה של חתולים on 10 בדצמבר, 2011 00:59

    מעניין איך פלוטו ונאסא היו מגיבים לאחר מסע בפולין.

    גם חתולים אוהבים לשמוח.
    בני נוער על אחת כמה וכמה.

    נערים ונערות מקסימים, היו שמחים בעצם קיומכם.
    כי אפילו לנוכח זיכרונות הזוועה
    וגם בצל מראות האימה
    מותר רצוי ואף חובה לצחוק ולשמוח
    כי יש סיבה ויש על מה

    יש “הרואה” ואין מבין
    יש ושומע לא מאמין
    יש מבין, מבין
    ומי שעוד לא הבין
    עד עולם לעולם לא יבין

    עד כה,
    מי מבין ?

    כי גם אני לא הבנתי. לא אבין.
    לא מבינה את הנשגב מכל בינה.

    ילדים וילדות יקרים,
    עזבו אתכם שטויות,
    בין התמונות, המראות וזיכרון הזוועות
    המשיכו לבלות לצהול לשמוח להנות
    כי לכך נועדתם.
    נולדתם להיות נוצרתם לחיות
    עם כל הרע והטוב של הארץ הזאת.

    בשם כל האבות והאמהות
    אמא גאה

    וד”ש לפלוטו ונאסא חתולי המחמד
    שעודם ולא היו לעוד זן שנכחד

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.