אפטר טיול שואה: התלמידים מגיבים
פוסט על השואה, ויסלח לנו גודווין, תמיד מעורר דיון, והפוסט על מסיבת האפטר-טיול-שואה-בפולין לא יוצא דופן. בין המגיבים היו גם (מי שמציגים את עצמם כ)תלמידים שהשתתפו באירוע. אני זקן מספיק בשביל לקבל רפלקס של זעזוע מהכתיב, אבל שמחתי לראות התמודדות אינטליגנטית עם הביקורת של הקוראת האנונימית, שדיווחה לי על האירוע והולידה את הפוסט.
המגיב/ה בעל/ת הכינוי האירוני-אך-לא-מודע-לעצמו “אני הייתי שמה” כותב/ת:
איך אתם אוהבים את זה.. אתם אוהבים להוציא אותנו רעים
עשינו מסיבה ופשוט קראנו לה אפטר פולין
הבדיחות שואה פורסמו בקבוצה של 200 איש. ואין סיבה לפרסם את זה פה.
זה שאתה מפרסם את זה רק גורם לזה להיות רע יותר.תאמין לי שהיה מסע מדהים והוא גרם לנו להבין הרבה דברים..
רצינו להשתחרר אז עשינו מסיבה..די לעשות מהילדים דור של חראות. תילמדו מבוגרים תלמדו
עינב:
דברים הוצאו פה ממש מהקשר! אף אחד לא חגג את.השואה או את כמה כיפ היה לראות את הזוועות! היינו שם ונהגנו בכבוד, התרגשנו בכינו ושרנו את התקווה בגאווה! החגיגה הזאת הייתה לחגוג את הגיבוש השכבתי שנוצר ולא יותר מזה. כן היו בדיחות שואה אבל זאת דרך התמודדות ומי אתם שתשפטו? מה שנאמר ומוצג כאן זה פשוט חוצפה …
אנונימוס:
המסיבהה היא לא על השואההה!!בסך הכל פריקת רגשות אחרי פוליןן!!
אחרי שבוע שלא הפסקנו לבכותת…מה עדיףף שנחזור ללימודים טעונים..זה יעזור יותר??!
יש לכם חשיבה מיושנתת !! הגיע הזמןן שתתקדמוו!!!
“מחזור י'”:
עם כל הכבוד לכתבה הזו, הרעיון של “אפטר פולין” היה לחגוג את גיבוש השכבה.
לחגוג את “תחושת הביחד! הגיבוש! האווירה!”- כמו שאתם בעצמכם התאמצתם לצטט.
אף אחד לא חגג את השואה, אז תפסיקו להוציא דברים מהקשרם.ובקשר לבדיחה שציטטתם- זו בסך הכל דרך להתמודדות עם הנושא הרגיש זה שקשה לכולנו.
כן, אז הדרך להתמודד עם השואה זה לספר עליה בדיחות.
חוץ מזה, אסור לנו לשפוט אף אחד שהופך רצח של 6 מיליון אנשים לבדיחה, כיא אנחנו מיושנים וצריכים להתקדם.
ערך חיי אדם זה כל כך המאה ה-20.
משרד החינוך צריך להפסיק לסבסד את הקרקס הזה. מההתרשמות שלי, השואה נותנת תובנות גם בלי המחשות ואולי אפילו להיפך: הדבר היחיד שהמסע לפולין גורם לו הוא הזדהות יתר שמעוורת את הנוכחים לתוך דיכוטומיה של רוע מול אומללות.
עצם הקיום של “שבוע מרוכז של שואה וגמרנו” (או, כמילות המגיבים: “מה עדיףף שנחזור ללימודים טעונים?”) סותם את הגולל על הדיון ארוך הטווח בנושא.
אני זוכרת את הטיול לפולין למרות שעבור מאז משהו כמו עשור+. ואני זוכרת בדיוק את אותו הויכוח אז. זה היה טיול קשה, רגשי ועמוס. אחרי שהוא נגמר אתה פשוט רוצה לברוח, רוצה לרגע לדמיין שלא יכול להיות שדברים כאלה קרו. והעובדה שאתה עובר את המסע עם החברים לכיתה – גורמת לכם לעבור את התהליך הזה יחד.
בתחושתי למי שהיה בפולין – איזשהו מפגש בסגנון הזה הוא פשוט מתבקש, זה משהו שמאפשר לך לחזור לשפיות ולחיים האמיתיים.
אני בהחלט חושבת שהפרסום בפייסבוק היה סר טעם בלשון המעטה, אבל בכל זאת מדוברת בתיכוניסטים, לרוב לא נוטים להאשים אותם בעודף טקט במחשבה, במיוחד בקטעים האלה. אבל לא צריך לקחת הודעה חסרת טעם ולהתחיל לנתח ממנה את התהליך שהם עברו או לא עברו ומה הם כן או לא חושבים על השואה. בסופו של דבר רוב בדיחות השואה שסופרו שם כנראה הומצאו הרבה לפני שהם נולדו.
תשמע, קראתי את הפוסט המדובר ובדבר אחד אני בטוח – בשביל אנשים כמו הקוראת האנונימית ששלחה לך את זה המציאו את השואה.
נוו באמת…פעם לא היה פייסבוק…והפייסבוק זו רק דרך להעביר לכולם בדרך הכי נוחה שמתקיים האירוע.
בנוסף, האירוע עצמו היה סודי- כלומר, כל מי שיכל לראות את האירוע הוא רק מי שהוזמן, שזה רק תלמידי אותה השכבה! חבל שאדון קינן שכח להזכיר את זה שזאת הסיבה למה הוא הביא תמונה של זה ולא איזה קישור…האירוע סגור ואין מי שיכול לראותו מלבד המוזמנים עצמם!
האירוע לא סגור, כל משתמש פייסבוק יכול להיכנס אליו.
ניקו – לא ידעתי שסמסטר וחצי של שיעורי היסטוריה שמוקדשים לשואה זה “וגמרנו”.
העיקר שגלגלת עיניים והרגשת חשוב.