משחקי אייפד: כמו למכור סוכריה לתינוק

2 תגובות לפוסט “משחקי אייפד: כמו למכור סוכריה לתינוק”

1. אשר on 10 בדצמבר, 2011 08:59

   התגובה כאו:
   http://zenentrepreneur.blogspot.com/2011/12/top-10-things-daily-show-with-jon.html

   על פניו נעשתה פה מניפולציה מלוכלכת….

2. הצוהל מיהל on 13 בדצמבר, 2011 14:26

   אני אחלק את התגובה שלי לשני חלקים: על הכתבה עצמה ועל הנושא שהועלה בה.

   לגבי הכתבה, מי שלא מכיר את התוכנית עשוי לחשוב שמדובר בכתבת תחקיר רצינית, אבל כל העניין הוא שזאת תוכנית חדשות פיקטיבית כאשר המטרה שלה היא בעיקר ללעוג לרשתות החדשות האחרות ולפוליטיקאים בארה”ב. כלומר לקחת את הכתבה הנ”ל ברצינות זה בערך כמו לחשוב שה”כותרות” של אייל קיציס בארץ נהדרת הם חדשות אמיתיות.
   ה”בעיה” היחידה עם התוכנית בעניין הזה היא שהם עושים את זה כ”כ טוב שאנשים שוכחים שזאת סאטירה. אפילו חדשות FOX (שסופגים מהתוכנית הרבה “אש”) מנסים תמיד להתעמת עם סטיוארט על בסיס של יושרה עיתונאית. הוא רק צריך להזכיר להם שתוכנית שלו משודרת בקומדי סנטראל וכלל ללא יומרות של סיקור עיתונאי שיוויוני.

   לגבי נושא הכתבה, למרות העריכה החופשית של החומר שככל הנראה התבצעה לצורך הכנת הקטע, יש לא מעט אמת בבסיס של העניין. כל המשחקים החינמיים, “מבזבזי הזמן” (time wasters), בנויים על הרצון של המוח לקבל תגמול, גם אם קטן. משחקים כמו tap fish (למרות שלא שיחקתי בו אז אני לא מדבר מנסיון) עובדים בדר”כ בצורה שבה השחקן יכול להתקדם מהר בשלבים הראשונים ע”ב המשאבים ה”חינמיים” שהוא מקבל בתחילת המשחק, אולם מהר מאוד הוא מגיע למצב שבו יש לו שתי ברירות: הראשונה היא לשלם כסף/לבצע עבודה שוות כסף (מילוי שאלונים באינטרנט, הורדת אפליקציות אחרת מבית היוצר וכו’) ולשמור על פחות או יותר אותה רמה של תגמול.
   האופציה השניה היא להמשיך לשחק בחינם, כאשר קבלת התגמול מתורגמת בדר”כ לביצוע של הרבה עבודה רפטיטיבית ולא מעניינת.
   העובדה היא שיש אוכלוסיות שיותר מתקשות לדחית סיפוקים, בהן ילדים לוקחים חלק גדול. מפתחי המשחקים מודעים לכך ומכוונים את הפיתוח של המשחקים לפלח הזה של השוק בתקווה שהם יתפתו לשלם עבור התגמול המהיר, זהו המודל העיסקי שלהם. זה מפוקפק אתית, לדעתי, ולדוגמא החברה הכי גדולה שצמחה מתוך המודל הזה – Zynga (כנראה חברת המשחקים הכי לא אתית שקיימת).

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.