שלום, אני איש גנרי ואני אהיה גנב האייפד שלך להערב

צלצול טלפון.

גנב: “שלום, ויטה?”

נכון.

“שלום לך, רציתי לעדכן אותך שאנו ניפגש היום, יש לי כוונה לרמות אותך”.

אבל רגע, איך אני אזהה אותך?

“מה זאת אומרת? אני אתלבש בשחור, מסכה תסתיר את פני, ואני מתכוון להיכנס לחדר על קצות האצבעות כשעל גבי שק גדול עם סימן של דולר”.

לפני כמה שבועות הגיע ג’וני, העורך שלי, בחזרה למשרד אחרי שבילה את כל היום בפגישות. אני כרגיל הייתי מול המחשב. ביד אחת כרסמתי כריך, ביד השנייה הקלדתי. כשהוא נכנס אפילו לא הרמתי את הראש כדי להגיד שלום, השעה היתה בערך ארבע, היו לי עוד שמונים משימות לפני שאוכל ללכת הביתה והייתי מאוד עצבנית.

“למה ניתקת לי את האייפד מההטענה?”

לפני שהספקתי לענות שלא נגעתי לו באייפד הוא כבר הבחין שהנרתיק ריק והאייפד איננו. אחרי שווידא עם העובדים האחרים בקומה שאף אחד לא לקח לו את האייפד , ג’וני חזר לתחקר אותי: “מישהו נכנס לחדר היום?”

כן, אנשים שעובדים פה.

“מי?”

לא יודעת, ג’וני, אני לא באמת מכירה כאן מישהו (כן, הייתי מאוד מעצבנת באותו יום). רגע, הבלחתי, ישב פה איזה בחור, אבל הייתי בטוחה שהוא עובד כאן.

“איך הוא נראה?”

רוסי.

“מה הוא עשה כאן?”

הוא איבד את הסלולרי שלו וביקש להשתמש בטלפון כדי להתקשר לעצמו.

ג’וני התקשר למשטרה והם אמרו שהם שולחים מז”פ. זה מאוד הרשים אותי, לא חשבתי שהמשטרה עושה CSI: דרום תל-אביב שלם בשביל טאבלט אחד מסכן. השתדלנו לא לגעת בכלום.

אחרי ארבע שעות ג’וני התקשר שוב למשטרה לנסות להבין למה אף אחד לא הגיע. “הם לא העבירו את התלונה למז”פ, ואלה הלכו הביתה לפני חצי שעה”, ברבר ביורוקרטיה. “אם אני רוצה להגיש תלונה אני צריך להגיע עכשיו לתחנת רמת גן ולתת עדות. את באה?”

“ספרי לי כל מה שהיה היום עם החשוד מהרגע הראשון שראית אותו”.

יום חמישי, השעה כמעט תשע בערב. השבוע עבר עלי כמו עדר שוורים על אוגר. אני יושבת בחדר מואר פלורוסנטים מול שוטר שמקליד כמו רופא ומכתיבה לו את השתלשלות האירועים:

המפגש הראשוני שלי עם החשוד היה בערך בשעה אחת. הוא הסתובב בין חדרי המשרד, הכין לעצמו קפה ודיבר בטלפון. אני חדשה יחסית בחברה, ולא הכי חברותית, כך שיש הרבה אנשים שאני לא מכירה. הייתי בטוחה שהוא עוד עובד. באיזשהו שלב הוא נכנס לחדר של המחלקה שלנו. היא דיבר ברוסית ונשמע קצת לחוץ. הוא הסתכל עלי וסימן עם הידיים שהוא צריך משהו לכתוב איתו, נתתי לו עט ופיסת נייר והוא יצא מהחדר. אני חזרתי לענייני. אחרי חמש דקות הוא חזר, הודה לי שנתתי לו את העט והניח אותו על השולחן. נאנחתי מאושר. אנשים היום כבר לא מחזירים עטים. טוב, אחרי הכל הוא כמוני, אירופאי.

אחרי עשרים דקות בערך הוא חזר, הפעם נשען על הדלת ודיבר איתי קצת. שאל אותי האם אני דוברת רוסית וסיפר לי שגם אשתו לא נולדה בארץ וגם הרוסית שלה משובשת. הוא נראה נחמד, קצת נבוך. גם אני השתדלתי להיות נחמדה אליו. היה לו מבטא רוסי כבד והסקתי שהוא עולה חדש, לא הרבה אנשים נחמדים לעולים חדשים.

אחרי שהספקתי לשכוח ממנו פעמיים הוא שוב חזר לחדר, והפעם נראה ממש לחוץ. הוא שאל אותי האם במקרה ראיתי את הפלאפון שלו ושהוא לא מוצא אותו בשום מקום. רציתי להגיד לו שפלאפון זו חברה ולא שם גנרי, אבל זה נראה לי קצת חסר טקט. הוא ביקש להשתמש באחד הטלפונים בחדר כדי להתקשר לעצמו ואני כמובן הסכמתי.

הוא התיישב לא רחוק ממני והתחיל לחייג ולנתק, לחייג ולנתק. בשלב מסוים התקשר גם לאשתו, שאל אותה ברוסית אם נראה לה שצריך להתקשר לחברה הסלולרית ועוד כמה דברים (“אשתו עלק, סיפר לך מעשיות, אה?”). ניסיתי בכל דרך להתעלם ממנו, מתוך שמונים המשימות נותרו לי עוד 72 שלא מולאו וממש רציתי לסיים מוקדם וללכת הביתה.

“פעם אחת מנותק, פעם אחת תפוס, פעם אחת לא עונים. לא יודע מה לעשות. נראה לך שאני צריך להתקשר לחסום את הטלפון?” עזוב אותך, אמרתי לו, הגנבים היום לא מחפשים לעשות שיחות מהמכשיר שלך, הם רוצים למכור אותו. “לא יודע, הנה עכשיו שוב תפוס, אולי מתקשרים לחו”ל?” תקשיב לי, אם מישהו מנסה להתקשר זה בטח כי הוא מצא את הטלפון ומתקשר לאשתך. גנבים לא עושים שיחות, הם עושים מכירות. אם הלך אז הלך אז הלך, כפרות, ניסיתי לחשוף אותו לסלנג הנהוג במדינה.

הוא המשיך לנסות להתקשר לעצמו ואני המשכתי לנסות לעבוד, שאל אם הוא מפריע לי ואני עניתי שלא, אתה יכול לעשות מה שבא לך, אני לגמרי בתוך המסך. רעשי המקלדת שלי ולחצני הטלפון שלו הכניסו אותי לטראנס עבודה. קולות מהרחוב התפוגגו, החדר החל להיעלם ובסופו של דבר גם הוא. כשחזרתי להכרה הרוסי התחלף בג’וני, שואל אותי בלחץ איפה האייפד שלו.

סוף פלאשבק. בחזרה לחדר במשטרה.

הבנתי שיש לכם סוג של קלסתרון.

“לא בדיוק, א’ מהמחלקה הגרפית ראה אותו גם וניסה לצייר קלסתרון. אמנם יצא ציור מאוד יפה, אבל זה בעיקר נראה כמו פורטרט של דני שובבני בבגרותו. טוב, תצטרפי עכשיו למז”פניק, נסי לראות אם את יכולה לזהות אותו מתוך הרשימה שלנו”.

שוטר חתיך ליווה אותי לחדר עם מחשב ושני כסאות, לנסות לראות האם מחזיר-העטים נמצא במאגר המידע המשטרתי. כדי לעשות זאת הייתי צריכה ראשית לתאר את החשוד כדי לצמצם את הרשימה.

“חי/מת?”

אני לא יודעת מה מצבו עכשיו.

“גבר/אישה? טוב מן הסתם גבר. יהודי, לא יהודי?”

לא שואלים דבר כזה בסמולטוק.

“אמרת שהיה לו מבטא רוסי, נכון?”

אמרתי לו בן כמה הוא נראה בערך ומה גובהו, ובתמורה קיבלתי 132 תמונות של גברים רוסים. חצי מהם נראה כמו בן אדם אחד, החצי השני נראה כמו בן אדם אחר.

היה לי מאוד משונה לגלות שמרגע שהייתי חייבת להיזכר בתווי הפנים שלו, הם נמחקו מהראש שלי לחלוטין. לא רק שגנב, הוא גם לא השאיר שום מזכרת; לא אף בולט, לא קעקוע אפילו לא שומה. פנים גנריות שחלפתי על פניהן כבר מאות פעמים. לנסות לשרטט אותו בדמיוני היה כמו לצייר בחול, כשהגלים שוטפים כל קו חדש.

כל החיים מלמדים אותנו להיזהר מאנשים חשודים, אבל כדי שנדע לזהות אותם מוכרים לנו כל מיני תיאורים סטריאוטיפים מטופשים שבסופו של דבר רק גורמים לנו לפחד מגברים שחורים. אם הייתי יכולה לתת עצה לאנשים בתחילת דרכם היא ללא ספק היתה, תמיד תחשדו באנשים שאי אפשר לזכור את הפנים שלהם. במיוחד אם הם מחזירים לכם עט.

• עוד בנושא: גיאחה ותעלומת המחשב האבוד

___________________
ויטה קיירס היא עדיין כתבת ynet מחשבים. היא כתבה על משמר ההפלות בגליון אוגוסט 2011 ועל הקלקות על שלטי חוצות בגליון ספטמבר 2010

תגובות

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•