יש לך אינטרנט של אתמול? אני רוצה לקרוא על פינוי מאהל התקווה

נועם שיזף כותב על המשבר בתקשורת הממוסדת הישראלית, ומתייחס לאלטרנטיבה שצומחת לה ברשת:

בטווח הארוך יותר, ייתכן שהמשבר התקשורתי הנוכחי יצמיח גופים עיתונאיים חדשים, שיתמסרו פחות לתכתיביה של האליטה הפוליטית והכלכלית. כבר היום, חלק מהכתיבה המסעירה והמעניינת ביותר, זו שבשנות ה-90 וה-80 היה ניתן למצוא במקומונים ובמגזינים, נמצאת באתרים עצמאיים ובבלוגים. הרבה מגזינים עצמאיים (כמו זה שבו מתפרסם הטקסט הזה [העין השביעית]) מגיעים לקהלים חדשים בזכות הרשת, ובעלויות נמוכות בהרבה.

לתהליכים האלה יש אפקט פוליטי וחברתי מיידי: עיקר הדיונים והפעילות התקשורתית של תנועת המחאה בקיץ האחרון התקיים למשל ברשת, כשבמקרים רבים כלי התקשורת הממוסדים מצטטים ידיעות שהופצו קודם לכן ברשתות חברתיות. המחאה החברתית היתה אולי האירוע הפוליטי המרכזי הראשון בארץ שנולד בכלים אלטרנטיביים ובמדיה החברתית, והתקיים ללא קשר לתמיכתם, ומאוחר יותר הסתייגותם, של עיתונאים ותיקים ממנה. אין ספק שזהו סימן לבאות.

התקשורת ברשת עדיין אינה מסוגלת להחליף את התקשורת הוותיקה – לא בהיקף הכיסוי שלה, לא בעומק וביכולות התחקיר, ולא בהרגלי הצריכה של רוב הציבור; גם המודלים הכלכליים שיתמכו בה טרם הופיעו, ואיומים חדשים מכיוון הכנסת עלולים עוד לקצץ את כנפיה. הסכנה האמיתית בתיקון לחוק לשון הרע, למשל, היא לתקשורת העצמאית והאלטרנטיבית, שאינה מסוגלת לעמוד בסכומי הפיצויים המטורפים שהחוק החדש קובע. גם מגבלות חדשות בתחום הפרטיות וחשיפות של שמות גולשים שחברי-כנסת יוזמים יכולות להצביע על ניסיון לרסן את האינטרנט ולשלוט בו.

ובכל זאת, דווקא כשהתקשורת הממוסדת הופכת זהירה וקונסנזואלית יותר מבעבר, ייתכן שממש כעת נפתחת הדלת לעידן חדש, דמוקרטי ופלורליסטי יותר. לנוכח המשבר הנוכחי, זו אפשרות שראוי לטפח.

16 בינואר, 2012 | בנושאים חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת