אני קונה חורים ברשת בשביל המאמרים ומלחמת הפליימינג עם אריאל ויסמן :(
כל תיאור שאתן כאן לא יעשה צדק עם השרשור. הכי-טוב. אי-פעם. אז אני אתן רק את הרקע ואז צילומסך ארוך של השרשור, שתוכלו להשתעזע באופן עצמאי.
אריאל ויסמן יצר קומיקס על השריפה העצמית של משה סילמן, בפורמט של הקומיקס “דברים שמעצבנים אותי” של עינת צרפתי, ופרסם אותו בבלוג הקומיקס הפוגעני שלו, “מצחיקולים”, ובדף הפייסבוק של מצחיקולים. חלק מהגולשים חשבו שמדובר בקומיקס מקורי של “דברים שמעצבנים אותי”, וצרפתי הודיעה מדובר ב”פוסט מזויף” שלא היא יצרה.
גלעד גזית פרסם ביקורתי נגד הקומיקס בבלוג “הפטריה”, והפוסט שוכפל ב”חורים ברשת”. גולשים דיווחו על התמונה, והיא הוסרה על ידי פייסבוק (ובהמשך הושבה), לא לפני שויסמן כתב בדף של מצחיקולים: “הנאצים האדיבים בהנהלת פייסבוק מחקו לי את הקומיקס האחרון. תודה לכל החארות שדיווחו עליו כי זה העליב את הקומיקס הבכייני האהוב עליהם! אבל אתם יכולים להצית את עצמכם מצידי כי הקומיקס עדיין חי וקיים בטמבלר הקדוש של מצחיקולים”.
שלושה ימים אחר כך התפרסם בחורימבה פוסט על דיוני פייסבוק על גזענות באמנות, שהתייחס בין השאר לדיון פייסבוקי על גזענות בציורים של זויה צ’רקסקי. ויסמן קרא את הפוסט וכתב בפייסבוק של חורימבה: “הפוסט שלכם על הציורים של זויה באמת מעניין מאוד, אבל אתם לא חושבים שהמסקנה הסופית שלו – ‘הבעיה היא שהמדיום הופך אותנו לצופים עצלנים. אנחנו מתבוננים ומיד פוסקים במה מדובר. זו נטייה מדאיגה לחד מימדיות והשטחת הדיון’ – עומדת בסתירה מוחלטת לאופן שבו התייחסתם ליצירה שלי באחד הפוסטים הקודמים שלכם???”
העורך והבעלים של חורימבה, גל מור, השיב לויסמן בשם הפרופיל של חורימבה, ויסמן השיב, אנשים נוספים נכנסו לדיון, בהם כתבת חורימבה אילנה ברודו, והוא הידרדר מהר מאוד לפליימינג מהסוג שלא רואים בדרך כלל מחוץ למריבות פוליטיות חסרות פואנטה.
תגובות
31 תגובות לפוסט “אני קונה חורים ברשת בשביל המאמרים ומלחמת הפליימינג עם אריאל ויסמן :(”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
אני בטוח שכל אלו שהשקיעו כסף ב”חורים ברשת” נורא גאים בעצמם עכשיו.
שלא לדבר על האנשים שהשקיעו כסף בויסמן :(
קל לי להזדהות עם אילנה ברודו שהתקשתה להתעלות מעל העלבונות השנונים שהוטחו בה, לא בטוח שהייתי מצליח להישאר ענייני לו הייתי במקומה.
ועדיין היא וגל מור יצאו אטומים ופחדנים כשהתעלמו מהעניין שבבסיס הדיון (ההאשמה המטופשת והבלתי מקצועית שפורסמה אצלם) והתעקשו להסיט את הדיון לכיוון לא רלוונטי של “קווים אדומים בהומור שחור” ולשבץ את השורש ט.ר.ל בבניינים שונים.
אני עדיין לא מאמינה שאנשים השקיעו את כל הזמן הזה בלנסות ללמד את אילנה ברודו להיות אשת מקצוע. היא אומרת בפירוש שהיא לא מייצגת את חורים ברשת, שהיא לא קראה את הדיון, שהיא טרולית ושאין לה מושג מהחיים שלה – זה לא סימן מספיק טוב שזה בזבוז זמן?
וזה עוד בלי להיכנס לרמת התוכן בתגובות שלה. אבל מה אני יודעת, אין לי חיי מין :(
לא ידעתי שכולם כל כך תופסים מחורים ברשת. זה בלוג נחמד לא יותר. הוא לא מאתגר שום דבר ולא הכי מחדש. בדיון המשעמם נאלצתי לבחור את הצד של אריאל. ע”ע מה שדורה אמרה.
10% משעשע
90% מביך וחסר תועלת
בכל פעם שאני נוטה להיגרר לוויכוחים חסרי תכלית ותוחלת ברשת, אני נזכר בקומיקס הזה: http://xkcd.com/386/ לפעמים זה עוזר…
כצרכן תוכן, אני מצביע עם העכבר: אנלייק לחורים ברשת בפייסבוק.
בפראפרזה על מה שאמר מנחם בגין על מלחמת אירן-עירק: בקרב על מי יצא יותר אומלל חסר חיים בין אריאל ויסמן האפס לאילנה ברודו המשעממת, אני מאחל הצלחה לשני הצדדים.
אין ספק שסוף סוף הבנו את הקשר בין שם הבלוג חורים ברשת לבין תחומי העיסוק שלו.
הו, אילנה ברודו.
מצד אחד נפגעת מפגיעה כביכול בכבודו של משה סילמן, מצד שני מקימה דף פייסבוק בשם “גם אני אשכב עם גלעד שליט כשיחזור משבי החמאס” טרם שחרורו בטענה של “לול אני טרולית”.
הטמטום, כאמור, חוגג.
אני לא חושב שאריאל עשה לאילנה אאוטינג, זה נראה כמו סתם תגובה מטופשת עד שהיא הגיבה לו בחזרה. וגם אם כן,
אני מוצא יציאה נגד אנשים חסרי חיי מין כמעליבה הרבה יותר. למרות שאם האלטרנטיבות שלי כרגע הן ללכת לזונה, מה שאני לא אעשה בחיים או בחורה כמו אילנה שאמנם יש לה חיי מין פעילים, אבל האינסטינקטים הפרימיטיביים שלי גורמים לי להקיא כשאני מסתכל עליה, אני מעדיף להישאר ללא חיי מין כרגע.
עכשיו נמאס להם מהדיון הזה אז הם מוחקים את כל התגובות החדשות.
איזה יופי.
עכשיו אני מבין יותר טוב את המשמעות של השם של “חורים ברשת”. חשבתי תמיד שזאת מטפורה עכשיו אני מבין שהם והכתבת שלהם התכוונו לזה בצורה ישירה.
אני לא חושב שאריאל עשה אאוטינג, בכלל לא ידעתי שזה אאוטינג עד שאילנה לא אמרה על זה משהו, זה נראה כמו סתם בדיחת את עושה דברי סקס מוזרים + תחת שאת זה אילנה מפזרת בעצמה באינטרנט. זה כמו לקרוא למישהו הומו ואז להתעצבן שמוציאים אותו מהארון.
בכל אופן, זה לא פחות נורא מהיציאה של אילנה מול אלה שנטולי יחסי מין כי מה לעשות, זו לא אשמתנו. אמנם יכולתי ללכת לזונה, אבל זה משהו שאני לא אעשה בחיים ואני יכול להוריד סטנדרטים, אבל האינסטינקטים הפרימיטיביים שלי מעוררים רפלקס הקאה כשאני מסתכל על מישהי כמו אילנה, אז בינתיים אני נטול סקס. לפחות היא כותבת טוב.
מה שמטריד אותי בכל הסיפור המייגע הזה הוא שנראה שממש מעט אנשים חושבים שיש טעם לפגם בפרסום של “פרודיה” שמחקה בצורה מלאה את סגנון המקור, בלי הבהרה שמדובר בפרודיה, וכך שהיוצר המקורי שסגנונו הועתק חוטף אש על זה (ובאיזה תירוץ עלוב, “זה הופיע בדף שלי, אז כולם היו אמורים לזהות שזה שלי”. כי כמובן, כו-לם בפייסבוק שמים לב בדיוק באיזה דף שתול התוכן שמופיע להם בפיד, ומכירים אישית את הדף של אריאל וייסמן).
כאילו, באמת? מה שחשוב פה זה לקבוע מי היה שנון יותר או טרולי יותר, אריאל וייסמן או אילנה ברודו? לא העובדה שנראה שבאינטרנט הישראלי בימינו כולם לגמרי שמים זין על הכבוד הבסיסי כלפי קניינם הרוחני של אחרים?
פארודיה טובה היא פארודיה עשויה היטב, העוקץ היה מתקהה לו היו מציירים את הפארודיה בסגנון אחר. ולידיעתך יש סייגים בחוק זכויות היוצרים כשמדובר בשימוש למטרות ביקורת או סאטירה- וברור שזו היתה מטרת החיקוי.
אני באמת לא שמתי לב דרך איזה דף אני קורא את הקומיקס, אבל הספיקו לי שני משפטים כדי להבין שאני קורא סאטירה ולא את הדבר האמיתי. יכול להיות שלכמה אנשים זה עבר מעל הראש, האם המטרה הראשית בסאטירה היא שתפנה למכנה המשותף הרחב ביותר?
אגב, אני חשבתי שהסאטירה הזאת דוחה ולא צחקתי אפילו קצת, אבל זה כבר דיון אחר.
היי בוג’י, צר לי אבל כל הדיון הזה בנוגע לזיוף הנוראי שביצעתי הוא איש קש. ליוצרת העמוד זה לא הפריע, ואת מעט הנזק שזה אולי עשה היא פתרה בעזרת ההבהרה שלה. כל ההתלהמות בנושא נובעת אך ורק מהדיווח של חורים ברשת. היוצרת עצמה לא אמרה לי דבר בנושא, לא דרשה ממני להוריד את התמונה, לא הביעה את מורת רוחה מה”פרודיה”. כנראה שכקולגה לתחום, היא הסכימה איתי שמדובר בפרודיה לגיטימית, או שסתם החמיאה לה כל תשומת הלב.
מעבר לזה, כן, אני מצפה מאנשים לעשות את הבדיקה המינימלית של לראות מה מקור התוכן שאליו הם נחשפו, זה דורש בדיוק הזזת אישונים אחת או מקסימום קליק וחצי. הרי גם אם הייתי שם חתימה קטנה בפינה, היו כאלה שלא היו שמים לב, וגם אם הייתי מבהיר את זה בטקסט הנלווה, מי טורח לקרוא כשיש תמונה?
בעיני הסיפור עם חורים ברשת הרבה יותר משמעותי מסוגיית הזיוף הנוראי הזה, כיוון שהיא מצביעה על פגם הרבה יותר גדול. אני סתם אפס עם פייסבוק, חורים ברשת לעומת זאת הוא גוף תקשורת מוביל עם מאות אלפי קוראים שעכשיו גם מבקש מהם כסף, ועם זאת אין לו את האחריות הבסיסית של לקחת תגובה מנושאי הכתבה (אני ועינת צרפתי, יוצרת “דברים שמעצבנים אותי”), בירור עובדות, שמירה על אובייקטיביות מינימלית, הצגת טיעוניים ענייניים כשמוכיחים אותם על טעותם וכמובן לא לגלוש לפסים אישיים ומביכים ברגע שמישהו מעביר עליהם ביקורת.
“נראה שבאינטרנט הישראלי בימינו כולם לגמרי שמים זין על הכבוד הבסיסי כלפי קניינם הרוחני של אחרים” – לא יודע, אני רק בן אדם אחד ולא נראה לי שאני משליך על כל האינטרנט. בכמה זיופי קומיקס וירטואליים נתקלת בזמן האחרון? הסטנדרטים המחורבנים של התקשורת בארץ, לעומת זאת, זו בעיה אמיתית.
חורים ברשת הוא לא גוף תקשורת. הוא מתרגם את ידיעות הביזאר והסקס מחו”ל, וכמו שהמייסד שלו ציין בתגובה האחרונה הוא הולך להיות מבוסס תוכן גולשים.
היית רוצה לומר שזה גם יעלה את הרמה הנמוכה שלו, אבל כולנו יודעים לאן תוכן גולשים מגיע מהר מאוד.
מעניין שאחרי כל הסיפור המטופש הזה “חורים ברשת” עשו בלוק לשי רינגל. לא לאריאל שאפשר להוציא אותו בתור טרול, לא לי שבאיזשהו שלב התעייפתי, אלא לשי רינגל, שכתב להם שרשרת של הודעות מאוד רציניות ומכובדות על אחריות תקשורתית.
אפסים גמורים.
אני אזרח מודאג שהולך שולל ושוכנע לתרום לחורים ברשת כדי להופכו לאתר קקה של גולשים, או משהו דומה. בעקבות הסיפור הנ”ל והידיעה שאילנה ברודו עובדת אצלם – עניין שלא הובא לידיעתי – אני מעוניין לקבל את כספי בחזרה בתוספת הצמדה למדד. למי פונים?
גיל, אם מה שמעניין אותך זה חוק זכויות היוצרים (ולא נראה לי שהוא העניין הרלוונטי כאן), הרי ששום אצטלת “שימוש הוגן” (כולל שימוש פארודי למטרות סאטיריות) לא תגן עליך אם פגעת בזכותו המוסרית של אמן. “זכות מוסרית” זה אומר, בין השאר, הזכות לקבל קרדיט. הזכות המוסרית אינה מתבטלת גם תחת שימוש הוגן.
אריאל, אתה ראית שם כתבה עיתונאית, אני ראיתי שם טור דעה. לא שזה המוקד בעיניי, ואני כן חושבת שהיחס לקניין רוחני ברשת הישראלית מחורבן וראוי לצעוק על זה.
אתה טוען שאתה מצפה ממי שרואה את התמונה כן לבדוק את מקורה. אבל המקור לא אומר שום דבר. לדוגמה: לפני כמה ימים פרסם דורון פישלר סטטוס נרגז על העובדה שאבי לן לקח יצירה שלו (שער “אופטימי” של ישראל היום בעקבות פרשת סילמן) ופרסם אותה בסטטוסים מצייצים עם קרדיט מינימלי (ולמיטב הבנתי, בלי לבקש רשות), כך שלמחרת בכל רחבי הבלוגוספירה/עיתונות רשת עצמאית הישראלית, ההתייחסות לשער הזה הייתה פתאום כאל “משהו שעלה בסטטוסים מצייצים” ולא כאל יצירה של דורון פישלר.
הדף שבו הופיעה התמונה לא אומר *שום דבר*, במיוחד לאנשים אשר – כן, אני יודעת, הרעיון מזעזע לסלב רשת מקומי כמוך, אבל יש גם כאלה – לא מכירים את הדף שלך. כי כנורמה, דפים שונים מעלים יצירות שאינן שלהם ובלי לתת קרדיט, ואין ממש טעם לבדוק מאיזה דף הגיעה היצירה.
אז סבבה, זה לא אופנתי (או משהו, לא הבנתי) לחתום על יצירות אינטרנטיות שלך. אבל מתי זה הפסיק להיות אופנתי לתת קרדיט לאחרים? שאלת סגנון גרפי שלם של יוצר אחר, במצב שבו אתה לא באמת יכול להניח שכל מי שיתקל בזה מכיר את המקור *או* אותך – כל כך כאב לך באצבע לתת קרדיט וקישור לדף המקורי שממנו שאלת? אתה ברצינות חושב שהדבר הקטן הזה היה הורס את כל האפקט הסאטירי?
קודם כל, כן נתתי קישור לדף המקורי לצד התמונה, כך שלכל הפחות את יכולה לבדוק את העובדות לפני שאת תוקפת אותי.
כמו שאמרת, סטטוסים מצייצים נתנו קרדיט לדורון פישלר כשהם העלו את התמונה שלו וזה בכל זאת לא הספיק, ככה שהקרדיט זה לא באמת הסיפור פה, נכון?
הנורמה בה אנשים מעלים יצירות של אנשים אחרים בלי קרדיט היא הבעיה, לא זה שאני מעלה יצירות אישיות שלי ולא דואג להבהיר מעבר לכל ספק שמדובר ביצירה שלי ושאני לא גנב.
לא צריך להכיר את העמוד שלי כדי להבין ש”דברים שמעצבנים אותי” לא העלו את התמונה, כל מה שצריך לעשות זה… לשים לב ש”דברים שמעצבנים אותי” לא העלו את התמונה. זה באמת לא מסובך, כמו שאמרתי, כל מה שזה דורש זה להסתכל על השם של מי שהעלה את התמונה או על האווטאר שלידו, ואם הגעת לתמונה דרך שיתוף של מישהו אז כל מה שזה דורש זה באמת קליק אחד.
בשום מקום לא טענתי שאני סלב רשת, אבל אני מבין שאת מעדיפה לשים לי מילים בפה כדי להגחיך אותי מאשר באמת להתייחס לטענות שלי ברצינות. אחלה רטוריקה, אני מבין עכשיו איך את ואילנה ברודו נהייתן כאלה חברות טובות ):
זו בדיוק הנקודה שאתה מפספס: אין *שום* משמעות לדף שבו מופיעה התמונה, כי בהרבה מאד מקרים בימינו מי שמעלה את התמונה הוא לא מי שיצר אותה. אנשים מוצאים תמונה שמוצאת חן בעיניהם במקום אחר ומעלים אותה.
[…] “חורים ברשת” גל מור והכתבת שלו אילנה ברודו, שדווח כאן שלשום, ממשיך לבעור. תקציר הפרק הקודם: ויסמן כעס על ביקורת […]
אוקיי בוג’י אז גם לרכוש אין ערך כי יש הרבה מקרים של גנבות. אני שמח שהגענו להסכמה!
חורים ברשת קיים בעיקר בגלל תמונות הציצים שהם מפרסמים במסווה של “אנחנו גיקים מגניבים מצחיקים ונאורים” … בלוג די בינוני מינוס.
נכנסתי עכשיו לראשונה בחיי ל“דברים שמעצבנים אותי”. זה הקומיקס ששואף להיות מצחיק הכי פחות מצחיק בעולם. מי האנשים שצוחקים מהבדיחות הבינוניות האלה ולמה אף אחד מהמגיבים לא אמר את זה לפניי?
שלום אריאל, אני לא מסכימה איתך לגבי גילוי הנאות. חלק מחוקי הפייסבוק והרשת הם גם איבוד עקבות לעיתים ולכן ראוי להוסיף איזו חתימה, אפילו סמל מינורי באיזו פינה ניסתרת עבור חדי העין.
אני מבינה את הכעס שלך משום שהכתבה לא הציגה את זה בתור כשל שלך כיוצר הקומיקס אלא הפכה אותך לאיש רע. אני לא נהניתי מחוש ההומור שלך כפי שהוצג בקומיקס הזה, אבל מי שרצה להיות סמל ומי שהמפגינים עבורו מדגישים שהוא סמל שוב ושוב, כניראה שיהפוך גם לחומר בידי סאטיריקאנים אמיצים או וולגרים. אז אני לא חושבת שזה נכון להתקומם נגד הקומיקס שלך.
הדבר הכי נורא בכל השירשור הזה, שאנשים אשכרה מכנים את אילנה כתבת. ממתי לעשות קופי\פייסט מאתרים שונים נחשב כתבה או מאמר? כל מה שהיא עושה זה להוסיף שני שורות בפתיחה, להעתיק את התוכן מממקור אחר, וזהו בערך.
אגב, שאר החבר’ה של חורימבה הם בסדר גמור, אבל אילנה? אני לא מכיר אף אחד מהנפשות הפועלות , אבל כמו שזה נראה לי, אילנה ברודו זה בסך הכל אפליקציה. CONTENT GENERATOR , ותו לא.
זה הולך ככה:
ובגלל שיש לי קצת זמן, להלן מבחר קופי\פייסט של אילנה.
CONTENT GENERATOR:
http://www.holesinthenet.co.il/archives/53636
http://www.holesinthenet.co.il/archives/53607
http://www.holesinthenet.co.il/archives/53570
http://www.holesinthenet.co.il/archives/53472
http://www.holesinthenet.co.il/archives/53305
http://www.holesinthenet.co.il/archives/53238