מדבר על פייסבוק עם פנחס עידן בגלצ

Vm
P
d

פרסמתי ב”אודיסיאה” בגליון יולי 2012 מאמר על מה זה פייסבוק (בקרוב על דפי הטמל אלה; עדכון: הנה המאמר), ובעקבותיו התראיינתי הערב בתוכנית “נזכרתי בסוף” של פנחס עידן בגל”צ. הנה הראיון:

[audio:http://room404.net/wp-content/uploads/2012/08/ido_kenan_about_facebook_on_glz_2012.08.05.mp3]

תודה למקליטים: משה הלמו הלוי, ליאת זינגר, ליאור שמש.

[עדכון 6.8.2012] קיבלתי תמלול. אני לא יודע כמה הוא מדויק, אם יש שגיאות אתם מוזמנים לספר לי.

פנחס עידן: ערב טוב נזכרתי בסוף באולפן גיל אברמוב ופנחס עידן והקדמה קצרה, אנחנו נשוחח היום על משהו שמופיע וזה לא משהו אחד זה ממש הרבה הרבה כתבת שמופיעות באודיסאה מסע בין רעיונות שהוא בעצם כתב עת שיוצא אחת לרבעון כל בערך שלושה, ארבעה חודשים ועוסק במחשבות רעיונות דילמות ויכוחים שמתקיימים בחזית העשייה המדעית והפילוסופית של העת הזאת.
כתב העת הזה מכוון ליצירת כך אומרים חיבור בין מדע לחברה וחברת ‘טבע’ חברת התרופות מוציאה לאור את ‘אודיסאה’ כחלק מהפעילות שלה לקידום המדע והתרבות בישראל. כל המאמרים נכתבים על ידי מומחים חוקרים וממציאים והמגזין כתוב בשפה שמאפשרת לכל אדם שהוא בעלה שכלה אקדמית או סקרנות אינטלקטואלית לקרוא ולהבין ולהשכיל, והנה הגענו לעיקר שבעיקר.
בגיליון האחרון שעוסק בנושא רשתות חברתיות לפני שלושה, ארבעהנ חודשים הוא עסק בזיקנה, הזיקנה מול הרשתות החברתיות, מיד תבינו מדוע זה מול זה, התפרסמו מאמרים של מיטב המומחים בתחום וביניהם עידו קינן שהוא אורחנו בתכנית בשיחה בטלפון ולא בפיסבוק מיד תבינו.
עידו קינן הוא בעל הבלוג חדר 404 וכתב וואלה טק ערוץ הטכנולוגיה של וואלה.
שם המאמר שלו ב”אודיסאה” הוא מראה מראה מי הכי יפה בעיר. עידו קינן ערב טוב.
עידו קינן: ערב טוב.
פנחס עידן: הרבה הרבה דברים שלפני שיש לך אפשרות בכלל לדבר, מראה מראה מי הכי יפה בעיר כותב בעצם בנושא הפייסבוק, פייסבוק זה בעצם ספר של תמונות שצוקרברג המפורסם הגה אותו מספר תמונות שסטודנטים בשנה הראשונה מקבלים כדי להכיר זה את זה.
עידו קינן: כן זו רשת חברתית המונח רשת חברתית היה קיים גם לפני כן, וגם רשתות חברתיות באינטרנט היו לפני כן. אבל פייסבוק היא הראשונה שבאמת הצליחה באופן חסר תקדים להגיע לכמות עצומה של אנשים היא קרובה לתשע מאות מליון משתמשים כיום ובעצם מקיפה את רוב העולם המכוון.
פנחס עידן: כן, וכשאתה אומר מראה מראה מי הכי יפה בעיר, אני נזכר כמובן בשלגיה באם החורגת ששואלת את המראה מי הכי יפה בעולם והיא מקבלת תשובה שזו בעצם שלגיה. מה הקשר לפייסבוק?
עידו קינן: השימוש שאנשים עושים בפייסבוק זאת אומרת יש המון שימושים יש המון יישומים ואפליקציות ומטרות אבל בסופו של דבר מה שאנחנו מציגים שם או מה שאנחנו מנסים להציג זה מסכה יפה של עצמנו זאת אומרת, איך אנחנו היינו רוצים שהעולם יראה אותנו איך היינו רוצים שהסביבה תראה אותנו, וזה לא תמיד איך שאנחנו באמת. ולכן ההשוואה הזאת למראה של שלגיה כי היא מסתכלת האמא החורגת מסתכלת על המראה ושואלת אותה איך היא נראית זאת אומרת אני לא שואל את עצמי איך אני נראה, אני שואל מישהו חיצוני איך ההשתקפות שלי נראית.
פנחס עידן: כן, ואיך ההשתקפות באמת של האנשים בפייסבוק?
עידו קינן: כל אחד בוחר לעצמו את הדמות אם במודע ואם לא במודע שהוא מציג לעולם וזה מכיוון שאנחנו חיים את החיים שלנו ואנחנו בוחרים מה מהחיים האלה לשים בפייסבוק. אז יש אנשים שיעדכנו פגישות עבודה שלה ויש אנשים שיספרו לאן הם יוצאים בערב, ויש אנשים שיעלו תמונות של אוכל שהם אוכלים שהוא נורא יפה וטעים וגורמה.
ויש אנשים שיסמנו שהם משתתפים בכל מיני אירועים מסיבות, ודברים כאלה וכל אחד בעצם מציג את הבוחר מה להציג מתוך החיים שלו ולהראות את המסכה הזאת כלפי חוץ, זאת אומרת זו תעודת הזהות שלי באינטרנט.
פנחס עידן: כן, ועידו היום אתה פרסמת בפייסבוק שלך משהו בקשר לערב.
עידו קינן: פרסמתי לפני כמה דקות כן, והפגנתי בורות טכנולוגית כשאמרתי אם מישהו יודע איך להקליט את זה, בבקשה תקליטו.
פנחס עידן: אהה, או.קי. אז זה בטוח יקליטו לך הרבה נאשים לא.
עידו קינן: אני מתאר לעצמי.
פנחס עידן: כן, אז בעצם אתה, ומהם הדברים שאתה בוחר להעלות לפייסבוק?
עידו קינן: אצלי זו דמות אני חושב הסטנדפיסט והעיתונאי זה שתי זהויות שיש ביניהן איזו שהיא חפיפה, בדמות הסטנדפיסט זה התיחסות הומוריסטית סאטירית לדברים שקורים באקטואליה וגם בחיי היום יום, והעיתונאית היא שיתוף של כתבות שאני מפרסם, התייעצות עם הקוראים לגבי נושאים שאני הולך לכתוב עליהם מעין תחקיר ראשוני, היום פרסמתי ביקשתי מאנשים לעזור לי אם הם קיבלו פניות מספקי סלולר להצטרף אליהם, .. איזה תחקיר שאני עורך ואלה הדמויות.
פנחס עידן: כן, וכל זה בבלוג בעצם חדר 404.
עידו קינן: לא, זה בפייסבוק, בבלוג הוא יישות נפרדת שם העבודה היא בעיקר עבודה עיתונאית אבל אני חושב שהיום בוא נגיד שכל מי שיש לו פייסבוק ומעדכן בו מחייו אני רואה בו בלוגר, אני כבר לא רואה את הטעם לעשות את ההפרדה המלאכותית הזאת בין הפלטפורמות שבהם אנחנו כותבים על עצמנו, הבלוגים בראשית דרכם היו גירסאות רשת של יומני היקר, של דברים שאנשים כתבו על עצמם והרבה פעמים למען עצמם כי לא היו להם הרבה קוראים , היום זה נמצא בפייסבוק ובבלוגים ובכל מיני מקומות הבחירה של מה לעשות עם בלוג, כלומר מה לכתוב בו היא בחירה של הכותב הפורמט הזה הוא פורמט שפתוח לכל סוג של כתיבה פחות או יותר.
פנחס עידן: אני מבין אבל שיש כאלה שקוראים את הפייסבוק שלה הרבה יותר מאחרים, מה הסיבה בעצם?
עידו קינן: פייסבוק מצליח באופן מאוד חכם לאחד את כל המידע מהאינטרנט לתוכו, האינטרנט התחיל השנים המוקדמות של האינטרנט המסחרי היו אתרי בית של גופים של אתרי חדשות של פורטלים ואתרים אישיים של אנשים וזו הייתה היחידה שהיית צורך היית נכנס ליאו ניוז וקורא את החדשות שם או לכל אתר אחר שעניין אותך להיכנס אליו ועם השנים הדברים האלה הלכו והתפזרו והפכו מאתרים ליחידות תוכן עצמאיות. זאת אומרת כל פוסט כל כתבה כל סטטוס כל ציוץ שאנחנו מצייצים בטוויטר כל אחד מהם הוא יחידת תוכן עצמאית שיש לה חיים עצמאיים שיכולים שהיא חיה אותם בלי קשר למסגרת נגיד למשפחה שלה, זאת אומרת בלוגר יכול להיות אלמוני לכתוב לעשרה חברים לקהל של עשרה קוראים, ויום אחד לכתוב פוסט שיהיה מאוד מעניין ויגע לקהל יותר רחב ואנשים יתחילו להפיץ את זה ופתאום הפוסט הזה יקבל יותר כניסות מאשר כל הבלוג שלו קיבל. ובפייסבוק אתה יכול הקומודיטי הסחורה הנצרכת היא יחידות תוכן תמונה שמישהו העלה, סרטון, אירוע, לינק לכתבה סתם איזו שהיא אמירה מעניינת תמונות הרבה יש המון שיתופים של תמונות בפייסבוק וגם שימוש בתמונות כנשא לטקסט לרעיון זאת אומרת טקסטים פוליטיים, טקסטים צרכניים נגד חברות נגד גופים נגד ארגונים והתמונה הזאת היא יחידה עצמאית שנעה במרחבי הרשת החברתית ומחוצה לה גם במקומות אחרים והיא נטולת הקשר זאת אומרת היא קיימת בפני עצמה יש לה אינטראקציות יש לה תגובות, יש לה לייקים והיא מתקיימת בעצם כאי בודד.
פנחס עידן: ובעצם הלייק מה הוא עושה לה?
עידו קינן: הלייק קודם כל מסמל שמי שעשה את הלייק התעניין במה שכתוב שם לא בהכרח אהב, זאת אומרת אפשר לעשות לייק גם למשהו שמעצבן אותך, גם לכתבה או לפוסט על אירוע טרגי, הדבר השני זה מציג את זה בעצם בפיד בזרם העדכוני םשל האדם שעשה לייק זאת אומרת, פנחס עשה לייק לכתבה מסויימת או לפוסט מסויים
פנחס עידן: ולעידו למשל.
עידו קינן: והלייק פועל על האלגוריתם של פייסבוק וככל הנראה משפר את הסיכוי של פיסת המידע הזאת שעליה עשית את הלייק להיות מוצגת ליותר אנשים,
פנחס עידן: וכך היא גדלה וגדלה בעצם הופכת להיות כאילו חיידק שמתרבה.
עידו קינן: וירוס משתמשים במטפורה של וירוסים ושל הפצה ויראלית וזה בדיוק העניין, כל מי שנוגע בזה נדבק בזה ומדביק אחרים.
פנחס עידן: או.קי. אבל נראה לי שלפי מה שגם סיפרת לי שמתוך התשע מאות מליון האלה לא כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה בתוך הפייסבוק.
עידו קינן: קודם כל אתה יכול לעשות דברים ואף אחד לא ידע עליהם, אתה יכול לכתוב ולכתוב ואף אחד לא יתעניין במה שאתה אומר, ואף אחד לא יעשה לך לייק ואך אחד לא יגיב לך ואתה תדבר לעצמך. זאת אומרת, אם בחלל אף אחד לא יכול לשמוע אותך צועק בפייסבוק אף אחד לא חייב.
והדבר השני הוא שבאמת בגללך שהפלטפורמה הזאת שייכת לחברה מסחרית עסקית שהמטרה שלה היא לעשות כסף, אז היא קובעת את כללי השימוש בה כמו כל גוף שמנהל במה לדיונים, וכללי השימוש שלה מיועדים למצוא אתר ידידותי למשפחות. ידידותי למשפחות זה השם המכובס לאתר שאין בו מין , פורנוגרפיה, שנאה, גיזענות זאת אומרת כל הדברים שעשויים היו לעשות את החיים שם הרבה יותר מעניינים והרבה יותר קלים, ולהרחיק מפרסמים.
פנחס עידן: או.קי. אז זאת אומרת שמישהו שולט החברה המסחרית שולטת על הכללים של המשתמשים.
עידו קינן: בהחלט והיא קובעת להם מה הם יכולים ומה הם לא יכולים להגיד, למרות שאני חושב שהאופן שבו אתה מתקשר באתר הזה תחת תמונתך ועם שמך ובקטע חברתי היא לא כל כך מעודדת בעצם הפצת תכנים בעיתיים ממילא, זאת אומרת סביר יותר שהמשתמש בנפוץ הממוצע של האתר הזה ירצה לכתוב על מה שעבר עליו היום ודברים מעניינים שהוא ראה ותמונות מעניינות שהוא צילם ולאו דווקא את התכנים המצונזרים הללו.
פנחס עידן: כמו שכתבת, מראה מראה מי הכי יפה בעיר, זאת אומרת אתה רוצה להיות או את רוצה להיות הכי יפה בעיר.
עידו קינן: כן, ותנו לי פידבק ותגידו לי שאני יפה.
פנחס עידן: אבל מתוך כל הדברים האלה שמצטברים ואני מניח שבתוך תשע מאות יש מיליארדים מיליארדים של מה שאתה קורא יחידות מידע נכון? איך זה נקרא סטטוסים.
עידו קינן: סטטוסים.
פנחס עידן: או.קי. וכל הדבר הזה נצבר בתוך מאגרי המידע של החברה.
עידו קינן: כן, נצבר ועובר כמובן גם ניתוח, אנחנו מספקים למפלצת הזאת אנחנו מאכילים את המפלצת הזאת בהמון המון מידע פרטי, כשמדברים בעידן האינטרנט על פגיעה בפרטיות על הסכנות שבנגישות של המידע הפרטי האישי עלינו על כל מיני אנשים, בעצם לא סיפרו לנו שאנחנו אלה שמספקים את המידע הזה במקרים רבים, זאת אומרת
פנחס עידן: כלומר, זאת בחירה חופשית שלנו,
עידו קינן: זו בחירה להגיד שהיא חופשית היא לא בכך מודעת ואני חושב שצריך להיות מודע כדי להיות חופשי כדי לבחור, ובמקרה הזה המון דברים זאת או מרת חלק מהדברים אנחנו יודעים שאנחנו משתפים אנחנו מכניסים לאתר הזה את השם שלנו את עיר המגורים שלנו, את הגיל שלנו את תחומי העניין, ואנחנו מספקים מידע בעצם הפעילות היום יומית שלנו גם מידע שאנחנו מודעים לזה שאנחנו משתפים אותו כמו היום הלכתי לראות את הסרט בטמן, או אני מרגיש לא טוב אני נשאר היום בבית, דברים פרטיים אישיים וגם בעצם הפעילות שלנו שמשאירה עקבות דיגיטליות. ולמשל, אם אני אסתכל במשך כמה חודשים על אופי השימוש של משתמש מסויים בפייסבוק אני אוכל לדעת המון המון דברים שהוא לא בהכרח חשב שאני אוכל לדעת אותם כשהוא עידכן למשל, אני יכול לדעת באיזה שעות הוא ער ובאיזה שעות הוא ישן. לפחות לא פעיל, באיזה שעות הוא מחובר לפייסבוק ובאיזה שעות לא.
כשאני מעריך שבשעות שהוא לא מחובר חלק מהן הוא ישן. מכיוון שאני יכול להסתכל על השעות שבהן התפרסמו העדכונים ולעשות גרף כזה ולראות באיזה שעות יש יותר פעילות ובאיזה פחות. אני יכול לדעת או.קי. וזה משהו שאני יכול לדעת כמשתמש פרטי שעובר על מידע של גולש, חברת פייסבוק שמחזיקה את המידע הפנימי שאנחנו לא רואים, יכולה לדעת עוד דברים למשל היא יכולה לדעת מאיפה אני עדכנתי כל עדכון כל סטטוס שהעליתי, וככה לבנות איזה שהוא מסלול שלי כל יום בין תשע לחמש אני מעדכן מירושלים, ומשש עד שתים עשרה בלילה אני מעדכן מחיפה.
אז כנראה שאני עובד בירושלים וגר בחיפה. ואם אנחנו מעכנים את זה יותר לעומק זאת אומרת מסתכלים יותר מדוייק, אנחנו יכולים לדעת אם אני גר בשכונה מסויימת בירושלים והמידע על המצב הסוציואקונומי של השכונה הזאת הוא מיגע גלוי, אז אפשר לדעת בעצם מה המצב הסוציואקונומי שלי, אם אנחנו יודעים באיזה אזור בחיפה אני עובד סליחה, הפכתי את הדוגמא לא משנה, אם אנחנו יודעים באיזה אזור בחיפה אני עובד אפשר לדעת אם זה פארק התעשיות הייטק שיש בו חברות כמו גוגל ויאו או שזה למשל בתי הזיקוק או הנמל ואפשר לדעת בערך כמה כסף אני מרוויח, אפשר לדעת לפי המידע על המקום שממנו אני מתחבר איפה אני מבלה איפה אני אוכל, איפה אני מתי אני יוצא לחופשה ואיפה אם יצאתי לחו”ל ועדכנתי את פייסבוק מחו”ל אז פייסבוק יודעים שהייתי השבוע בארצות הברית, זאת אומרת הם יודעים עלינו המון מידע שהוא נגזר מהפעילות שלנו והוא לא המידע הישיר שאנחנו מספקים אלא, מידע מטה מידע מידע מלווה.
פנחס עידן: עכשיו הם יכולים גם לדעת מה המוצרים שאנחנו קונים משום שאני מניח שמישהו קונה דבר שהוא מוצא חן בעיניו הוא יספר לחברים שלו.
עידו קינן: הוא יספר לחברים שלו הוא ייכנס לדף הפייסבוק הרישמי של אותו גוף ויעשה לייק, לא בהכרח כי הוא אוהב אותו לפעמים כי הוא רוצה להתלונן אבל אם נגיד אני כותב המון תלונות על דף הפייסבוק של חברת קוקה קולה, אז כנראה שאני לקוח שלהם כמו אקטיוויסט שפועל נגד קוקה קולה. יש משהו שנקרא ספונסרד סטוריז נדמה לי, זה משהו שמשתמש בשם שלך בשביל לפרסם חברה מסויימת. זאת אומרת אני מסתכל עכשיו בפייסבוק ואני רואה מודעה של רשת שווק וכתוב – אתה ועוד מישהו אוהבים את זה לייק דיס מופיע השם שלו, זאת אומרת שאני עשיתי לייק לעמוד הזה וחבר שלי בפייסבוק עשה לייק לעמוד הזה, ועכשיו העמוד הזה החברה הזאת משתמשת בשמות שלנו כדי לפרסם.
ובעצם הם אומרים אתה אוהב את העמוד הזה, חבר שלך אוהב אתה עמוד הזה למה שלא תצלח על הפרסומת הזאת יש פה איזה מבצע שאולי יעניין אותך.
פנחס עידן: ורוב האנשים עושים כך?
עידו קינן: אם הם לוחצים? אני לא יודע. אני מניח שזה עובד כי אחרת זה היה נסגר החברה הזאת היא חברה ששואפת להרוויח ואם היא לא הייתה מוצאת בזה אם לא היה לזה סיבה כלכלית טובה היא לא הייתה עושה את זה, מה שכן היה מחקר שגילה שאנשים יותר נוטים להאמין או להקליק לעשות איזו שהיא אינטראקציה עם פרסומות, שהם קיבלו דרך חברים. זאת אומרת הרשת רשת שווק הזאת משתמשת באמון שיש ביני ובין החבר שלי ביחסים שיש בינינו כדי להגיד שמע שניכם חברים פה או למשל, להגיד לי החבר שלך אוהב את העמוד הזה למה שאתה לא תאהב אותו גם, זאת אומרת הם מנסים לשווק את עצמם דרך המשתמשים.
פנחס עידן: אז זה בעצם מה שהחברה הגדולה האח הגדול עושה.
עידו קינן: זה מה שאנחנו עושים אתה מבין, כמשדברים על האח הגדול במקור זה גוף זה שלטון שעוקב אחרי האזרחים שלו שם מצלמות בכל מקום, שמאזין להם שיודע מה הם עושים בכל רגע. בפייסבוק אנחנו מספקים את המידע הזה אין כמעט מידע שלא אנחנו מספקים זאת אומרת, קצת קשה להאשים את האח הגדול הזה שבסך הכל מנסה לעשות כסף מהמידע שאנחנו נותנים לו אנחנו צריכים להיות אלה שמבינים ומודעים למידע שאנחנו משתפים ולהחליט אם ומה לשתף.
פנחס עידן: איך נעשה הדבר הזה כלומר, מה היית ממליץ יש לך ניסיון רב בזה עשר שנים אני מניח.
עידו קינן: עשר שנים באינטרנט בפייסבוק משהו כמו שלוש שנים.
עידו קינן: כמו שלוש שנים, אז עידו קינן אני שואל אותך מה צריך לעשות כשאתה נכנס לפייסבוק כדי איך לומר, לשמור על פרטיותך אם יש דבר כזה בכלל היום.
עידו קינן: בוא נתחיל בשיטת פנחס עידן, .
פנחס עידן: בבקשה.
עידו קינן: לא להתחבר לפייסבוק.
פנחס עידן:- אבל אז אתה אומר לפי מה שקראתי במאמר שלך שאדם שאיננו בפייסבוק לא קיים.
עידו קינן: אדם שאינו בפייסבוק לא קיים מבחינת השימושים שאנשים אחרים עושים בפייסבוק והסביבה החברתית שלו. אני מכיר מישהו שאין לו פייסבוק הוא לא התחבר הוא לא מעוניין, אבל הוא נאלץ בסופו של דבר הוא הבין שכל האירועים שחברים שלו מזמינים אליהם ומשתתפים בהם אתה יודע אירועים חברתיים אמיתיים בעולם האמיתי הם מתפרסמים רק בפייסבוק, אם הוא לא חבר בפייסבוק הוא לא יודע מה קורה והוא נאלץ לפתוח חשבון פיקטיבי בשם בדוי רק בשביל שיוכל לקבל את ההזמנות הללו.
פנחס עידן: וזה משהו שחוקי לפי כללי המשחק של פייסבוק?
עידו קינן: לא, לפי הכללים אתה לא אמור להירשם בשם בדוי אתה אמור להירשם בשמך, סביר להניח שלא יגלו את זה אם לא תעשה את זה בצורה בוטה ואם לא תבחר שם שהוא בברור שם פיקטיבי שם של אתה יודע שם שהוא לא שם של בן אדם, לא יכלו אותך אבל, גם הפעילות שלך לא תהייה כמו פעילות רגילה, זאת אומרת אני אצטרף לזכור שפנחס עידן נרשם בתור דני כהן ולזכור להזמין את דני כהן לאירוע שלי ומכיוון שדני כהן לא פעיל בפייסבוק כי הוא שם רק בשביל לקבל את ההזמנות, סביר להניח שהוא לא יהיה לי במודעות בכלל.
פנחס עידן: כן.
עידו קינן: עכשיו נחזור לשיטה שיטת פנחס עידן והשיטה לא להיכנס לפייסבוק לא להתחבר.
פנחס עידן: או.קי.
עידו קינן: אם כבר התחברת אתה יכול להחליט איזה מידע אתה רצה ואיזה מידע אתה לא רוצה לשתף ולבנות את הפעילות שלך לפי זה אתה לא חייב להגיד בן כמה אתה, אתה לא חייב להגיד מתי נולדת, אתה לא חייב להגיד איפה אתה גר, אתה לא חייה להגיד איפה אתה עובד אתה לא חייב לעשות לייק לעמודים עסקיים, אתה לא חייב להציע חברות לאנשים שהם חברים שלך בעולם האמיתי כי גם זה ויתור על פרטיות, אתה מספר לפייסבוק ולכלל הגולשים מי החברים שלך.
הבעיה היא ששיתוף המידע הזה הוא מובנה לתוך הפעילות שלך פייסבוק בצורה כזאת שאם אתה לא תעשה את כל הדברים האלה אז בעצם אין לך כל כך מה לעשות שם
פנחס עידן: בדיוק, אז מה שאתה אומר זה להיות או לא להיות במובן מסויים. טו בי אור נוט טו בי.
עידו קינן: ואנחנו נמצאים היום עם פייסבוק במצב שהוא די דומה למצב של טלפון, אם אתה תגיד לי שאין לך טלפון סלולרי או בכלל אני אחשוב שאתה קצת תמהוני קצת מתבודד מתרחק מהחברה וגם אני אשאל אותך אז איך אני משיג אותך אם אני רוצה לדבר אתך אם אני רוצה להזמין אותך לאן שהוא. השלב הבא מאחרי זה זה מה אין לך אימייל אז כאילו איך אני אשלח לך הזמנה, איך אני אודיע לך על דברים איך זה יכול להיות כאילו, והיום זה פייסבוק זאת אומרת אתה לא בפייסבוק איך אני אמור להזמין אותך לאירוע, איך אני אמור לזכור את היום הולדת שלך שפייסבוק מזכיר לי באותו יום את כל האנשים שיש להם יום הולדת באותו תאריך.
איך אני אמור לדעת שנולד לך בן לא ראיתי את העדכון בפייסבוק שאתה עדכנת.
פנחס עידן: זאת אומרת אתה לא יכול ליצור יחסים.
עידו קינן: כן, אתה יכול ליצור יחסים עם אנשים אחרים שאיו להם פייסבוק.
פנחס עידן: או.קי.
עידו קינן: קבוצה אקסלוסיבית ונחשקת, היא נחשקת כי המפרסמים צריכים למצוא דרכים עקיפות להגיע אליהם, ואתה יכול ליצור מערכות יחסים עם אנשים שכן נמצאים בפייסבוק אבל גם נמצאים מחוץ לפייסבוק הרבה. בשלב הזה אני חושב שהבחירה לא להיות בפייסבוק עדיין קיימת, נראה לי
פנחס עידן: עדיין קיימת זאת אומרת
עידו קינן: עדיין קיימת ונראה לי שככל שהזמן עובר האופציה הזאת מצטמצמת ואם זה לא יהיה פייסבוק זה יהיה רשת חברתית אחרת, אבל אתה תקשה על החיים החברתיים והמקצועיים שלך, למשל הנה היום אתה מקבל מרואיין שאתה רוצה לראיין אותו לקראת עבודה ראיון עבודה, ואתה מחפש את השם שלו באינטרנט ואתה לא מוצא אתר זה נראה חשוד, אתה לא מוצא אותו בפייסבוק זה נראה חשוד אתה אומר לעצמך מה הבן אדם הזה מנסה להסתיר וזה הגדולה של הכלים האלה, שמי שלא נמצא בהם הוא התמהוני הוא המוזר הוא החריג, למרות שאם אנחנו חושבים על זה בהיגיון המעשה החכם הוא לא להיות שם?
פנחס עידן: המעשה החכם אתה אומר.
עידו קינן: כן. המעשה השקול.
פנחס עידן: אבל תהייה חכם ואל תהייה צודק.
עידו קינן: תהייה חכם אבל תהייה קיים זאת אומרת, אני רוצה להבהיר שאני לא מהלודיטים שמתנגדים למכונות מן הסתם
פנחס עידן: וודאי שלא.
עידו קינן: ואני לא באמת חושב שהמעשה החכם הוא לא להיות בפייסבוק, אני חושב שאנחנו צריכים להיות מודעים באופן מאוד באופן הרבה יותר עמוק להשלכות של הדברים האלה אני יום אחד פרסמתי סטטוס בשתיים בלילה אני ער לפעמים בשעות האלה, כמה דקות אחרי זה אני מקבל טלפון מחבר, הוא אומר ראיתי שאתה ער כי ראיתי שעדכנת בפייסבוק, זאת אומרת אני צריך לשאול את עצמי האם אני מעוניין לספר לאנשים מתי אני ער ומי אני ישן זו החלטה מודעת שאני יכול לקבל ברגע שאני מודע לכך שהפעילות שלי בפייסבוק מעלה אותה.
פנחס עידן: כן היא לא לאדם אחד, אלא בעצם להרבה אנשים.
עידו קינן: להרבה מאוד אנשים. עוד שאלה, אם אני רוצה לחשוף את הסטטוסים לכל הציבור לכל הגולשים או רק לחברים שלי, או לחברים של חברים זאת אומרת אפשר לשנות את ההגדרות שם אנשים לא בהכרח יודעים את זה הם לא יודעים שהם יכולים לקבוע שסטטוס מסויים יופיע לקבוצת חברים וסטטוס אחר לקבוצה אחרת .
פנחס עידן: זאת אומרת אם אני מבין אותך נכון יכול להיות שאתה תאמר, כדאי אולי כבר בבית ספר יסודי ללמד את הילדים איך להישמר.
עידו קינן: אני חושב שהיום ללמד ילדים התנהגות נבונה באינטרנט לא רק בפייסבוק אלא בכלל, היא חשובה לא פחות מללמד אותם איך לחצות את הכביש . זאת אומרת זה ברמה של לא רק קישורי חיים נדרשים בעולם טכנולוגי, אלא זה ממש אתה יודע דיני נפשות. למרות שאנחנו מגיעים למצבים שילדים יודעים יותר מההורים שלהם, ילדים עדיין לא יודעים הכל וילדים אולי יודעים יותר טוב איך להשתמש בטכנולוגיות האלה ולדבר את השפה, אבל הם לא מודעים לבעיות ולסיכונים שמגיעים מהעולם הישן, והם תמימים בהקשר הזה.
אגב, כמו שאנחנו תמימים בהרבה דברים, אנחנו לא מודעים לסכנות שאורבות לנו לסכנות אני אומר במובן הרחב זאת אומרת, לא רק סכנות חיים אלא לסיכונים שאנחנו נוטלים על עצמנו כשאנחנו פעילים במקומות כאלה.
פנחס עידן: עידו קינן תודה על השיחה המרתקת שלך בבלוג חדר 404 וכתב וואלה טק ערוץ הטכנולוגיה .
עידו קינן: ולא לשכוח את הכתבה באודיסאה.
פנחס עידן: וכמובן הכתבה המיוחדת שלך באודיסאה, תודה.
עידו קינן: תודה לילה טוב.
פנחס עידן: לילה טוב.

5 באוגוסט, 2012 | בנושאים חיי רשת ותרבות דיגיטלית 

תגובות

תגובה אחת לפוסט “מדבר על פייסבוק עם פנחס עידן בגלצ”

  1. פייסבוק היא המראה בחדר האמבטיה: הדבר הראשון שמביטים לתוכו כשקמים בבוקר - חדר 404 | חדר 404 on 6 באוגוסט, 2012 20:56

    […] ________________ התפרסם במקור בגירסה שונה ב”נפלו ברשת“, גליון יולי 2012 של אודיסאה. תוכנית בגל”צ סביב המאמר כאן […]

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.