זבוב, זבוב שעל הקיר, מי הכי סוטה בעיר?

הִלה שלג

ספה נוחה, שפה פתוחה / הזבוב שעל הקיר חוכך ידיו עד חריכה / היא מפשקת לי לאט את הרגליים של המחשבות רצות ומסמיקות ממבוכה / היא הראשונה שלי, אני לא האחרון שלה / היא מנוסה, היא כבר הרבה שנים בתחום / זונת שיחות, כן, יש לה תואר במדעי ההכלה // מתוך: הפסיכולוגית

מיותר לרצות להיות זבוב על הקיר, כשכל הקירות הם מגבס.

הרי אני מיותרת. מיותרת כמו תאור נעדרים ברדיו, כמו בולים בשנת 2012, כמו תוספתן, כמו מבקר כרטיסים באוטובוס, כמו פרשן כדורגל, כמו קונדומים בטעמים, כמו כוס קפה לפני השינה, כמו “אלטרנטיבה אחרת”, כמו “טעות לעולם חוזרת”, כמו “שוב פעם”, כמו “ניואנסים דקים”, כמו כפתור מיוט לשפת הסימנים, כמו רגשות לאבן, כמו גלגל חמישי, כמו חמש פעמים שיפט, כמו תחנת הרכבת בעתלית, כמו מסטיק משומש, כמו דייט בחשכה, כמו מח לעכבר מעבדה. ואם המשפט הזה מיותר, אז גם זה. וגם זה. וגם זה. זהו, נגמר לי, תודה.

ההצגה חייבת להמשך עד שהגברת השמנה שרה.

אז, בעצם, הגברת השמנה שרה את שירת הברבור.