יש בי תבוסתנות והיא תנצח

באתי ללכת, הלכתי לבוא. זה מתקזז, אז בעצם לא עשיתי שום דבר. רק התכוונתי. הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, אבל רק כאלה שגררו מעשים. פוטנציאל יכול להשאר אפסי, ואפס יכול להיות נצחי.

שוכלת את השכל, מפרמטת את הפורמט, מגלה את הגל, מרכיבה את הרכבת, מתקרבת אל הקרב, מנשקת את הנשק, ממשיכה אל המשוכה, מנצחת את הנצח.

בתחרות זריקת זין לא אכפת מי מנצח.

“יש בי תבוסתנות והיא תנצח”, את שרה לי לפעמים כמו אגדת רוק, והעיניים שלך מזדגגות כאילו את בוהה בנקודה אחרת, עמוק בתוכך, או אולי היא ממש מול העיניים שלי או מתחת לשפם ואני לא מבחינה בה. קורה. יש בי שנאה כבושה כלפייך, בגלל הנטיות שלך שגרמו לנו לגור בקומה ראשונה ובלי מרפסת. אנחנו עוברים מקרקע לקרקע ואני עדיין צריכה להחזיק לך את היד בכל כביש שאת חוצה.
מעולם לא הבנתי מה התועלת בך, אבל הוקל לי שזה עומד להסתיים בקרוב – בשנה הבאה סופסוף תהיי בת 27.