רעב לשחור – סמול טוק עם ערן צלגוב

עידו קינן

ערן צלגוב והוצאת “רעב” מחזירים את השחור לאופנה

גם אני שר אמריקה / לנגסון יוז. תרגום מאנגלית לעברית: ערן צלגוב

ערן צלגוב, מהי הוצאת “רעב”?
“הוצאת ספרים שהתפקיד שלה הוא למלא את החלל שחסר בספרות הישראלית, שהיא בצבע אחד כל כך, בצבעים אחרים. אנחנו בהוצאה מאמינים ששירה מאפשרת מוביליות חברתית, זה אקטיביזם תרבותי וחברתי, שהולכים יד ביד. שיר הוא פוליטי כי הוא חומר נפץ פוליטי, אנשים מזדהים איתו והופכים אותו לחלק מהזהות שלהם”.

איך היא נולדה?
“אני מתרגם ועורך שירה. תרגמתי שירים של לנגסטון יוז ועוד משוררים אפרו-אמריקאים, והצטברו אצלי שירים. לא מצאתי להם הוצאה לאור, אמרו לי ‘זה לא מעניין אף אחד, זה לא מוכֵר, זה לא חשוב’. גייסתי את אפרת ירדאי, ראינו שיש גזענות נגד הפליטים שהגיעו, זה השתלב ביחד עם ההרגשה שיש משהו גזעני בארץ, ושאנחנו צריכים לצאת במופע שירים נגד הגזענות. עשינו כמה ערבי שירה ואז הוצאנו את השירים בפנזין, ‘כושילאמאשלהם’, שם מתריס בכוונה, והחלטנו להוציא את זה כספר, שהוא כבר בהדפסה חמישית”.

אתם עוסקים גם ביצירה שחורה מקומית?
“קודם כל זה תרגומים. כשהתחלתי לעבוד על יוז, אחד מאבות התרבות השחורה העצמאית בארה”ב שהיה פעיל בשנות ה-20, נדהמתי לגלות שב-1937 יצא תרגום של ספר שלו ביידיש, במוסקבה, אבל עד היום אין תרגום לעברית. ברק אובמה מצטט אותו בנאומים שלו. אי אפשר להבין את הזהות השחורה בלי לקרוא את לנגסטון יוז. בספר שהוצאנו, חוץ ממשוררים אפרו-אמריקאים ניסינו ליצור מפה של שירה שחורה שכוללת גם את המצב הישראלי. יש אפשרות לזהות מאפיינים זהים במובן שאי אפשר להתעלם מצבע. בשירה של הראפר הישראלי-אתיופי קלקידן אתה רואה את ההתחבטות שלו בעניין של הזהות, מישהו מחליט בשבילך על הזהות ואתה צריך להתמודד עם זה. הוא מזדהה עם הזהות האמריקאית של ההיפ-הופ כדי ליצור זהות חדשה – אפרו-ישראלית, אתיופית-ישראלית, שמאפשרת לו לשים את עצמו בחזית ולדבר על החוויות שלו. לא ימחקו אותו ויפסלו אותו כי הוא אתיופי. הוא אתיופי in your face”.

ערן צלגוב. צילום: שולמית דוידוביץ'

מה יהיו הספרים הבאים?
“קיבלנו את הזכויות על ספר השירים של פאט פרקר, משוררת לסבית פמיניסטית לוחמת, שיתרגמו יעל (יעלי) דקל, יעל חזן וחני כבדיאל. דיברנו עם המשורר הניגרי כריס אבאני, שגם נתן לנו את הזכויות לתרגם את הספרים שלו. פרקר משוררת מעולה ואבאני מדברים עליו כמי שיזכה בפרס נובל. אבל לא נתעסק רק בשירה שחורה. אנחנו פועלים כקואופרטיב, כל אחד תורם את הכישורים שלו, את הזמן שלו, כי מ’רעב’ אנחנו לא מתפרנסים”.

אולי אתם הראשונים שביקשו?
“אם אנחנו הראשונים שביקשנו, זו בושה לחברה ההומוגנית וההגמונית בישראל. ואם אנחנו הראשונים וקיבלנו את זה, אנחנו גאים כי הצלחנו לשכנע אנשים מעבר לים שאנחנו עושים משהו טוב”.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=0RW20WUbqI4[/youtube]

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 21.3.2013

9 באפריל, 2013 | בנושאים 404 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.