ללא סכין // מה זה ירוק בחוץ, אדום בפנים ויש לו גרעין של תקווה לדו־קיום?

נתן לנדאו, מה הסיפור עם באסטות האבטיחים?
“שכונת מוסררה נמצאת על קו התפר בין ירושלים המזרחית והמערבית. עד 67′ היה גבול, הקו הירוק. אחרי 67′ החבר’ה ממוסררה פתחו באסטות של אבטיחים ביחד עם שכנים ערבים ממזרח העיר, כשבסוף היום התחלקו ברווחים. הבאסטות היו מקום של מפגש – אתה אוכל אבטיח, רואה סרט קונג פו, שותה תה, מקשקש – יהודים, ערבים, חילונים, דתיים. אחרי כמה שנים זה נסגר. יש מי שיאמר שמישהו מהקודקודים לא אהב את המפגש. אחרים יגידו שהבאסטות פעלו בלי רשיון. הזכרון הזה של הבאסטות עדיין קיים כאן בשכונה, חבר’ה ותיקים זוכרים את זה בתור חוויה מאוד חיובית”.

ומה קורה עם זה היום?
“אנחנו, קבוצת ‘מוסללה‘, שיוצרת אמנות במרחב הציבורי ובעיקר בשכונת מוסררה, החלטנו לנסות לשחזר את האירוע הזה, להחזיר פינה שבה יכול להיות מפגש. היום אתה הולך לתאטרון או למשחק כדורגל או לאכול כנאפה בשער שכם, ובכל אחד מהמקומות תפגוש סוג שונה של אוכלוסיה. אנחנו רוצים לפתוח מקום שבו תוכל לפגוש את כולם. האירוע הזה, ‘בין ירוק לאדום‘, קורה בדיוק באותו מקום שבו היו הבאסטות, רחוב הע”ח פינת דרך הצנחנים, בקיץ, בזמן הרמדאן, אחרי שאנשים מסיימים לאכול עם המשפחה ויוצאים לבלות. זה התחיל ביום רביעי ויימשך כשבועיים – יהיו הופעות מוזיקה, סרטים, מספרי סיפורים. בשנה שעברה הגיעו כל ערב בין 300-500 אנשים”.

עם גרעינים או בלי גרעינים?
“האמת שהשנה היה חידק טורף בשוק האבטיחים והרס חצי מהיבול, ואנחנו עדיין בחיפוש אחרי משאית האבטיחים הטובה ביותר. נראה לי שבסוף זה יהיה עם גרעינים, שיהיה קצת מעניין בפה”.