לוחצים על עדי קול – פייסבוק בשירות המתנגדים לחוק המשילות

יורי גנקין

אינספור מילים כבר נכתבו ועוד ייכתבו אודות חוק המשילות שעבר בקריאה ראשונה. אני הייתי רוצה להתמקד ביוזמה המקורית אשר באמצעותה ניסו האזרחים שהתנגדו לחוק להשפיע באופן ישיר על חברי הקואליציה שסומנו על ידם כמתלבטים – והכל באמצעות שימוש במדיה החברתית. האם מדובר בסנונית ראשונה שמייצגת דפוס התנהלות חדש במערכת היחסים שבין הבוחרים לנבחרים?

כבר בשעות הבוקר של יום רביעי היה ברור לכולם שבערב תידרש הקואליציה לשורה של הצבעות מכוננות – תחילה שתי הצבעות על חוק המשילות ולאחר מכן הצבעה על אישור חוק משאל העם. מתנגדי חוק המשילות עשו שיעורי בית וסימנו שישה חברי כנסת שנתפסו ככאלה שניתן לשכנעם להתנגד לחוק, או לכל הפחות להימנע מתמיכה בו. היו אלה חברות הכנסת עדי קול וקארין אלהרר מיש עתיד, חברי הכנסת עמרם מצנע, דוד צור והשר עמיר פרץ מהתנועה וחברת הכנסת אורית סטרוק מהבית היהודי.

אחרי המיפוי החל היישום. ארבעת האנשים שעמדו מאחורי הניסיון לסכל את חוק המשילות פתחו אירוע פייסבוק ייעודי תחת הכותרת “שעתיים לעצור את חוק המשילות: לוחצים על עדי קול, דוד צור, עמיר פרץ, קארין אלהרר”. תמונת הקאבר של האירוע הובלטה בזכות תמונותיהם של חלק מחברי הכנסת, ובפרטי האירוע שובצו כתובות הדואל ומספרי הטלפון האישיים של הח”כים המתלבטים בצירוף מסר ברור שהניע את “משתתפי האירוע” לפעולה: הזמן הולך ואוזל – התקשרו\שלחו הודעה לחברי הכנסת ושכנעו אותם להימנע או להצביע נגד.

הקיר של האירוע הווירטואלי התמלא תוך דקות בדיווחים חיים על הניסיון לסכל את היוזמה. כך, למשל, עמית דויטשר כתב בסביבות השעה 17:00: “אם באמת מי שנמצא מעברו השני של 0526544444 הוא עמרם מצנע אז הוא הרגע סימס לי שהוא מתכוון להצביע נגד” והפיח תקווה בלבם של חבריו. בסופו של דבר מצנע תמך בחוק על שני חלקיו, אבל התקדים קרם עור וגידים.

המתנגדים לא התאמצו לחינם, וסביר להניח שהשיחות והסמסים הרבים שקיבלה הם אלה ששיכנעו את חברת הכנסת עדי קול להימנע בהצבעה על החלק הראשון של חוק המשילות. קול לא הסתירה מעולם את התנגדותה לחוק במתכונתו הנוכחית, ומכאן שהיא הפכה באופן טבעי לכתובת העיקרית לניסיונות השכנוע של המתנגדים.

אסתי סגל, אחת הפעילות הבולטות שהובילה את ההתנגדות לחוק המשילות, הגדילה לעשות והעלתה את התמונה לעיל עם הכיתוב: “טוב חברים – ציפי לבני כבר כאן, אלו כנראה הדקות האחרונות – אז קדימה – לחץ מרוכז”. למי שתהה איך ציפי לבני, שרק באותו שבוע פתחה את המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית בוושינגטון, הספיקה לחזור כל כך מהר ארצה, הרי שהדבר נבע מהוראה מפורשת שככל הנראה נמסרה לה: הקדימי את שובך – אנחנו זקוקים לכל קול.

במבחן התוצאה, ולמורת רוחם של המתנגדים, הצעת החוק עברה ברוב דחוק. אחרי שנמנעה בהצבעה על החלק הראשון, ח”כ קול נאלצה להתנצל בפני חבריה על הפרת המשמעת הסיעתית והצביעה בעד החלק השני שעסק בהעלאת אחוז החסימה. ההתנצלות הייתה מעט מדי והגיעה מאוחר מדי – מיד עם סיום ההצבעה נודע שהיא הושעתה מפעילות פרלמנטרית עד להודעה חדשה.

הצעת החוק אמנם עברה, אבל לא מן הנמנע שחזינו שם בפתיחתו של עידן חדש, אשר הופך את הקשר בין נבחרי הציבור לבוחריהם לאישי וישיר עוד יותר מבעבר. לא עוד שימוש בקירות הפייסבוק להבעת המחאה, כי אם צעד קדימה – פרסום מספרי הטלפון והפעלת לחץ בלתי-אמצעי על נבחרי הציבור.

חשוב לציין כי השימוש בטכניקת הלחצים הטלפוניים והאימייליים לפני הצבעות חשובות היא לא דבר חדש לכשעצמו – התארגנויות רבות מעבירות באימיילי שרשרת ובניוזלטרים רשימות של ח”כים שצריך ללחוץ עליהם לפני הצבעות חשובות; אבל במקרה הנוכחי, מלאכת התכנון והגיוס מתבצעת באמצעות הרשתות החברתיות, היא גלויה לכל וכל אחד יכול להצטרף אליה, והח”כים יכולים להגיב למוחים בזמן אמת. מתנגדי חוק המשילות הפסידו בקרב, אבל גם פיתחו סוג חדש של לוחמה.