“הלודיטים ברדיו עדיין מאמינים שהאינטרנט לא קרה”. ראיון עם מארק פרנד
“העבודה שלי היא להמציא מחדש את הרדיו עבור דור חדש של מאזינים”, אומר מארק פרנד, ראש מחלקת פיתוח רב-פלטפורמות רדיו ומוזיקה (Controller, Radio and Music Multiplatform) בתאגיד השידור הבריטי הממלכתי, ה-BBC. “זה אומר לקחת את הדברים שאנחנו עושים היום – את המותגים, השירותים והקונספטים הקיימים – ולגרום להם לחיות בניו מדיה, ולהשתמש בניו מדיה להעשיר את מה שאנחנו עושים בפלטפורמות מסורתיות”. בהערות למצגת שלו, שהציג בחודש שעבר בכנס הרדיו של המרכז הבינתחומי הרצליה “FM+”, הוא מפגין פחות נימוס בריטי: “יש בדיה שאנחנו עדיין חיים בתרבות אחידה (monoculture). הקונספט הזה התפוצץ לרסיסים בטלוויזיה, שם יש חמש מאות ערוצים, אבל הלודיטים ברדיו עדיין מאמינים שהאינטרנט לא קרה, שאנחנו כולנו אסירים של חוגת הרדיו, איפה שיש תחנות ספורות ומעט מאוד חדשנות”.
[עוד בנושא: מה זה בכלל רדיו בימינו // ראיון עם עתידן הרדיו ג’יימס קרידלנד]
המספרים מדברים על מהפכה שנמצאת בניצניה המוקדמים. “יותר מ-99% מההאזנה [לרדיו] בבריטניה היא חיה”, מודה פרנד. “אם מסתכלים על כמות הזמן שמושקעת בהאזנה, בערך 65% היא ברדיו אנלוגי, בעיקר FM, כ-25% היא ברדיו דיגיטלי, 6% באינטרנט ו-4% בטלוויזיה. רוב ההאזנה באינטרנט היא עדיין חיה, וקטנה לעומת הברודקאסט [השידור הרחב באוויר]. אף שהאינטרנט הוא רק 6% מההאזנה הכוללת, הריץ’ שלו גבוה הרבה יותר. במיוחד אם לוקחים את הריץ’ בפלטפורמות כמו יוטיוב, פייסבוק ורשתות חברתיות. ההשפעה שלנו שם עצומה וחסרת פרופורציה”. עם זאת, פרנד מודה שמדידת ההאזנה בפלטפורמות החיצוניות היא אתגר מורכב: “מאוד קשה לקבל מדידה כוללת. הייחוס של התכנים ליוצריהם בפלטפורמות הללו חלש למדי. אנחנו מאוד מודעים לשמירה על האיזון בין כמות התכנים שאנחנו דוחפים לסביבות של גופי צד שלישי לכמה קרדיט אנחנו מקבלים. אנחנו דוחפים את התוכן מאוד חזק בפלטפורמות מסויימות לקהלים מסויימים, ועובדים קשה לקבל קרדיט על התכנים”.
האזנה לרדיו בפלטפורמות ניו-מדיה בבריטניה לפי ימים ושעות. אדום מציין שיעור האזנה גבוה. מקור: המצגת של מארק פרנד
ההאזנה לשידורי הרדיו של ה-BBC שלא באמצעות הרדיו האנלוגי המסורתי רושמת כיום 3.5 מיליון אנשים בשבוע בממוצע – בשידור רדיו דיגיטלי, דרך הטלוויזיה הרב-ערוצית, ברשת ובמכשירים ניידים. בהרצאתו הציג פרנד גרף שמדגים את מאפייני הצריכה השונים של רדיו בפלטפורמות הניו-מדיה השונות. “על מחשב נייח, נראה את שיא השימוש בימי חול בבוקר עד 13-14, כי זו בעיקר פעילות של שעות העבודה”, הוא מספר. “הנייד מרחיב את היום – השיאים הם בתחילת היום ובסופו. לפני שאנשים מגיעים לעבודה הם לא יפתחו את המחשב ויקשיבו – הם מתכוננים, והיום קל להרים את הטאבלט או הטלפון הסלולרי, להסתובב איתו בבית ולהמשיך להאזין. ויש שיא האזנה בערב, לפני השינה. לטאבלט אין שיאי האזנה בבוקר אבל יש בערב, והוא נמשך גם בסוף השבוע. אתה [יושב איתו או] לוקח אותו איתך למיטה. בטלוויזיה הרב-ערוצית, יש שיאים בערב ובסופשבוע”.
רדיו היום זה לא רק שידור קולי, אלא גם טקסט ברשתות חברתיות, תמונות, סרטונים, והוא הן אונליין והן אופליין, שידור חי אבל גם מוקלט להאזנה חוזרת. איך מגדירים היום רדיו, להבדיל מתוכן מולטימדיה, מפלייליסטים וכיוצא בזה? במילים אחרות, מה עושה את הרדיו לרדיו? “אני חושב על רדיו כ’האזן, צפה ושתף'”, אומר פרנד. “חוויית ההאזנה נשמעת די מובנת מאליה, אבל הניו-מדיה מאפשרים לשנות את זה לגמרי, להפוך את החוויה לאישית. הם מאפשרים לך לעשות ריוויינד בשידור חי, להפיק טווח של ערוצים אצורים באופן הדוק יותר או חוויות אינטרנט כמו רדיו מותאם ז’אנרים, למשל מוזיקה להתעמלות. צפייה עוסקת בקבלת מידע נוסף, לזכור את הרגע המסויים שבו האזנת, לקבל המלצות נהדרות ברקע, וסרטונים שיכולים לרוץ ברקע או לשמש נקודת פתיחה למשהו חדש. שיתוף זה שהקהל משתף וגם שאנחנו שמים תכנים במקומות שבהם הקהל נמצא, ממצים את המיטב מאירועים חיים. הטבע של הרדיו משתנה. הוא נבדל מחוויות אחרות כי מעטות החוויות שיש להן את כל האלמנטים הללו. יש מעט מאוד מותגי ניו מדיה שיש להם אותו כוח במתחם הזה. הייתי אומר שהעבודה שלנו היא לעבוד איתם ולגרום להם לעבוד יחד ולא בהכרח במטרה לחסל זה את זה”. פרנד לא רק מטיף לשיתוף פעולה כזה, הוא גם לוקח בו חלק. UK Radioplayer הוא מלכ”ר שהוקם על ידי מספר קבוצות תקשורת ובהן ה-BBC, ומספק שידורי רדיו של תחנות רבות ומתחרות באינטרנט ובסלולר.
איך הניו-מדיה משנים את הרדיו?
“הם מאפשרים טווח תוכן רחב יותר, סוגים שונים של תוכן, אתה יכול ליצור תוכן עם מעורבות של המאזינים. הרדיו תמיד היה מוצלח בלגרום למאזינים להתקשר, זה מדיום מאוד אינטראקטיבי, אבל אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב, אם אתה עושה את זה טוב. כשאני אומר טווח תוכן רחב יותר, אני מתכוון שאנחנו יכולים לקחת את מה שאנחנו עושים במרחב שידור המוני, ולהוביל משם מאזינים לארכיון מוצלח של תכנים מקוונים. למשל, אנחנו יכולים לבצע מיקור-המונים של תוכן וליצור עוד יחסים דו-צדדיים. אם אתה אוהב את השיר שאתה שומע כרגע, אנחנו יכולים לעזור לך לזכור באיזה שיר מדובר ואז לקחת אותך ליוטיוב או לספוטיפיי למצוא אותו שם. אנחנו נותנים לרדיו לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, שזה אוצרוּת נפלאה ומקום לגלות מוזיקה, תרבות, דברים חשובים על העולם שסביבך, לצד עיתונות טובה, כותרות ספורט טובות, דברים שאתה רוצה לדעת כמו מה מצב התנועה בכבישים ומזג האוויר, לעשות את כל הדברים הללו בצורה קוהרנטית לקהל המסוים. ניו-מדיה מסייעים לנו לעשות זאת טוב יותר”.
לא כל חידוש טכנולוגי מתאים לכל המאזינים. “אם חושבים על וידאו, על אלמנט הצפייה, הוא מיועד לרשתות שמכוונות לקהל צעיר. יש חיבה לזה אצל הצעירים וממש שנאה בקרב קהל מבוגר, אם להכליל”. פרנד מספר אילו סרטונים צעירים אוהבים: “מוזיקה – לראות להקות מנגנות במקביל להאזנה להן. ראיונות, למשל עם מוזיקאים, אבל זה יכול להיות גם הראיון שכריס סטארק ערך עם מילה קוניס”.
קטע מהראיון המשונה:
סטארק: “ברצינות, אני מאובן”.
קוניס: “עד כה, אתה עושה עבודה מצויינת”.
סטארק: “באמת?”.
קוניס: “לא, אבל נראה מה יקרה”.
סטארק: “אוקיי, טוב. כן, מעולם לא עשיתי זאת לפני כן, אז… כן”.
קוניס: “הם פשוט זרקו אותך ישר לשוחות”.
סטארק, הסיידקיק בתוכנית הרדיו של סקוט מילס ברדיו 1 של בי.בי.סי, נשלח לראיין את השחקנית על תפקידה בסרט “ארץ אוז” בהתראה של עשר דקות בלבד. קוניס הבחינה בהתרגשות ובחוסר הנסיון שלו, השתלטה על הראיון והפכה אותו לסמול טוק פלרטטני ומצחיק. הראיון צולם, הועלה ליוטיוב של התחנה וזכה שם ל-12.5. מיליון צפיות עד היום. “זו פיסת רדיו מבריקה”, אומר פרנד. “אנחנו יודעים שצריך אלמנט ויזואלי עבור הקהל הזה כדי שזה יעבוד. בתחנה הזאת האולפנים מרושתים במצלמות שנשלטות מרחוק”.
עלות השכר של פרנד היא בדיוק 159,297 פאונד לשנה, ומשכורתו השנתית עומדת על 151,497 פאונד – כ-887 אלף שקל, שהם כ-74 אלף שקל לחודש. לא הייתי צריך לשאול אותו על כך – המידע על משכורתו, דוחות הוצאות מלאים, כולל מתנות ואירוח, והצהרה על היעדר ניגוד עניינים מתפרסמים בשקיפות מעוררת קנאה בדף על אודותיו באתר BBC. ובמעבר חד לישראל: פרנד לא מעודכן בצרות של רשות השידור שלנו וברפורמה השנויה במחלוקת. כשאני שואל אותו אם היה רוצה להיות ממונה על ההקמה מחדש ומאפס של הרדיו הציבורי הישראלי, הוא צוחק: “זה מאוד מפתה. הייתי אוהב את העבודה הזאת”.
רדיו. איור: andrea joseph (cc-by-nc-nd)
עד שהוא יקבל טלפון משר התקשורת, יש לו כמה עצות בחינם: “מאוד מפתה להגיד, בואו נכוון את כל כוח האש שלנו לניו מדיה, הכל אונליין, מיקסום הפוטנציאל הגלובלי, יצירת דרכים חדשות ופנטסטיות לבצע פרסונליזציה של רדיו חי. עם מגזר הטכנולוגיה ועם הדמיון שיש לכם בישראל, אפשר ליצור משהו מאוד חדש ושונה, עם מאפיינים שאפשר להחיל גלובלית. אבל השפה היא מחסום – יהיו כיסי האזנה בעברית ברחבי העולם, אבל זה לא יהיה ישים אם זה לא באנגלית או בסינית. אני מניח שבשידור ציבורי, הקהל העיקרי הוא הישראלי, ואלא אם זה קהל מאוד צעיר, עדיין תצטרך ברודקאסט. אבל אפשר להתחיל לחשוב על התוכניות שאתה יוצר, שלא יהיו רק בלוח השידורים המסורתי. אל תתן ללוח השידורים לעמוד בדרכך. חשוב לזכור שהאזנה חיה תמשיך להיות הרוב לעת עתה. אבל אפשר להתחיל ליצור תוכניות תיעודיות באורך 15 דקות בלבד אם זה האורך הנכון לתוכנית. חלק מהשידורים צריכים להיות מכוונים להאזנה-לפי-דרישה (on demand listening). בבי.בי.סי, ה-BBC World Service [רדיו שמשדר לכל העולם, ע”ק] ממומן כחלק ממה שהבי.בי.סי עושה, מליבת כספי האגרה. זה לא היה כך בעבר, זה היה תשלום נפרד, ממשרד החוץ. אז בישראל צריך לחשוב, האם אנחנו משדרים רק לישראלים, או מציגים את הפנים של ישראל לעולם. ואם כן, צריך לחשוב על שפות, על אילו דברים כדאי לעשות דו-לשוני, מה כדאי לתעד בווידאו כי זה יכול להדהד באופן נרחב יותר, איך מציגים את התרבות של ישראל ולא רק את הסכסוך, איך זו תרבות מדהימה והסביבה של ישראל, הידע שיוצא מכאן”.
הראיון נערך ב-7.4.2014 והתפרסם בגליון יוני 2014 של מוסף “פירמה” של גלובס
תגובות
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
