יום הזכרון: זוכרים מצויירים // סמול טוק עם נעם נדב

נעם נדב אצר פרויקט שמציג סיפורי שכול צבאי בסרטונים מונפשים

למה לזכור את הנופלים בסרטונים מונפשים?
“אני אוצר התערוכה ‘פנים.יום.זיכרון‘ של אתר בית אבי חי, סוג של מנהל אמנותי ויועץ בענייני האנימציה והבימוי. הסיבה שעושים את זה באנימציה היא כדי שנהיה נוכחים במדיום שמתאים למדיות החדשות, במיוחד לאינטרנט, והסיבה השניה היא שיש בזה פן רגשי, שלפעמים הוא יותר אפקטיבי מאשר סרט מצולם”.

זאת אומרת שבאיזשהו אופן יש פה, אני לא יודע אם להגיד כניעה, אבל התאמה לקהל היעד, לדור הצעיר?
“אני מאוד מקווה שכן. אבל לא רק – כל מי שמוכן. אתה יודע, היום יש לא רק צעירים שיושבים על האינטרנט ומחפשים ביוטיוב, ופייסבוק זה בכלל נחלתם של המבוגרים יותר. הילדים והצעירים כולם בוואטסאפ“.

איך הופכים סיפור אישי למשהו שהוא מרגש אבל לא נופל לקלישאות ומסחטת דמעות?
“אי אפשר לתת לזה כללים מראש, זה הנס שבאמנות. יש ועדת מנהלים של בית אבי חי, הם קיבלו סיפורים מעמותת אלמנות ויתומי צה”ל ומעמותה נוספת, בחרו סיפורים שנראו להם בעלי עניין, ומגוון כדי שלא יהיו סיפורים דומים מדי באותה שנה. אחר כך יש תהליך של כתיבת תסריט, הכנת סטוריבורד ועיצוב דמויות, תהליך של שלבים מורכבים שדרכם אתה גם יכול לבחון מה קורה. בפועל זה לקח בין 4-5 חודשים, התחלנו לעבוד עליו כבר בקיץ שעבר”.

היה דיאלוג עם בעלי הסיפורים?
“היה דיאלוג מאוד מוגבל. קיבלנו סיפורים שהתבססו על ראיונות וספרי זכרון של משפחות, אבל לא היה קשר בזמן העבודה. אני חושב שזה טוב, כי אחרת אי אפשר היה להוציא סרט. אם אתה עובד בשיתוף פעולה עם בעלי העניין והם נכנסים לתוך היצירה, אני לא חושב שאפשר לעבוד. מוכרחים לנתק בשלב כלשהו את הסיפור מהסביבה הטבעית שלו ולהעביר אותו לטריטוריה של היוצרים. יש כמובן אישור עקרוני של הסרטים בהתחלה ובסוף, אבל במהלך העבודה אין קשר”.

קיבלתם תגובות מעניינות מהמשפחות?
“אני יודע שהיתה משפחה אחת שבתגובה הראשונה מאוד לא אהבה את הסרט, אבל אחר כך היתה הבנה והשלמה למה שנעשה שם. אני כמובן לא אוכל להגיד במי מדובר. היה בהתחלה סוג של הלם, הסרט, איך הוא מתעמת עם הזכרון המשפחתי, ואחר כך היתה קבלה הרבה יותר טובה”.

איך אתה רואה את העתיד של הזכרון בעידן המולטימדיה? לאן זה הולך?
“הלוואי וידעתי. אם הייתי יודע בטח גם הייתי יכול לעשות מזה כסף. אני מקווה שהחלקה הקטנה הזאת תמשיך להחזיק מעמד ושיהיה לה קהל שילך ויגדל עם הזמן, שיהיה לה קיום ויהיה לזה היבט של פידבק מהצופים”.