קווסטים? “משקיעים מחפשים משחקי פרימיום, כמו כל הקנדי קראש למיניהם”
בולט ריילי, זמר הרגאיי הגדול ביותר שקם מעולם, הוא גיבורו הבדיוני של קווסט הנושא את שמו. קווסט הוא משחק מסע הרפתקאות ממוחשב, שבו לדמות יש משימה שצריך לבצע באמצעות חפצים ופעולות. במקרה של ריילי הוא “עושה דברים נגד אלימות, נגד גזענות, מתייחס לדברים באהבה, חברותיות ונחמדות. הכל בהשראת הרוח הזאת של הרגאיי”, מספר יוצרו, עודד שרון.
“המשחק לא רק מספר סיפור של אנדרדוג – הוא סיפור אנדרדוג. 
שלי ושל אדוונצ’ר מוב”, מספר שרון בסרטון הגיוס בקיקסטרטר. אדוונצ’ר מוב היא חברת המשחקים שלו, שהחלה לפתח את בולט ריילי ביחד עם שותפים אמריקאים, שסייעו לגייס 320 אלף דולר משלושה משקיעים. השותפים ניסו לגייס כספים נוספים מקרנות הון סיכון, נכשלו ופשטו את הרגל, ושרון המשיך בפיתוח לבדו. כעת הוא מנסה לגייס 120 אלף דולר במימון-קהל בקיקסטרטר. שבוע אחרי השקת הפרויקט הוא הגיע כבר ל-481 מממנים שהתחייבו ל-22 אלף דולר. [עדכון 5.2014: פרויקט המימון כשל, כשגייס רק 51 אלף דולר].
“אני משחק משחקי מחשב מאז שאני ילד”, מספר שרון ל”פירמה”. “שיחקתי כל סוג משחק שהיא בתקופה ההיא, 80′-90′. בקווסטים יש סיפורים, דמויות, עלילה, וללא ספק זה סוג המשחקים שאני הכי נהנה לשחק בהם והכי מושקע בתוכם”.
הפכת את זה לפרנסה?
“כן. פיתחתי כמה משחקים בצורה עצמאית, בתקופת הצבא, בין שמירה לתורנות מטבח הייתי יושב ומתכנת משחקים. עשיתי תואר במדעי המחשב ועבדתי במג’ורם, שהיתה בין חברות משחקי המחשב הראשונות בארץ. אחרי שהחברה הזאת נסגרה, ומכיוון שלא היו חברות משחקים אחרות בישראל שיעסיקו אותי, כי פשוט לא היו חברות, למדתי מנהל עסקים במטרה להקים חברה משל עצמי. הקמתי את קורבומייט גיימז והתחלתי לעשות קווסטים. הראשון בהם היה בשיתוף אורי פינק, שמבוסס על הקומיקס המפורסם זבנג, אחר כך יצרנו משחק נוסף שמבוסס על קומיקס שלו, בשם פיצה מורגנה. ב-2011 התחלנו לשתף פעולה עם היוצרים של הקווסט לארי והקמנו את אדוונצ’ר מוב. עשינו דמו שמבוסס על המשחק הראשון של לארי, ויצאנו איתם לקיקסטארטר לפני קצת יותר משנה. במקביל עבדנו עם כמה לקוחות – עשינו לקומפי אפליקציית אייפד ומשחק בשם קוקטייל ראן”.
יש בארץ שוק לקווסטים, כזה שמאפשר להתפרנס מהם?
“לא מהארץ. אף חברת משחקים ישראלית לא מפתחת לישראל, תמיד אנחנו מפתחים החוצה. יש שוק, עובדה שטים שייפר והחברה שלו גייסו 3 מיליון דולר, ויש עוד ועוד חברות שפונות לקיקסטארטר ומגייסות כסף למשחקים שלהן בהצלחה [שייפר, שעיצב כמה מהקווסטים היותר מוכרים, ביקש לגייס מהציבור 400 אלף דולר לקווסט דאבל פיין אדוונצ’ר, וסיים עם 3.3 מיליון דולר, מיליון מהם ביממה הראשונה; ע”ק]. זה לא במימדים של המשחק היילו – מה זה מאה אלף דולר או מיליון לעומת משחקים של מאה מיליון דולר – אבל בשביל חברות כמונו זה הרבה כסף, ולגייס משקיעים זה קשה. משקיעים מחפשים משחקי פרימיום, כל הפארמווילים והקנדי קראש למיניהם. כולם מחפשים את האנגרי ברדז הבא, שעולה מעט לפתח ועושה לך פי מיליון על הכסף. ובכל זאת מצאנו משקיעים שמאמינים ברעיון, שמאמינים במשחקים יותר אפיים עם יותר סיפור ותוכן”.
אחרי הקיפול: גלם הראיון.
מאיפה התחיל הקשר שלך לקווסטים?
“אני משחק משחקי מחשב מאז שאני ילד, שיחקתי כל סוג משחק שהיא בתקופה ההי, 80′-90′. קווטסים
יש בהם סיפורים, דמויות, עלילה, וללא ספק זה המשחקים שאני הכי נהנה לשחק בהם והכי מושקע בתוכם”.
הפכת את זה לפרנסה?
“כן. פיתחתי כמה משחקים בצורה עצמאית, בתקופת הצבא, בין שמירה לתורנות מטבח הייתי יושב ומתכנת משחקים. אחר כך עבדתי בחברה בשם מג’ורם, שהיתה בין חברות משחקי המחשב הראשונות בארץ. אחרי שהחברה הזאת נסגרה, ומכיוון שלא היו חברות משחקים אחרות שיעסיקו אותי, כי פשוט לא היו חברות, למדתי מנהל עסקים במטרה להקים חברה משל עצמי. הקמתי את קורבומייט גיימז והתחלתי לעשות קווסטים. הראשון בהם היה בשיתוף אורי פינק, שמבוסס על הקומיקס המפורסם זבנג, אחר כך יצרנו משחק נוסף שמבוסס על קומיקס שלו, בשם פיצה מורגנה. ב-2011 התחלנו לשת”פ עם היוצרים של הקווסט לארי והקמנו את אדוונצ’ר מוב. עשינו דמו שמבוסס על המשחק הראשון של לארי, ויצאנו איתם לקיקסטארטר לפני קצת יותר משנה. במקביל עבדנו עם כמה לקוחות – עשינו לקומפי אפליקציית אייפד ומשחק בשם קוקטייל ראן.
“אחד מהפרויקטים היה בולט ריילי. זה משחק שפיתחנו בעצמנו, היו לנו שותפים שכבר פשטו את הרגל והם לא קיימים יותר. מימנּו את זה מכסף של משקיעים שגייסנו. זה קווסט על חייו של זמר הרגאיי הגדול ביותר בעולם, ואתה חווה כל מיני הרפתקאות ועושה דברים נגד אלימות, נגד גזענות, מתייחס לדברים באהבה, חברותיות ונחמדות. הכל בהשראת הרוח הזאת של הרגאיי”.
למה לא לבסס על כוכב רגאיי אמיתי?
“עניין של זכויות יוצרים – אם אתה רוצה להשתמש בכוכב אמיתי אתה צריך לשלם על זה. אבל אתה יכול לקבל השראה ואז להמציא סיפור בדיוני. הסיפור הזה הוא לגמרי בדיוני. יש לו כל מיני כוחות, לא קסומים אבל קצת השראה ממשחקים אחרים, הוא נותן השראה לאנשים להשתמש בכוחות ההשראה שלו. שאבנו הרבה מהתרבות, קראנו – יש לי פה 20 ספרים על תרבות הרגאיי וכוכבי הרגאיי ומה שקרה בג’מייקה. המשחק מתרחש בשנות ה70 בג’מייקה”.
יש בארץ שוק לקווסטים?
“לא מהארץ. אף חברת משחקים ישראלית לא מפתחת לישראל, תמיד אנחנו מפתחים החוצה. יש שוק, עובדה שטים שייפר והחברה שלו גייסו 3 מיליון דולר, ויש עוד ועוד חברות שפונות לקיקסטארטר ומגייסות כסף למשחקים שלהן בהצלחה. זה לא במימדים של היילו – מה זה מאה אלף דולר או מיליון לעומת משחקים של מאה מיליון דולר – אבל בשביל חברות כמונו זה הרבה כסף, ולגייס משקיעים זה קשה. משקיעים מחפשים משחקי פרימיום – כל הפארמווילים וקנדי קראש למיניהם. כולם מחפשים את האנגרי ברדז הבא, שעולה מעט לפתח ועושה לך פי מיליון על הכסף. ובכל זאת מצאנו שני משקיעים שמאמינים ברעיון, שמאמינים במשחקים יוצתר אפיים עם יותר סיפור ותוכן”.
כמה אתם רחוקים מהיעד?
“אנחנו כרגע על 22 אלף מתוך 120 אלף בפחות משבוע”.
תגובות
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
