הדואר בעעע היום // עברייני רשת

אנחנו משערים שממש כמונו, גם אתם לא חשתם בסערה שעוברת על עובדי חברת דואר ישראל במסגרת רפורמה שמאיימת לשלוח רבים מהם הביתה, שהגיעה לשיא בשביתת דואר בסוף אפריל. אלא אם ציפיתם לחבילה, ואז הבחנתם שהאיחור בהגעתה קצת ארוך ממה שהורגלתם. הדואר, איך לומר זאת, כבר מתחיל להריח מוזר. לתחושת רבים מאיתנו, וכנראה ששיעורם גדל ככל שיורדים בגיל, על הדואר חלה התיישנות, תוקפו פג והוא מת כמו תוכי מת.

יש אקסיומה שקובעת שהדואר עדיין מספק שירות חברתי חשוב: האפשרות של כל אזרח לנהל תקשורת רשמית בזול ובקלות. הבעיה בקביעה הזאת היא שהיא חד-משמעית כמו חותמת דואר מטושטשת. הרשת שינתה עבורנו את ההגדרות של מונחים כמו זול או קל. ברשת, הודעות יכולות להתקבל באותו דצישנייה שבה הן נשלחו, ואפילו לא צריך לשים עליהן בול. אין הגיון בלפנות במכתב לספקי שירות ולחכות ימים עד שהם יחזירו תשובה כשאפשר לפנות אליהם בטלפון או באימייל או באתר האינטרנט או בפייסבוק, ולהיענות מיד (או לחכות ימים במקרה של ספקיות סלולר ואינטרנט, או לנצח במקרה של ספקיות גז בישול). מסמכי נייר רשמיים לא שווים את הנייר שעליו הם כתובים, ורצוי להחליפם במסמכים דיגיטליים חתומים בחתימה אלקטרונית קשה לזיוף.

דוור לגו. צילום: stavos (cc-by-nc-nd)

אז לשלוח תכתובת רשמית – את זה הדואר לא עושה טוב. מה עם לקבל תכתובת רשמית? הרעיון הוא כזה: לכל אזרח יש כתובת, והכתובת הזאת, שמורכבת ממספר ומשם של עסקן סוציאליסט או עסקן רבנות, בנויה כפי שהיא בנויה גם כדי לאפשר לכל אחד למצוא אותה בקלות. הכתובת שלך מגדירה אותך, ולא רק במובן הברור שמגורים ברמת אביב שונים ממגורים בשיכון ד’ בבאר שבע: הכתובת שלך היא המזהה שלך. העניין הוא שמאז שנפוליאון המציא את הכתובת נוספו לנו כמה מזהים: מספר טלפון, מספר סלולרי, מספר ICQ, כתובת דוא”ל, עוד כתובת דוא”ל, השם שלנו בפייסבוק, היוזר שלנו בטוויטר, עוד כתובת דוא”ל, ועוד ועוד. למעשה, הרעיון שהכתובת שלנו, זו שאנחנו צריכים לעדכן במשרד הפנים, היא הדרך הכי פשוטה עבור הרשויות והחברות לפנות אלינו, הוא מגוחך: המאגר האיטי, האנלוגי, הלא מעודכן והנוח למניפולציות הזה, שמתבסס על רצונן הטוב של מחלקות שילוט הרחובות של המועצות המקומיות והעיריות, על שמות מודבקים בסלוטייפ לתיבות דואר ביתיות ועל יכולת ההתמצאות במרחב של הדוורים, הוא הדרך הכי פחות טובה לפנות לאזרחים מקוונים.

ומה עם אזרחים לא מקוונים? אולי בשבילם שווה לשמור על הקונספט העתיק של הכתובת, ועל שירות כזה שבמרכזו איש מקצוע שמקצועו הובלת פריטים פיזיים ממקום למקום, המגיע לכתובת ומוסר בה את אותו הפריט? אתם יכולים להגיד שלאיש הזה קוראים דוור, אבל הנה עוד כמה שמות: שליח, סבל, ילד העובד בחלוקת דברי פרסומת, אפילו נהג מונית. הסניף הניו יורקי של גטטקסי נקרא Gett, בין השאר כי האפליקציה הישראלית מספקת שם לא רק חיבור בין אדם שזקוק לנסיעה לבין נהג פנוי, אלא גם חיבור בין נהגים פנויים לבין אנשים שצריכים לשלוח או לקבל משהו, בין אם זה מסמך, הזמנת טייק אוויי או חבילה. הצורך בחברת דואר ממשלתית דווקא ליישום מטרה זו הוא כבר עניין לוויכוח בין תומכי הפרטה לחובבי הלאמה, שלא ניכנס אליו כי כבר רבנו מספיק באינטרנט בשביל כל העשור.

אלא שהסחר האלקטרוני, שפתח בפנינו חנויות מרחבי העולם, דווקא הגדיל את התלות שלנו בשירותי העברת החבילות של דואר ישראל ושל חברות השילוח. חבילות הן נקודה חשובה: בעוד מכתבי נייר הם פורמט מיושן שיש טובים ממנו להעברת מידע, חבילות הן פורמט מיושן שאין טובים ממנו להעברת חפצים. זה לא חייב להיעשות באמצעות דוור, כאמור, אבל זה גם לא בהכרח חייב להיעשות בידי אדם. יוני דואר יכולות לשאת חבילות פעוטות משקל. דואר פנאומטי הוא מערכת צינורות שבה חבילות משוגרות באמצעות לחץ אוויר ממקום למקום, כשהמגבלה היא רוחב הפס של הצנרת ושטח פרישתה (בסיטקום העתידני פיוצ’רמה, מערכת פנאומטית כזו משמשת תחליף להליכה, נהיגה ונסיעה בתחבורה ציבורית, כשהתושבים נכנסים לצינור בנקודת המוצא ונפלטים בנקודת היעד). חברת אמזון מאיימת לשלוח ללקוחותיה את המוצרים שהזמינו באמצעות מזל”טים עד הבית.

כל אלו הם פתרונות דומים לאותה בעיה. שינוי פרדיגמה שאנחנו רואים כבר היום הוא מדפסות התלת-ממד. ככל שהטכנולוגיה הזאת תתפתח ותוזל, אנחנו נדפיס יותר ויותר פריטים פיזיים ונסתמך פחות ופחות על התהליך האיטי, המייגע והמזהם של משלוח פיזי. השלב הבא, אנחנו מקווים, הוא טלפורטציה, שיגור חפצים ממקום למקום. כל אלו הם מוצרי ביניים, הלייזרדיסק והמינידיסק והדיוידי של עולם השילוח, כשהמוצר הסופי הוא הסינגולריות, שבה נתאחד עם המחשבים, נעבור לחיות ברשת בלי התלות בגופנו הפיזי ולא נצטרך עוד לחכות עד שמדפסת התלת תסיים להדפיס את הברגים הארורים שחסרים בשולחן האיקאה שהורדנו פיראטית באינטרנט.

אבל עד אז, אנחנו לא ממש יכולים להיפרד מהדואר. ואתם יודעים מה? אנחנו גם לא רוצים. לקבל מכתב אישי בכתב יד מארץ רחוקה (או מפתח תקווה, לצורך העניין) זה עדיין מרגש, ואספנות בולים היא תחביב חמוד ודרך מצויינת ללמוד גאוגרפיה, היסטוריה ותרבות. אבל כדי שהדואר ישרוד הוא חייב להתקדם, לרתום לטובתו את הטכנולוגיה ולהפוך יריב ראוי למתחרים. נשמח לשמוע מכם רעיונות בטוקבקים כאן או בסטטוס להלן, ובטור הבא נציג את התוכנית לשדרוג הטכנולוגי של הדואר.

תגובות

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ