היידישע מאמע עינה פקוחה


עידו קינן, ג’וני זילבר

עברייני רשת. קליק לארכיון המדור. צילום: Lydia (cc-by), עיבוד: חדר 404

לקומפלקס הצבאי-תעשייתי ממילא יש גישה לרוב המידע שלכם. אם רק תיכנעו ותזרמו איתו, הוא יוכל לעזור לכם

ג’ון קוסקינן הסתבך. ההסתבכות התחילה בגילויים שלפיהם ה-IRS, רשות המיסים האמריקאית, הפלתה לרעה ארגוני ימין שקשורים לתנועה הליברטריאנית-שמרנית “מסיבת-התה”, כשהעמיקה לחקור בבקשות שלהם לקבלת מעמד של ארגון פטור ממס, לעומת בקשות של ארגונים אחרים. חשיפת הפרשה הביאה להתפוטרותו של ראש ה-IRS סטיב מילר. שר המשפטים האמריקאי, אריק הולדר, הורה במאי אשתקד לפתוח בחקירה פלילית, וראש ה-FBI רוברט מולר מינה למעלה מתריסר סוכנים לחקור את הפרשה.

קוסקינן, הראש הנוכחי של ה-IRS, נחקר באגרסיביות בבית הנבחרים האמריקאי באמצע יוני. בין השאר נשאל על הטענה שהכונן הקשיח של לויס לרנר, לשעבר מנהלת חטיבת ארגונים פטורים ב-IRS, קרס שבועיים לפני שנודע לה על החקירה והביא לאיבוד שנתיים של תכתובות אימייל קריטיות לחקירה, שאין להן גיבוי ואינן ניתנות לשיחזור, משום שהכונן נשלח למיחזור.

כן, רשות המיסים האמריקאית משתמשת בתירוץ עלוב שמתאים יותר למעלימי המס שהיא אמורה לחקור.

ג'ון קוסקינן באתר ה-IRS

הרפובליקנים חושדים שהכונן “קרס” והאימיילים “אבדו” כי יכלו להוכיח קשירת קשר בין לויס לבין קבוצות פוליטיות, נציגים דמוקרטיים בבית הנבחרים, משרד המשפטים, משרד האוצר, ועדת הבחירות האמריקאית והבית הלבן עצמו – אולי קליע הכסף להפלת הנשיא ברק אובמה. חבר בית הנבחרים האמריקאי סטיב סטוקמן, רפובליקני מטקסס, מצא פתרון יצירתי ומעורר דאגה לבעיה: “ביקשתי ממנהל ה-NSA [מייקל ס’] רוג’רז לשלוח לי את כל המטא-מידע שהסוכנות שלו אספה על חשבונות האימייל של לויס לרנר עבור התקופה שלגביה בית הנבחרים ביקש רשומות. המטא-מידע יאפשר לקבוע עם מי ומתי התכתבה לרנר, מה שיעזור לחוקרים לקבוע את היקף הפעילות הבלתי חוקית של ה-IRS”.

הסיבה שסטוקמן פנה ל-NSA היא שהסוכנות לבטחון לאומי מצותתת לתעבורת האינטרנט, מיירטת ומאחסנת אותה בחוות השרתים העצומות שלה, חלקן הארי ב”מרכז המידע יוטה” של הסוכנות ליד העיירה בלאפדייל. בתחילה אספה הסוכנות מטא-מידע, כלומר מידע על תכתובות אימייל אך ללא תוכנן, בין אמריקאים ללא-אמריקאים או למי שאינם מוכרים כאמריקאים. בהמשך התקבל אישור לאסוף מטא-מידע גם על תכתובות בין אמריקאים לאמריקאים, והתכתובות של לרנר נכנסות לקטגוריה הזו. בנוסף, בשנים 2008 ל-2011 אספה הסוכנות בלי כוונה (קריצה קריצה) יותר מ-50 אלף תכתובות אימייל של אמריקאיים בשנה. ב-2011 קבע FISC, בית המשפט הסודי לביון מודיעין זר, כי התוכנית שבמסגרתה נאספו התכתובות מהווה הפרה של החוק ושל החוקה.

שירות לקוחות NSA שלום, מדברת ציפרית

בהרם סדגי: “שלום, שמי בהרם סדגי ואני מתקשר מהולנד, מאמסטרדם. האם זה NSA?”
מרכזנית NSA: “ממ-הממ”.

סדגי: “אוקיי. לפני יומיים קיבלתי אימייל ובטעות מחקתי את האימייל. לצמיתות. הלכתי לחנות שמתמחה במחשבים באמסטרדם לתקן את הטעות ולקבל את האימייל בחזרה. הם אמרו שהם לא יכולים לעזור לי, אבל הם אמרו שאולי הארגון שלכם, מאחר שיש לכם ארגון ממשלתי חזק ואמין, ואתם עוקבים אחרי הרבה אימיילים ומידע אינטרנטי, אולי תוכלו לעזור לי?”
מרכזנית:” אוקיי, זה משהו שלמעשה לא נוכל לעזור לך איתו. מי מאחסן את האימייל שלך? זה מי שאתה כנראה צריך לפנות אליו”.

סדגי: “אז אתם לא עוקבים אחרי אימייל של אנשים?”
מרכזנית: “לא נוכל לאחזר משהו שמחקת. זה לא מה שאנחנו עושים. כן”.

סדגי: “אני מבין”.
מרכזנית: “אבל אכפת לך אם אקח ממך קצת מידע?”


בדומה לחבר בית הנבחרים סטוקמן, גם מפיק הטלוויזיה בהרם סדגי פנה לסוכנות לבטחון לאומי האמריקאית וביקש סיוע בשיחזור אימייל שנמחק. בניגוד לסטוקמן, הפנייה של סדגי סאטירית: סדגי מחה באמצעותה על תוכניות המעקב של ה-NSA, שהחלו להיחשף כמה ימים קודם לכן במסמכים שהדליף עובד הקבלן של ה-NSA אדוארד סנואודן לעיתונאי הגרדיאן גלן גרינוולד.

NSA אינה הגוף היחיד שמצותת לתקשורת אינטרנטית ואינה היחידה שמחזיקה עותקים של מידע שהועבר ברשת, באופן חוקי או לא – שותפים לה סוכנויות ביון של מדינות אחרות, האקרים עצמאיים, ספקיות אינטרנט מפוקפקות וספקיות שירותים מקוונים כמו אימייל בענן ורשתות חברתיות. כל אלו יחד מהווים מעין שירות גיבוי חלופי לתכנים הדיגיטליים ולתקשורת המקוונת שלנו.

משטרת ישראל, שלא נהנית מהמשאבים והציוד של 8200 (ובטח לא של NSA), רוצה גם היא גישה למידע שלנו. בהצעת החוק הממשלתית 867, “הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה) התשע”ד 2014” (פדף), מוצע לאפשר לשוטרים לבצע חיפוש במחשבים בלי נוכחות בעל המחשב ובלי נוכחות עדים שאינם שוטרים; ולאפשר לבית המשפט לחייב את בעל המחשב לספק את הסיסמה במקרה שהמידע נעול או את המפתח במידה שהמידע מוצפן. סירוב לספקם עשוי לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה, כמו סירוב של אדם לאפשר לבצע עליו חיפוש.

אותה משטרה רוצה גם את הדנ”א שלנו, ובדיון שהתקיים בכנסת בחודש שעבר הורחבה אפשרות נטילת דגימות דנ”א, מחשד לעבירות חמורות מאוד (רצח, אונס, סחר בבני אדם וכד’) לחשד עבירות חמורות הרבה פחות (התפרעות שסופה נזק, שוהים בלתי חוקיים ו”תקיפת שוטר”, אישום שמוצמד אוטומטית לכל מי שמתלונן על אלימות מצד שוטרים). כן הותר למשטרה לשמור את המידע במאגר במשך שבע שנים.

מאגר ביומטרי נוסף, של טביעות אצבע וצילומי פנים באיכות גבוהה, מופעל על ידי משרד הפנים, שטרם ביצע בדיקות אבטחה למאגר ועדיין מחפש מנהל אבטחת מידע עבורו, לפי סטטוס שפרסם לאחרונה ראש הרשות הביומטרית, גון קמני. זאת לצד חברות כמו גוגל ופייסבוק, שמבקשות שנוותר על כמה שיותר פרטיות ונספק להן כמה שיותר מידע עלינו.

סבתא מאכילה ילד. איור: James Vaughan (cc-by-nc-sa)

תנו לקומפלקס הצבאי-תעשייתי גישה לכל המידע שלכם, כדי שיוכל לעזור לכם – הוא ישלח לכם מידע על אתרי תיירות כשהוא מגלה שאתם מתכוונים לצאת לחופשה בחו”ל, יזמין לכם תור לרופא אם לחץ הדם שלכם גבוה באופן חריג ועקבי, ישתק לכם את הרכב אם השתכרתם בפאב, ימליץ לכם לא להתחיל עם הבחורה שפגשתם בפייסבוק כי היא ממש לא מתאימה לכם, ימחק לכם סרטוני יוטיוב שמעליבים שוטרים וגם, כמובן, ישחזר אימיילים שמחקתם בטעות. זה לא האח הגדול, זו היידישע מאמע.


ג’וני זילבר ועידו קינן עובדים יחד כבר יותר מדי שנים. הטור התפרסם במדורם “עברייני רשת” במוסף “גלריה שישי” של “הארץ”, 27.6.2014

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

פרסום תגובה