השלב הזה של פקמן קשה כמו בטון

"הורדות". קליק לארכיון המדור. איור: Deluxx (רשיון cc-by-nc); הנפשה: עידוק

“משחקי המחשב של ילדותי הם משחקי המחשב שאני מכירה. יש לי עניין גדול בהם מכיוון שהם מבטאים היטב חרדות וקשיים”, אומרת האמנית שרון פזנר. בתערוכתה “משחקים קונקרטיים”, שהוצגה באפריל בגלריה חנקין בחולון. היא מציגה יציקות בטון, בין השאר של דמויות ממשחקי וידאו.

פקמן מבטון, יצירה של שרון פזנר מתערוכתה "משחקים קונקרטיים"

“ספייס אינוויידרז מסמל בעיני חרדה מאסון בקנ”מ גדול, קולקטיבי – פלישה (invasion), מלחמה, מעשי טרור. 9/11 היא ההתגשמות של החרדה הזאת. פקמן, לעומת זאת, מסמל את הקשיים היומיומיים המעצבנים. התחושה שכולם (המוכר בחנות, הנגר, האשה משירות הלקוחות של חברת הטלפון) רוצים את הכסף שלך, רוצים לדפוק אותך. סוג של dog eat dog world. כשאדם מרגיש מרומה, הוא מנסה לרמות חזרה, כך שזה מעגלי, אינסופי, ממכר. משחק על עולם בולימי-קפיטליסטי מסויט. בעולם האמיתי זה אכן סיוט, וירטואלית זה תענוג צרוף”.

למה להפוך את הדמויות הדיגיטליות ליציקות בטון? “השילוב של המשחקים עם בטון הופך משהו וירטואלי לקונקרטי (תרתי-משמע). זה קשור לשאלות כגון האם אנחנו צריכים ספר אמיתי עם דפים, ריח, תחושה נעימה ביד כשיש לנו עכשיו טאבלט שמאפשר לך להחזיק ספרייה שלמה באותה יד, לשנות את גודל האותיות לנוחיותנו, לקנות ספר מהבית ולקבל אותו אחרי מספר שניות. וזה תקף גם על אמנות – כלומר, אנחנו יכולים להנות מאמנות בבית שלנו, חינם, על מסך המחשב. אנחנו יכולים להדפיס תמונה שאנחנו מוצאים אונליין, ואפילו לא צריך להדפיס אותה – היא יכולה להשאר בזכרון של המחשב או על איזשהו ענן והיא איכשהו שלנו. הפיכת אובייקט וירטואלי לקונקרטי עוסקת בצרכים החומריים והרגשיים שלנו.

“וגם – בעיסוק שלי בבטון אני כביכול מייצרת מאובנים. האחיינים שלי יודעים מה זה פקמן, ספייס אינוויידרס, פונג וטטריס, אבל מבחינתם זה משהו מיושן, קצת תמים, לא במיוחד מעניין. מאובן שכזה. הפיכת אובייקטים וירטואליים לקונקרטיים הופכת אותם פיזית לשבריריים, בדיוק כפי שהם בעיניי”.


התפרסם במדור “אמנות בשער” במוסף פירמה של גלובס, 4.2015


תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.