🕳️ סודותיכם בקעקוע זמני🐉 ממים למקרר 🌌 שמות נשים לרחובות ת”א 🏳️🌈 ועוד דברים שאפשר יהיה לקנות בשוק השחור של האינטרנט️️
נוסטלגיה לימי רשת יפים יותר לכאורה ורתיעה מהדחת האקסווב לטובת הווירטואליה הם שניים מהמאיצים האפשריים של יוזמת יאמי-איצ’י, “השוק השחור של האינטרנט”, יריד שבו יוצרים ואמנים מציעים למכירה מוצרי אינטרנט פיזיים ואירוניים. היריד, שכבר נערך ביפן, ברוסיה, בקטלוניה ספרד ובארה”ב, יגיע ביום חמישי ליפו (קן הקוקיה, נועם 3), באצירת ד”ר ליאור זלמנסון ומרינה פוזנר.
[גילוי נאות] הצעתי פרוייקט לאירוע, אבל גנזתי אותו בגלל מורכבותו הלוגיסטית והתכוונתי לא להשתתף. היום הצעתי פרויקט חדש וייתכן שאשתתף בכל זאת. דיווחתי על היריד בפינתי בגלצ כשחשבתי שלא אשתתף. פה הייתי מדווח עליו בכל מקרה. [\גילוי נאות]
מרינה פוזנר וליאור זלמנסון 📷 באדיבות המצולמים
“הרעיון לשוק נוסד כי האינטרנט הפך להיות מקום מסחרי ולחוץ, מלא באינטרסים מסחריים, מעקב ממשלתי, וסתם וירוסים מעצבנים”, נכתב באיוונט של האירוע. “השוק מאפשר לאנשים לבוא ולחוות חוויות אינטרנטיות ‘פנים אל פנים’ במרחב חופשי. זהו סוג של פארק שעשועים גיקי גדול או הזדמנות למפגש אולטימטיבי בין החיים הדיגיטליים והאנלוגיים”.
הנה כמה מהדברים שתוכלו לראות ולקנות שם:
מחולל ממים למקרר
“הכנתי מחוללי ממים ידניים כדי שתוכלו לשים על המקרר שלכם ולבדר את אנשי הבית”, מסביר גיל כהן. “גרים לבד? אני בטוח שגם החלב ישמח להיות מבודר”.
מחולל ממים למקרר 📷 גיל כהן
מחולל ממים למקרר 📷 גיל כהן
מחולל ממים למקרר 📷 גיל כהן
דיוקן מירקות
“נכין פרצופי ירק”, כותב איל גרוס, שיפעיל עם ערן הדס דוכן ליצירת פנים מדימויים של ירקות ומזון, באמצעות אלגוריתמי בינה מלאכותית. “הנחה למי שמביא ירקות מהבית!”
דיוקן ירקות 📷 איל גרוס וערן הדס
גלוריהול טאגינג
“אנחנו מגיעות לתייג אתכם!”, אומרות מיה מגנט ומיה שהרבני. “מיה&מיה פותחות דוכן #האשטג ומזמינות אתכם להכניס את היד ל’גלורי הול’ התיוגים, לענות על מספר שאלות ולקבל קעקוע זמני עם התיוגים שלכם!”
גלוריהול טאגינג 📷 מיה מגנט ומיה שהרבני
גלוריהול טאגינג 📷 מיה מגנט ומיה שהרבני
DRAG TO REPOSITION – תמונת פרופיל בדראג
“מהפייסבוק אל הפייסבוק – סנפצ’אט לייב”, אומרת אורי “חולקט” קרין. “ההזדמנות שלכןם לייצר לעצמכםן תמונת פרופיל מהירה עם פילטר של דראג שאני (=הפייסבוק) אפלרטט לכם על המקום”.
דיוקן דראג 📷 אורי “חולקט” קרין
דיוקן דראג 📷 אורי “חולקט” קרין
דיוקן דראג 📷 אורי “חולקט” קרין
שמות נשים לרחובות תל אביב
“מה אם כל הרחובות בתל אביב היו קרויים ע”ש נשים?”, שואל מושון זר אביב. “[ביריד] יוצגו למכירה 95 אריחי מפה של תל אביב שכל רחובותיה קרויים ע”ש הנשים הישראליות הפופולריות ביותר בויקיפדיה. כל אריח מפה מגנטי יוצע למכירה בעלות צנועה של מילימטר רבוע 1 בשכונה אותה הוא מייצג”.
שמות נשים לרחובות תל אביב 📷 מושון זר-אביב
דיוקן משחק וידאו
“תומר בלושינסקי ואנוכי פותחים דוכן ציור דיוקנאות”, אומר שלו מורן, “כמו כן אנחנו לא יודעים לצייר, רוצים לנחש איך נעשה פורטרטים? כן”. בעזרת מנועי דמויות של משחקי וידאו, השניים ייצרו פורטרטים שמבוססים על על אווטרים במשחקים מפורסמים.
דיוקנאות משחקי וידאו 📷 שלו מורן ותומר בלושינסקי
סמיר מזרחי הוציא סינגל עם 9:58 דקות של שקט כדי לפתור באג אייטיונז במכוניות
“A a a a a Very Good Song” הוא שיר של סמיר מזרחי שעלה אתמול אייטיונז. הוא מורכב מ-9 דקות – הרבה זמן לז’אנר הפופ שאליו הוא מסווג – של שקט מוחלט. אלא שמזרחי אינו אמן קונספט דמוי ג’ון קייג’ סלאש טרול אינטרנט, אלא האקר. השיר שלו נועד לפתור באג במערכות שמע.
לפני שנה סיפר מזרחי על הבאג הזה בפוסט בבאזפיד:
“אני אוהב את להקת Vampire Weekend. […] אבל אנחנו צריכים לדבר על משהו שיש לו פוטנציאל להרוס אותם לכולנו. או לפחות – אנחנו צריכים לדבר על משהו שהורס שיר אחד לכולנו. השיר הזה הוא A-Punk. והבעיה: […] כשאתם מחברים את האייפון שלכם לאוטו, הוא מנגן אוטומטית את השיר הראשון אלפביתית שיש לכם באפליקציית אפל מיוזיק, ואצל הרבה אנשים זה A-Punk של Vampire Weekend”.
hey I released a blank song that will play 1st so that *one* song won’t play every time u plug ur phone into ur car https://t.co/FL83YUOOcz
— #1 samir (@samir) August 9, 2017
שנה עברה, ומזרחי מצא פתרון: “היי שחררתי שיר ריק שיתנגן ראשון כך שהשיר ה*אחד* הזה לא יתנגן בכל פעם שאתם מחברים את הטלפון ש’כם לאוטו ש’כם”. הוא הכניס רצף של A ורווח בראש השם של השיר, “A a a a a Very Good Song”, כדי לוודא שיהיה הראשון אלפביתית, ותזמן אותו ל-9:58 דקות, מספיק זמן להתארגן באוטו ואז לבחור שיר או פלייליסט, אבל לא מספיק זמן בשביל שאפל יחוררו לכם את הכיס – כי “אם הוא נמשך יותר הם גובים ממך מחיר של אלבום שלם”.
— #1 samir (@samir) August 9, 2017
אף שהוא פתר בעיה טכנית, מזרחי שואף גם להכרה אמנותית: “זה היה החלום שלי מאז שהייתי ילד קטן ב-1987 לעלות בפופולריות באייטיונז ושיהיה לי השיר מספר אחת, בבקשה עיזרו לי לגרום לזה לקרות”, כתב בטוויטר. הוא תייג את ג’סטין ביבר ודיפלו על הסינגל, ביקש עזרה מאוהדיו להגיע לאלבום פלטינה והכריז: “אני חושב עכשיו לצאת לסיבוב הופעות”.
גאון! אני נאלץ להתמודד כל יום עם ישראל יצחקי ו״אבאל׳ה בוא ללונה פארק״
— ilan behrman (@ilan_behrman) August 10, 2017
צריך לחבר ממש ל USB באוטו, ותוך חמש שניות זה מתחיל, למרבה הזוועה. בינתיים צילומסך של היופי הזה pic.twitter.com/wjaLvGLX1j
— ilan behrman (@ilan_behrman) August 10, 2017
We Found Love in a Hopeless Place // צילום: גוגל סטריט ויו
רחובות עם שמות של ציפורים קיבלו צלליות בשיבושתרבות מקסים
“מאז שעברנו לחולון מציק לי בעין שהתמונות האלה חסרות”, אומרת המשלטת, שהוסיפה לשלטי הרחובות הקרויים בשם ציפורים צלליות של אותן ציפורים. “יום אחד התלוננתי לבן זוגי שאני לא מספיקה (בעיקר בגלל הילדות האלה שיש לנו) לעשות דברים שאני רוצה, אז הוא שאל ומה את רוצה לעשות?… לא תאמינו מה התשובה שהוא קיבל (קליק בייט)”.
“זה לקח הרבה שלבים, של לקנות חומרים מתאימים שיחזיקו מעמד בחורף (מחזיקים נהדר אגב) ולצייר ולגזור. והיינו מחכים לימים סוערים ולשעה מאוחרת ויוצאים יחד עם סולמון שתי מדרגות כזה, שורקים בתמימות כשהוא אומר לי ‘גו!’ כשאין מכוניות שעוברות ברקע, מדביקים וממשיכים הלאה”.
כשעיריית חולון החליפה את השלטים משחור-על-לבן ללבן-על-כחול, המשלטת עדכנה את הצלליות שלה למדבקות לבנות. “אני מקווה שהם לא יחליפו שוב את צבעי השלטים.. אני מתקשה לעמוד בקצב :)”.
כתוב בסטיילוס באייפון החתום
כאן בבוקר הזה
אני טל
עם האייפון שלי
אם תראו את המטען שאיבדתי
כזה בצבע לבן
תגידו לו שאני
טל שפר (צילום: נועה רותם), קומיקאי, כבר לא גר אצל אמא, עובד על ספר שירים מצחיקים שעתיד לצאת מתישהו ובעל ה-vlog “כן אומרים איכס על אוכל“, הקריא את השיר בערב “סטנדאפואטרי” של דרור ניר קסטל מ”ילדי הקומדיה” ב-19.3.2016. שפר פרסם שני לקטי שירים מגעילים בגליונות ינואר-פברואר 2013
צלם תיעד ממש במקרה מטוס שעבר בסביבה בפוטושופ. אומת הרשת הסבירה לו את טעותו
בתמונה שצילם יו וויי שיה באמצעות מצלמת ניקון D90 נראה סולם חירום של בניין במבט מלמטה, ובקצהו שמיים שבהם, בתזמון, במיקום ובכיוון מדויק, עובר מטוס. התמונה הרשימה את אנשי ניקון סינגפור, וזיכתה אותו בפרס בתחרות הצילום שלהם, מזוודת טרולי לצלמים.
זיופי תמונות בתחרויות צילום הם תופעה שכיחה, אבל במקרה הזה לא צריך להיות מומחה פוטושופ כדי לזהותו. המטוס בתמונה אינו משתלב בשמיים שסביבו, הוא מוקף ריבוע לבן, ונראה שפשוט נגזר מתמונה אחרת והודבק כמו שהוא, בלי שום נסיון להסתיר שהוא לא באמת טס מעל הסולמות בדיוק בשבריר השניה שבו הצמצם של שיה הקליק והחיישן לכד את התמונה.
עיבוד קל של הלבלים של התמונה (adjust levels) מבהיר זאת מעבר לכל ספק, כפי שהדגים הגולש שון הו:
אבל אנשי ניקון לא הבחינו בזיוף הבוטה. בפייסבוק שלהם הם כתבו הם כתבו: “יו וויי הזדמן ליד אוסף סולמות בזמן שהיה בסיור צילום עם חברים בצ’יינהטאון, וחשב שמבט כלפי מעלה יתן פרספקטיבה מעניינת. הוא לא ציפה לתפוס מטוס במעופו. ננסה גם אנחנו להביט כלפי מעלה, יו וויי”.
אומת הרשת לקחה על עצמה לחנך את ניקון, מי בהסברים על הזיוף ומי בלעג סרקסטי (דוגמאות בתחתית הפוסט). ניקון הודיעו אחרי יממה שהם מתנצלים על הטעות ובוחנים מחדש את זכייתו של שיה.
וניקון עשו משהו שחברות שטעו לא תמיד יודעות לעשות – הם צחקו על עצמם: “במקביל אנחנו מברכים על הרשומות המצחיקות והשנונות שמשותפות בתגובה לפרס שהענקנו לאחרונה. אנחנו שמחים להכיר בכך שקהילת הצילום והתמונה הגלובלית חיה ומשגשגת. אנחנו מודים לכם על התרומות הספונטניות הרבות ומעודדים את כולם להמשיך לשמור על הדמיון בחיים”. תומאס לים, שהעלה את תמונת הסולם עם חתולים קופצים בתוכו, הציע לניקון לתקן את העוול על ידי הענקת מצלמה כפרס לפוטושופ הטוב ביותר בשרשור. ההצעה שלו לא מופרכת: ניקון קיבלו חשיפה מופרעת מהסיפור הזה – רק בפייסבוק הם קיבלו 30 אלף לייקים, 45000 תגובות ו-21 אלף שיתופים בשתי יממות.
הצלם והגרפיקאי שיה מסר בתגובה לאתר פטהפיקסל שכלל לא התכוון להונות את ניקון, ושהגיש את התמונה לתחרות כבדיחה שיצאה משליטה. לדבריו,
הייתי בסיור צילום בצ’יינהטאון והזדמנתי לאוסף הסולמות. צילמתי אותם, ואחר כך חשבתי שמטוס בנקודה הזאת יתן נקודת מבט מעניינת. לפיכך הוספתי את המטוס באמצעות [תוכנת העריכה הגרפית] PicsArt והעליתי את זה לאינסטגרם. ככה אני משתמש באינסטגרם, לפעמים זה להציג עבודות שאני גאה בהן, לפעמים זה סתם כדי ליהנות. במקרה הזה, המטוס הקטן היה סתם בשביל הכיף ולא נועד לבלף אף אחד. הייתי עושה את זה בפוטושופ לו באמת התכוונתי לשקר בקשר לזה, אבל לא, זו היתה עריכה משועשעת תוך שימוש באפליקציית PicsArt שהועלתה לאינסטגרם. כשחבריי הגיבו עם כמה שאלות, עניתי להם גם בצחוק, ואמרתי שזו הטיסה האחרונה של היום ושזה היה יום המזל שלי שלא חיכיתי זמן רב מדי. בשלב הזה, כמובן שכל מי שקרא את זה הבין שזו בדיחה. […]
עם זאת, עשיתי טעות כשלא השארתי את זה באינסטגרם כפלטפורמת מדיה חברתית קלילה. עברתי את הגבול כשהגשתי את התמונה לתחרות. עשיתי זאת בתור בדיחה ואני באמת מתנצל בפני ניקון על שביזיתי את התחרות שלהם. זו היתה טעות ולא הייתי צריך לעשות זאת. גם לא הייתי צריך להשיב לניקון בצחוק שתפסתי את המטוס במעופו, הייתי צריך להבהיר שהמטוס נערך פנימה באמצעות PicsArt. זו אשמתי ואני מתנצל בכנות בפני ניקון, כל הצלמים של ניקון ובפני קהילת הצילום באופן כללי.
חייך, מצלמים אותך!
לקט מתגובות אומת הרשת לצילום המפוברק של שיה:
אריק בנסון: “לגמרי לא מפוטשפ! יש לי אותה עדשה!”
רנדר ברנט:
גלן גואן:
מייקל מיניון:
אדריאן לם:
吕籽践:
ג’ון ריניוק:
רוגן יאו:
דניאל הו:
דייוויד דוטון:
SG Yu: “לא ציפיתי לראות את ואן דאם עושה שם שפגאט אפי”.
Elkie Ng:
קיקי טיי: “בבקשה תפסיקו לצחוק על התמונה הזאת!! היא 100% אותנטית!! במקרה הייתי על המטוס כשצילמתי את התמונה הזאת. תסתכלו מקרוב, היא בבירור מראה אותו במיקום הנכון וברגע הנכון לצלם את זה!”
“כדי להמשיך ולהוכיח את האותנטיות של התמונה ולהפריך את סוגיית הלבל/ניגודיות של פוטושופ, הנה תמונה של המטוס שטסתי בו. זה האיירבאס A99 (מהדורה מוגבלת) עם המכ”ם ומגן מזג האוויר. אני מקווה שזה סוגר את התיק הזה אחת ולתמיד”.
ארל דיאטה: “יו וויי, אנא קבל את תיק הניקון טרולי שלך על ידי קליק-ימני ו’שמירת תמונה כ'”.
כדי לצמוח, הפלנטואידים צריכים שתשקו אותם בביטקוין // אמנות גיקית
חלמתם פעם להיות דבורה ולקחת חלק בתהליך הרבייה של צמח?
Plantoid הוא צמח אנדרואידי, פסל מתכת עם קוד מחשב, ובתיאורה של קבוצת האמנים הצרפתית O’Khaos שיצרה אותו, “מיצב ביוני מבוסס בלוקצ’יין”. בלוקצ’יין היא טכנולוגיית האמון המבוזר, שנמצאת, בין השאר, בבסיס הקריפטומטבע ביטקוין.
פלנטויד זקוק לביטקוין כדי לגדול, להתפתח ולהתרבות. אנשים שמתפעלים מיופיו ורוצים לעזור לו
. כשהארנק של הפלנטואיד מגיע לסכום הרצוי הצמח משדר שהוא מוכן להתרבות על ידי תנועה ותצוגה של אורות וצבעים – המקבילה האלקטרומכנית של פריחה.
בשלב הזה, הצמח ישלם באמצעות הביטקוין שבארנקו לאנשים אחרים – אידיאלית, אמנים – שיתכננו, יאספו חומרים, ירכיבו ויבנו פלנטואידים חדשים. הוראות הבנייה, הדנ”א של הפלנטויד, מבוססות על DAO, ר”ת של distributed autonomous organisation, ארגון אוטונומי מבוזר, שאנשי או’קייאוס מתארים באתרם כ”ישות קוואזי-משפטית שמתקיימת כקוד בר הרצה על גבי הבלוקצ’יין” – במקרה של פלנטויד, פלטפורמת הבלוקצ’יין את’ריום.
היוצרים (Primavera de Filippi, David Bovill, Vincent Roudaut, Sara Renaud) מסבירים באתר ש”בני האדם מתפקדים כמאביקים סימביוטיים, שמסייעים לפלנטואידים בתהליך הרבייה. השתתפות צד שלישי אנושי נחוץ כדי שהפלנטואיד יוכל להתרבות, כשם שצמחים אמיתיים זקוקים לזמן ולאנרגיה של חרקים בהאבקתם. הפלנטואידים אחראים למשיכת סוג האינטראקציה הזה – תהליך שבביולוגיה של צמחים מכונה בכלליות ‘אסטרטגיית משיכה'”.
התפרסם במדור “אמנות בשער” בגליון 12.2015 של מוסף פירמה של גלובס
דיוקן הדנ”א של מדליפת וויקיליקס // אמנות גיקית
בגליון ספטמבר של המגזין הניו יורקי פייפר התפרסם ראיון עם צ’לסי מנינג, שנאסרה ל-35 שנים בכלא צבאי בקנזס על הדלפת 700 אלף מסמכים צבאיים אמריקאיים לוויקיליקס. 
מכיוון שאי אפשר לצלמה, נשכרה האמנית הד’ר דיואי-הגבורג ליצור דיוקן ממוחשב תלת-ממדי של מנינג בהתבסס על דגימות דנ”א שזו שלחה מהכלא, בשילוב עם תמונתה היחידה כאישה (לפני גזר דינה מיגדרה את עצמה כגבר, החייל ברדלי מנינג), והדיוקן המאוייר שמשמש אותה בפרופיל הטוויטר שמתעדכן בשמה.
דיואי-הגבורג הבהירה בראיון למגזין שהמודלים הבסיסיים שעליהם היא התבססה, הקנבס של עבודתה, מבוססים על סריקות של פרצופים של אנשים אמיתיים, כך שהם מהווים הכללות של הפרצופים המקוריים שנסרקו – הם לא מייצגים את כלל האנושות, אינם נייטרליים (מגדרית, גזעית וכו’), והתוצאה הסופית אינה הפנוטיפ המדוייק של בעל הדיוקן (וממילא אין לנו הידע המדעי לתרגם גנוטיפ לפנוטיפ בצורה מדויקת ושלמה). מאידך, האמנית סיפרה שיש לה הרבה שליטה בתהליך: “זה תהליך מאוד אמנותי. זה מאוד דומה לציור ידני של קלסתרון משטרתי – זו רמת השליטה, במובן שאפשר לקבוע את פרמטר המגדר על גבי ספקטרום”. התמונה שנבחרה לבסוף על ידי המגזין היא כזו שבה נוטרל קריטריון המגדר. כאן מוצגות שתי גרסאות, נייטרלית ונשית, לפי הפרשנות של דיואי-הגבורג:
דיוקן נייטרלי מגדרית של צ’לסי מנינג
דיוקן נשי של צ’לסי מנינג
ב-2012-2013 יצרה דיואי-הגבורג את Stranger Visions, סדרת דיוקנאות של אנשים אלמוניים שמבוססים על דגימות דנ”א שנאספו בציבור מבדלי סיגריות, מסטיקים וכדומה, כדי לעורר מודעות למה שהגדירה “תרבות של מעקב ביולוגי”.
התפרסם במדור “אמנות בשער” בגליון 9.2015 של מוסף פירמה של גלובס
ישחקו היוטיוברים לפניה // אמנות גיקית
“רציתי ליצור קולנוע ולהשתמש בחומרי גלם קיימים מיוטיוב, בלי עלויות הפקה ואנשי צוות”, מספרת עלינא דקל, בוגרת המדרשה לאמנות, על סרטיה “בדיחה על חשבון וויליאם” מ-2013 ו”שגרת הבוקר שלי” מהשנה. 
“מבחינתי, אני צופה בדייליז, כמו בחומרי גלם שצילמנו באותו יום על הסט של הסרט, ואני עושה להם בימוי מחדש לתוך הסרט שלי על ידי עריכה, כשאני בוחרת באילו חומרים להשתמש. האנשים ביוטיוב הם כמו שחקנים שלא יכולתי לביים טוב יותר מהתנהגותם במציאות עצמה”.
“חלק מהסרטים זה אנשים שמעלים המון חומרים שניתן לעקוב אחריהם וחלק מהסרטים מורכבים מאנשים שונים. הודות לכך שרוב החומרים הם מנקודת המבט של הצלמים, בלי שרואים אותם, אני יכולה ליצור אשליה שמדובר באותו לוקיישן ובאותם גיבורים. התרבות הדיגיטלית של יוטיוב נכנסה לזה, כי גיליתי שאנשים מעלים סיטואציות מאוד אינטימיות מהמשפחה, מחיי הזוגיות, שאנשים עובדים בלהיות יוטיוברים, אני גם רואה אותם כאמנים בעצמם, אמני וידאו או פרפורמנס, מצד אחד הם נותנים מעצמם משהו או רוצים ללמד אנשים, ומצד שני יש משהו מאוד מנוכר ומוזר לראות אנשים שלא יודעים מי צופה בחומרים שלהם, באיזה אופן משתמשים בחומרים האלו”.
דקל לא רק מוציאה את הסרטונים מהקשרם הנראטיבי, אלא גם מהקשרם הצפייתי – מהצפייה הפרטית-אינטימית מול המחשב או הסמאטרפון לצפייה פומבית-ציבורית בגלריות ובאולמות קולנוע. “אנחנו צופים באנשים שהעלו משהו לרשת, וכל הזמן המבט שלהם מסתכל אל קהל לא נודע מבחינתם. אני מתעסקת בנוכחות של המסך או של עדשת המצלמה, כאמצעי טכנולוגי שמהווה חוצץ בין המצולמים, הצופים וביני היוצרת. לפעמים המבט של השחקנים לכאורה מופנה אלינו, אבל הם מביטים למקום מדומיין, כמו להסתכל לתוך ׳ארץ המראה׳”.
אחרי הקיפול – הטמעה של שני הסרטים.
משחקי הכנסת: חבר הכנסת פקמן וסיעת הספייס אינביידרז
“משחקי הכס יש, משחקי הרעב יש, אז למה שלא יהיו משחקי הכנסת?”, שואל אורן ג’מצ’י, בן 42 מהמרכז, 
אמן מדיה דיגיטלית ואנימציית תלת-ממד בוגר בצלאל. “מה כבר אפשר להגיד אחרי שחברי כנסת מכובדים לכאורה בוזזים את המוח מהכנסת והאח הגדול נראה כמו גרסה חיוורת של המציאות”.
היצירות שלו, Candy Crush Invaders ו-Ghost Busters, הופכות את הכנסת לזירת משחקים הלכה למעשה, שבה המטרה היא להשיג כמה שיותר לעצמך בזמן שאתה מחסל את האויב; הבחירות שלו את מי להציב בתפקיד הטובים ואת מי בתפקיד הרעים עוד עלולות להביא אותו לחקירה אצל קצין הכנסת.
התפרסם במדור “אמנות בשער” בגליון 6.2015 של מוסף פירמה של גלובס
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
