עובדי ציבור נעלבים כמו ילדה בת שתיים עם קוקיות, וויינט מאיים לסגור את הטוקבקים ומה עושים עם כ”כ הרבה פונטים // רבע לדיגיטל

עובד ציבור, אל תיעלב

שוטר עוצר אתכם בהפגנה בלי סיבה ובצורה כוחנית, אתם מתעדים אותו וכותבים עליו פוסט מעליב בבלוג, ומשתפים בטוויטר ובפייסבוק. אתם עלולים להסתבך עם החוק – חוק העלבת עובד ציבור.

“בשנים האחרונות היו פסק דין שהרחיבו את ההגדרה של ‘העלבת עובד ציבור'”, אומר עו”ד ד”ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, למפיקת “רבע לדיגיטל”, דרור שדות. “אחד מהם הגיע עד פסיקה בעליון, שבה נכתב שהעלבת עובד ציבור זה לא רק גידופים, אלא יכולה להיות עניין עובדתי, שהוא אמת, אבל הוא מנוסח באופן בוטה ומעליב. הבעיה היא שהטוען אפילו לא יכול להתמש בהגנה של ‘אמת דיברתי’ כפי שיש בהוצאת לשון הרע. כלומר, גם כשהמואשם ביקש להוכיח שמה שאמר זה אמת, זה לא עזר לו, כי זו עדיין העלבה”.

Spit Battle wallpaper. איור: Zeptonn (cc-by-nc-nd)

דיון ציבורי. איור: Zeptonn (cc-by-nc-nd)

“בקרוב יהיה דיון בדבר העלבת עובד ציבור על מאמר פובליציסטי. זה מעניין כי בדרך כלל מדובר בדברים שנאמרים ישירות, במע ישיר בין העובד למעליב. או שלטים מול הבית. אבל פה מדובר במאמר שפורסם באתר ‘מנהיגות יהודית’ שמשתלח ברב הצבאי הראשי. זו הרחבה של ההגדרות קודם כל כי זה מאמר פובליציסטי, וגם כי זה הגיע אליו, לכותב, שנה אחרי שזה קרה, וגם כי זה הולך רחוק עם הדרגה של הנעלב. בחוק הזה, ככל שהדרגה יותר גבוהה מצפים מעובד לרמת התמודדות והכלה גדולה יותר, אפרופו מה שהיה עכשיו עם רגב והיועמ”ש. בגל זה החוק לא חל על בחירי ציבור, רק על פקידים. אבל כאן מדובר ברב הצבאי הראשי. כל זה לצד קולות שקוראים לבטל את העבירה בכלל, כי זו עבירה שאין לה הצדקה במשטר דמוקרטי, כך טוענים, שהמקורות שלה טוטליטרית, עותמאנית / מנדטורית ויש בה מן הניסיון לדכא ביקורת.

“היום באינטרנט הרבה יותר קל להשתלח בעובד ציבור וגם יש לזה הד הרבה יותר גדול מאם אדם מפרסם כרוז. היום מישהו כותב טוקבק וזה כמעט כאילו כתב מאמר דעה. התביעה לא מתמודדת עם זה בכלל כרגע למרות שמשטרית אין שום הבדל. תגובה בפייסבוק יכולה להגיע לתלונה,. אנשים חושבים שזו עבירה שלא עושים בה שימוש, אבל יש כתבי אישום על דברים מאוד איזוטרים. על קללות נקודתיות שמגיעות מתוך איזה כעס, שאנשים אומרים נגד שוטר או מורה. פעם חשבו שתהיה בעיה למצוא מישהו שכתב טוקבק אנונימי ואז צריך לחפש את ה-IP וכו’. אבל היום אנחנו רואים שאנונימיות היא בכלל לא עניין, שאנשים כותבים דברים ממשתמשים גלויים לגמרי, וגם משהו במדיום האינטרנטי גורם לאנשים להשתלח הרבה הרבה יותר.”

סחתיין על הגופן!

טכנולוגיות זמינות מאפשרות פיתוח פונטים בקלות על ידי חובבים, ואתרים יכולים להציג את המלל שלהם בפונטים גם אם אלו לא מותקנים על המחשב שמציג אותם. האם אנחנו צריכים כל כך הרבה גופנים, או שבהיותו פונקציונלי, עדיף לנו פונט אחיד, שימושי (יוזבילי) ומונגש לבעלי מוגבלויות?

“פונטים זה משהו שאפשר לעשות [באופן לא מקצועי במחשב ביתי] כבר בערך 20 שנים, עם הופעתה של תכנה שהגיעה ממש עם מערכות ההפעלה הראשונות בסוף שנות ה-90”, סיפר ינק יונטף, מומחה לפונטים ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, למפיקת “רבע לדיגיטל” דרור שדות.

אנחנו צריכים כל כך הרבה פונטים?
“כן. זה תמיד טוב. למה צריך כל כך הרבה ספרים? או כל כך הרבה שירים? כי זה מעשיר.”

כל אדם צריך את הפונט שלו?
“לא. אותיות זה כמו מוזיקה, או כמו אופנה. למה כל עונה חברות אופנה מוציאות קולקציה חדשה? לא כי צריך. לפעמים יש ייעוד ספציפי שהפונטים עונים עליו, כמו מסך לשיפור הקריאה או בריף מסוים שצריך בו אות כותרת שצריכה לשדר ככה וככה, או עיתון שרוצה לחסוך ברוחב שורה ורוצה אות קצרה יותר או ארוכה, יש 1001 סיבות.”

לא עדיף גופן אחד אוניברסלי ונוח?
“לא כי אין דבר כזה. אם ניקח את אריאל לדוגמה, הוא לא יכול להתאים גם לקריאת טקסטים ארוכים, גם לכותרות וגם בשביל לשדר משהו של הזמנת חתונה או פוסטר מחאה. אי אפשר.”

שתוקבקים

“זה היה מהלך מאוד נכון, גם שיווקית ל-ynet, וגם הבהיר בצורה מאוד חד-משמעית את ההבדל בין עיתון לאינטרנט”. כך הגדיר זאב חספר, ממייסדי ynet ולשעבר מנכ”ל נענע10, את הטוקבקים, שנכנסו לשני האתרים הללו בערך באותו זמן, באמצע שנת 2000. הטוקבקים הם חלק מהמהפכה של העיתונות המקוונת – לא עוד עיתונאי שנושא דברים מעל במה, אלא משתתף אחד בשיחה מרובת משתתפים, שממשיכה להתקיים גם אחרי שהכתבה התפרסמה.

הטוקבקים הם גם מוקד רייטינג, כשהם מושכים גולשים הן לייצר תוכן נוסף והן לצרוך אותו, כשהם נכנסים שוב ושוב לדיון בתחתית הכתבה. חופש הביטוי והאנונימיות איפשרו לטוקבקיסטים להתבטא גם בשנאה, הגזענות, הסתה וקריאות לאלימות. האתרים נאלצו להעסיק מסנני טוקבקים כדי להעיף את מה שאינו ראוי לפרסום, וכשהעומס הכריע אותם, לגבותם בתוכנות. “היום מי שמנטר את הטוקבקים זה מחשב”, סיפר עורך וויינט, ערן טיפנברון, בכנס “נלחמים בגזענות” של קרן ברל כצנלסון. “הוא יודע לזהות מילים בעייתיות ופשוט מעיף לזבל תגובות בעייתיות. חלק מהן הוא מעביר לסינון שבו נפסלות מילים פוגעניות וחלק אחר המחשב מעביר לעריכה של עורך בשר ודם. למשל המילה ערבי תמיד נבדקת אצלנו למקרה שהיא תופיע בקונוטציה של קללה”.

טוקבקים. איור: מושון זר-אביב (cc-by-nc-sa)

פייסבוק פגעה בטוקבקים באתרים כששלפה אותם אל הפלטפורמה שלה, אבל גם איפשרה לאתרים להטמיע חלונית תגובות פייסבוק ולהסיר מעצמם חלק מהאחריות, בתקווה שהפורמט הזה יפחית את הטוקבקים הבעיתיים. זה לא עבד. טיפנברון סיפר: “הוספנו את האפשרות לכתוב תגובות דרך הפייסבוק כדי שהפנים והשמות יהיו גלויים מתוך ציפייה שזה ימתן את התגובות, אבל מתברר שזה לא השפיע. אנשים פשוט איבדו את הבושה גם כשהם מגיבים בפנים גלויות”.

הטוקבקים הרעילים עלולים להביא להכחדת במת הדיון הציבורי המשמעותית הזאת. טיפנברון מוויינט איים באותו כנס: “אנחנו שוקלים לבטל את מוסד הטוקבקים הנוכחי ולעבור למתכונת אחרת של בחירת שניים עד ארבעה טוקבקים מעניינים בלבד מתחת לכל כתבה”.

עוד בנושא:
הייתי מסננת טוקבקים
נחתום, על עיסתו: טוקבקים למתכון לעוגת שוקולד
תגובה מהממת!!!!! על השתולבקיסטים ועתיד התגובות מטעם
וידויו של פרפר – טור שלם מטוקבקים לטור על אופנה למידות גדולות

“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ

1 בדצמבר, 2015 | בנושאים רבע לדיגיטל