תגובה מהממת!!!!!
דברים מצחיקים קורים לך כשאתה מסנן טוקבקים. במיוחד אם אתה מסנן טוקבקים, כי הרי התחום הצר במנעד התגובות שאינו בנאלי, משעמם ומיותר יושב בדיוק משני צידי השנתות המראות מה על גבול הפסילה ומה יש לפסול מיד. אם לנסח את העניין באופן מתמטי, הרי שאם אתה זה שמסנן טוקבקים אתה מקבל פי שניים יותר הומור.
למשל, כשאנחנו מפרסמים אייטם על בחורה נאה מאוד, מורן אטיאס, ומפרסמים תמונות שלה בחזיה, לא כל הטוקבקיסטים הם שוביניסטים פרועים כמותנו, המעירים שהיא “כוסית”, או “סקסיתתתתת” – הנה, למשל, יש גולש אחד שמתעניין מאוד מה היא לובשת. “מהממות!!!!” הוא כותב לנו, מכתובת IP השייכת ל-AOL בארה”ב, “מישהו יודע של איזו חברה החזיות האלו?” ותוך קצת פחות משלוש דקות מפרסום הטוקבק יש מישהו שיענה לו, מכתובת אייפי אחרת השייכת לספקית נטוויז’ן, “תשובה: בוניטה דה מאס”. אני חלילה לא רומז שהחליפין האלו של שאלה ותשובה נשתלו על ידי בעלי אינטרס, הרי מסתובבים הרבה מומחי חזיות בערוץ הגברים של mako. אני רק אומר שזה זה מאוד יהודי לשאול וגם לענות.
ובכן, שמחתי לשוחח ביום ג’ עם מ’, המשמשת כיועצת תקשורת ל-yes. באותו יום כתב לנו חגי אלקיים על בארני סטינסון, הדמות שהופכת את “איך פגשתי את אימא שלך” לשווה צפיה (כי חמוקיה של רובין שרבטסקי פשוט לא מחזיקים ארבע עונות). התלבטנו אם לפרסם שהסדרה משודרת אצל יס מדי שבת, אבל החלטנו, כיוון שהאינטרנט היא מה שהיא, דבר הנכון במיוחד באתרי תוכן ישראליים, שאם נוסיף את המשפט הזה לכתבה המהללת סדרת טלוויזיה באופן כן, היא תיתפס כאיזה מין שיתוף פעולה על רקע מסחרי בינינו ובין מי שיש להם אינטרס. זה אולי שיקול פרנואידי נורא, אבל הוא נראה לי נכון, וכך גם הסברתי למ’, ששלחה לי מייל וגם התקשרה להציע לי שאציין שהסדרה משודרת ב-yes Stars Comedy בימי שבת.
מ’ לא אהבה את התשובה שלי, אבל הייתה מנומסת ונעימה, כך שבאותה הזדמנות ציינתי בפניה שדקות קודם פסלתי שני טוקבקים לכתבה הזאת, שניהם מאותה כתובת האייפי, 79.178.10.165, השייכת לספקית בזק בינלאומי. הראשונה, מאת “לילי אלדרין”, הייתה לאמור “הסדרה משודרת ביס כל יום, ורקים חדשים בשבת” (הטעות במקור); השניה, מאת “רובין שרבטצקי”, הייתה “תודה ליס על הסדרה הנפלאה הזאת!!!!!”. מ’ ציינה שהיא לא יודעת מי השאיר את התגובה ואם היה זה מי מאנשי יס. אני אמרתי לה שאני לא מאשים אף אחד, אבל אני מעוניין להציע לה הצעה: בואי וכתבי בטוקבק מתי ואיפה משודרת הסדרה, אמרתי, אבל חתמי בשם החברה שאת מייצגת. לא רק שנאשר טוקבק כזה, אלא גם נשמח מאוד לקבל כמותו: הוא מוסיף לגולש ידע שמסיבה משונה כלשהי נמנענו מלספק אותו. מ’ הודתה לי, ונדמה לי לפחות שהיא אמרה שתעשה כעצתי.
ובכן, אני באמת לא יודע אם שיחת הטלפון שלנו היא שמנעה ממני טוקבקי-המשך מטד מוסבי וממרשל אריקסן; מה שבטוח הוא שהיא לא זיכתה אותי בטוקבק משל yes. וזה חבל, ויותר מאשר זה חבל, זה מראה משהו, נדמה לי, על הדרך שבה חברות מסחריות, שלפי כל מיני פרסומים בזמן האחרון מפעילות טוקבקיסטים מטעם, חושבות על זירת הטוקבק. לפי ההגיון הזה, לפרסם תגובה בעילום שם זאת פעילות ששווה נתח בתקציב יחסי הציבור של החברה, אבל תגובה מטעם היא טיפשות: לזירה המלוכלכת של הטוקבקים לא כדאי להיכנס כשאתה לבוש במדים הרשמיים של החברה שלך. מי יודע, אולי אורבים שם טוקבקיסטים של המתחרים, שלא יהססו לזרוק בך בוץ כל עוד אתה עומד שם.
==========================
שתי הבהרות קטנות. ראשית, בחרתי במקרה שתי דוגמאות הנוגעות לשתי חברות – המקריות כאן היא שאלו היו פשוט שני המקרים האחרונים שנתקלתי בהם – אבל גם אני לא מכיר חברה גדולה שאין לה טוקבקיסטים מטעם, ויח”צנים כבר הודו בפני שהם סופרי הצללים מאחורי כל מיני תגובות המהללות את מוצריהם.
שנית, אני משוכנע שבעיית הטוקבקים השתולים היא בעיה זמנית. ככל שהמחוקק והשופט יעמיקו את אחיזתם בענייני התגובות – ועם המיאוס שגם בעלי האתרים הגדולים ודאי חשים למראה הסחי שהם נותנים לו ביב לעמוד בו – כל כיכר השוק תנדוד לה לעבר עולם התגובות המזוהות, אלו שעומד מאחוריהן פרופיל.
בעולם הזה – שבו כבר יהיה פחות כדאי להמציא לעצמך אישיות ופרופיל בפייסבוק רק כדי להגיד שהמתחרה שלך הוא קקה בלבן – אני בטוח שדווקא נראה “זהויות קורפורטיביות”, שינהלו דיון אודות עצמן ברשת בערך באותו אופן שהיום יח”צנים שולחים תגובות לכתבות והודעות לעיתונות. חלק מזה קורה כבר עכשיו – למשל, עידוק מנהל בשם העין השביעית טוויטר שיש לו תחומי עניין, דיעות ואישיות (עידוקית במפגיע, למרבה הצער); למשל, מאמצי קידום התוכן של mako באים לידי ביטוי גם בפרופיל פייסבוק, שיש לו אופי ודעות גם על הכתבות שהוא מפרסם לגולשים, והוא גם מגיב לתגובות, כותב על קירות המשתמשים (או זהויות-פייסבוק) החברים שלו, וכולי. כשזה לא יהיה השוליים, אלא הרוב של פעילות היח”צ בעולם החדש, אני משוכנע שאנחנו נהיה עדים למשחק מעניין הרבה יותר של זהות ושל אזרחות-רשת – וגם שלבעלי חברות מסויימות תהיה סיבה שלמה אחת פחות להימנע מלהביט במראה בבוקר.
יהונתן זילבר כותב מדי פעם את הבלוג ציטוטסגורציטוט ועורך את makoגברים ואת makoדיגיטל. תקליטו החדש, “פליקס, הזחל האחורי”, ייצא בקרוב בהוצאת טף-לטף. זילבר כתב כאן בעבר על טוקבקים שתולים, וקיבל על זה הרבה טוקבקים
אז אתה זה שמסנן לי את כל הטוקבקים?
איבדת אותי בקטע עם זה שהחמוקיים של שרבצקי לא מחזיקים ארבע עונות. שרבצקי היא לג’נ-wait for it -דרי.
[…] על פרסום ושיווק באינטרנט שפורסמו פה לאחרונה: • למה חברות מעדיפות לטקבק אנונימית? • מבצע: תנו 150 שקל, קבלו פוסט שיווקי סמוי • פרסומות […]
סליחה פה רגע שאני משמש כפרקליטו של השטן, אבל השיח הזה על הטוקבקים עבר כל גבול. לא שאני שמח לגלות בתגובות את הפאשיזם שהוא חלב האם של היושבים בציון, או לקבל לכל כתבה יחצ”נית 22 אלף פולו-אפים מ”עידית, לקוחה מרוצה”, אבל הבכיינות הזו על הטוקבקים מזכירה לי את הבכיינות של חברות המדיה הגדולות על הפיראטיות. נדמה לי שזה היה יובל דרור שהזכיר את הסיפור של השלט הרחוק לטלוויזיה, טכנולוגיה חדשה שכביכול פגעה במפרסמים, והזכיר את זה לנלחמים בפיראטיות: יש פה טכנולוגיה חדשה, והיא באה עם כל מיני תגי מחיר. תתמודדו.
הטכנולוגיה של הטקבוק קיימת. אין שום סיבה שיחצ”נים ומפרסמים לא ישתמשו בה לתועלתם. אתם לא מרוצים? זה פוגע בכם? תתמודדו: תפרסמו טוקבקים שמצביעים על זה, או הכי טוב, תראו לחברות המפרסמות שלשיטת פרסום כזו יש תגובה שלילית. אבל איזה קטע, האמת היא שזה עובד. אתה חושב שיס או חברת החזיות הזו מבועסות מכך שבבלוג של עידו קינן יש פוסט שלילי על ההתנהלות שלהן? לא נראה לי.
זה נראה לך לא מוסרי? זבש”ך. גם פרסום סקסיסטי הוא “לא מוסרי”, אבל עושים אותו, והוא משמש לדיון הרבה פחות נרחב מהטוקבקים האידיוטיים שלכם.
גם הריצה הזו למערכת המשפט מעצבנת אותי. יושבת פה חבורת ילדי אינטרנט, שקופצת לעזרת כל גולש שהוריד את ההיסטוריה השלמה של הקולנוע האמריקני ושל מטליקה, ומספרת לנו איך הפיראטיות היא דרך חיים ופילוסופיה סוציאליסטית שמגשימה בביטים את חלומו של מרקס, ושופכת אש על “משפטי השדה” ללוחמי החופש הסייברנטייים או WTF, אבל פתאום הרשת משמשת במה למשהו שהם לא אוהבים ומיד הם רוצים איסור משפטי על פרסום בטוקבקים או על טקבוק גלוי.
אם אתם חושבים שמזעור האנונימיות ברשת ימנע מחברות הפרסום להשתמש בה בערמומיות, אתם סתם נאיביים. אם בא לכם לשנות משהו בעולם התאגידי שתם חיים בו, תתחילו מההתנהלות הצרכנית של עצמכם, ותפסיקו לזיין את השכל.
אני חושבת שתחושת הרדיפה שמובילה לכך שאתה מרגיש לא נעים לספק את השירות הדי בסיסי המספר לגולשים מתי משודרת התוכנית בטלוויזיה עם תרגום וללא הטירחה שבהורדה, היא קצת מוגזמת.
מן אפ, ספר להם, ואם נורא חשוב לך תן גם לינק להורדה, או ליוטיוב או למה שגורם לך להרגיש סבבה.
המסמך “WTF” המתואר שני פוסטים למעלה גורם גם לי להקיא, אבל לא צריך לאפשר לו ולשכמותו לקלקל כל חלקה סבירה באינטרנט.
@טוקבק מטעם, איך אומרים באנגלית, היה טוב להוציא את זה מהמערכת שלך? יופי.
עכשיו, אתה צודק בזה שהעולם משתנה, אבל כשהעולם משתנה הוא לא תמיד משתנה לטובה, ובצמתים כאלו של שינוי טוב שיהיה מישהו שיראה לאנשים מה טיב השינוי ומה הם מפסידים, גם אם לאף אחד מאיתנו אין את הכוח לעצור את גלגלי ההיסטוריה.
בעולם שלנו, בגלל שינויים שיש להם צדדים טובים מאוד – למשל, הם מאפשרים לי להנות מפניני החוכמה שלך לא בתור לבנק או באוטובוס בלתי ממוזג, אלא ממש בסלון ביתי, עת אני יושב בתחתונים ומגרבץ – הם גם גורמים לכך שאין מקום שבו אני, ג’וני ק. ציבור, יכול לקבל מידע על העולם שלי שלפחות מתיימר להיות אובייקטיבי, עובדתי, ביקורתי, מידתי ולא מנסה לעשות עלי תרגילים כדי למכור לי תחתונים או סדרת טלוויזיה בערוץ 2.
חלק גדול מהדברים שנאמרים בעין השביעית לאחרונה, חלק גדול מהדברים שעידוק אומר בבלוג הזה ובכל במה אחרת שנותנת לו פיתחון פה מאז נולד, מתייחסים לנושא הזה: לאובדן העצמאות וסדר היום של העיתונות, למריאז’ הבלתי קדוש בין הכתבה לטוקבק שלה, לקלות של האנונימיות ולחוסר באתיקה במערב הפרוע של הרשת. בפראפרזה על הפנינים היפות שבחרת לשפוך לחיקנו כאן, זה חלק מהמחיר של לקרוא את הבלוג של עידוק, ואם אתה לא רוצה, מה טוב שהשלט הומצא לו לפני אי אלו שנים.
“אם אתם חושבים שמזעור האנונימיות ברשת ימנע מחברות הפרסום להשתמש בה בערמומיות, אתם סתם נאיביים”.
כשהומצא אותו שלט שנתת עליו את הדעת בהודעה שלך, המפרסמים – וגם האנשים האלו הממלאים את הזמן בין פרסומת לרעותה – נאלצו לעבוד יותר קשה. פתאום הפרסומות נאלצו להיות טובות יותר כדי שיצפו בהן. הטלוויזיה השתפרה עם בואו של השלט. כשהתפתחה בארץ, להבדיל מברוב המדינות, זירה אקטיבית ופופולרית של טוקבקים, הנגועה בפראות ובחוסר תרבות דיבור שרק אנונימיות מאפשרת, למפרסמים ולאנשי היח”צ נהיו חיים קלים יותר. כמו שאתה רואה, מטעם, חיים קלים יותר למפרסם פירושם תוצרת רעה יותר. כשהתנאים יהיו קשים יותר יאלצו המפרסמים להשתמש בכל כוח ערמומיותם כדי לייצר למעננו מסרים שנרצה לצרוך, ובכך תשתפר הרשת.
כמעט כל יום אני נאלצת לאשר טוקבקים שמפוצצים בפרסומות, בערך כמו שאתה תיארת. כתבתי בעבר שיש לי תיאוריה שכל התגובות לכתבות על הסלולר הן של החברות עצמן, ובקושי יש שם גולש אחד אמיתי לרפואה.
אגב, אני מתה על סטינסון, אבל החגי אלקיים ההוא קצת פיספס. פיקנטריה כמו דוגי האוזר והעובדה שהוומנייזר הזה הוא בעצם הומו ב-RL – חבל להשמיט.
אדר, שלא נדבר על זה שבסדרה יש הומאז’ים למכביר, גם לדוגי האוזר. ושמי שמפספס אותם, מפסיד חלק נכבד מההומור של הסדרה.
אדר, זה מסביר כל כך הרבה! לא משנה כמה האייטם הסלולרי שאני מעלה נידח, תמיד יש בו אנשים שיש להם משהו אינטיליגנטי להגיד. (לזכותם יאמר שהם באמת אינטיליגנטים יחסית).
[…] שמפרסמים מתנהגים ככה, גם טוקבקים של פרסום סמוי-שקוף אינם חדשות, אבל הישירות וההתקפתיות של אשת הקשר של […]
[…] פורסם במקור אצל עידוק בחדר 404. […]
[…] הארכיון: • תגובה מהממת!!!!! • מלחמת האותנטים • מקבלוג: פוסט מורטם • אריה ניר […]
[…] טוקבקים נחתום, על עיסתו: טוקבקים למתכון לעוגת שוקולד תגובה מהממת!!!!! על השתולבקיסטים ועתיד התגובות מטעם וידויו של פרפר – טור שלם מטוקבקים לטור על אופנה […]