מידע ממשלתי חופשי באינטרנט?? • הצנזורה נ’ הפייסבוקאים • החופש לנהוג במכונית // רבע לדיגיטל

איתמר ב”ז על חופש מידע, מידע ממשלתי נגיש וחפיש, משהו שאין הרבה ממנו בישראל | גיל טבת על הצנזורה שגילה את הפייסבוקאים | ומה יקרה כשלא ירשו לנו לנהוג במכוניות. האזינו:

חופש המידע? שלח לנו בקשה בפקס

לפני הרבה שנים קראתי באתר שקיפות דובר אנגלית על נסיון כושל של בעלי האתר להשיג את רשימת הדומיינים המלאה בסיומת הממשלתית האמריקאית .gov. מסקרנות פניתי בבקשת חופש מידע לגורם הרלוונטי, ואחרי זמן מה קיבלתי פתק שהודיע שמחכה לי חבילה בדואר (זה היה בימים שהדואר עבד, לפני ששר הדואר בנימין נתניהו שבר אותו). החבילה נראתה מבחוץ כמו חבילת ניירות למדפסת, וכשפתחתי אותה מצאתי בפנים תדפיס של רשימת הדומיינים המלאה – ניירות על גבי ניירות של לינקים מודפסים, בלתי חפישים ועל כן בלתי שימושיים.

הממשל האמריקאי עבר כברת דרך מאז, והיום הוא מעורר קנאה בטיפול שלו בחופש מידע, במיוחד בהשוואה למצב המייאש בישראל, כך סיפר בתוכנית איתמר ב”ז, כתב תקשורת באתר “העין השביעית”. על ההבדלים בין ישראל לארה”ב בתחום אפשר ללמוד מאנקדוטה ששיתף ב”ז בהרצאה שנשא בפני ממונים על יישום חוק חופש המידע בגופים ממשלתיים ומוניציפליים:

קציצת הדגים שיהודים מכירים בכינוי “גפילטע פיש” זכתה בשנה שעברה לחשיפה תקשורתית חריגה אחרי שהתגלתה הודעת אימייל שבה הילרי קלינטון – כשכיהנה כמזכירת המדינה ‒ ביקשה מהצוות הקרוב שלה לבדוק “היכן אנחנו עומדים” בעניין. הסיפור שעומד מאחורי הודעת האימייל הזו, שזכה לסיקור נאה בשעתו, הוא סיפור אפרורי מתחום היצוא וחבל להכביר עליו מלים. אבל יש לו גם היבטים אחרים.

לא מזמן, כמה חודשים אחרי שסיפור הגפילטע זכה לכותרות בתקשורת הישראלית והאמריקאית, ערכתי ניסוי: התקשרתי לאחותי הקטנה ‒ ישראלית בת עשרים-ומשהו ואדם משכיל לכל הדעות ‒ ושאלתי אותה אם היא זוכרת את פרשת הילרי קלינטון והגפילטע פיש. התשובה שקיבלתי היתה מעניינת: היה איזה סיפור עם אימייל שדלף ופורסם בוויקיליקס, לא?

חזרתי על הניסוי הזה כמה פעמים, וקיבלתי תשובות דומות. המשותף לכולן הוא שהן שגויות. האימייל הזניח, הלא חשוב אך המסקרן של הילרי קלינטון לא הודלף לאף עיתונאי, הוא לא נחשף במסגרת הליך משפטי, ואף האקר לא פרץ למחשב האישי של קלינטון כדי לפרסם אותו.

הודעת הגפילטע פיש של מזכירת המדינה נחשפה באופן יזום על-ידי מחלקת חופש המידע של מחלקת המדינה האמריקאית. יחד איתה נחשפו בשלבים כמה עשרות אלפי אימיילים אחרים שקלינטון שלחה וקיבלה, וכל מי שרוצה לקרוא אותם יכול לגשת ברגע זה ממש לאתר האינטרנט של מחלקת המדינה, להיכנס למנוע החיפוש, ולהקיש כאוות נפשו.

במושגים אמריקאיים, זו אינה יוזמה יוצאת דופן. כשעבדתי בדסק חדשות, אחד הדברים הראשונים שהייתי עושה בתחילת משמרת היה להיכנס לאתר הבית-הלבן ולבדוק מה הלו”ז של הנשיא להיום – והאם צפויות לצאת משם כותרות. בישראל, לעומת זאת, בשביל לקבל לו”ז של שר, ראש עיר או ראש ממשלה, צריך בדרך כלל להגיש בקשת חופש מידע, על כל המשתמע מכך: המידע יגיע כעבור כמה חודשים במקרה הטוב, וגם אז יכלול מידה מוגזמת של השחרות או סתם ניסוחים שאי-אפשר ללמוד מהם דבר.

לייק מהצנזורה

https://www.youtube.com/watch?v=TF3JZmUA_lo

הבלוגר זיטו ברברוסה לא צריך להעביר פוסטים שלו לאישור הצנזורה הצבאית, אבל כשלושים בלוגרים ופייסבוקאים התבקשו להעביר לה טקסטים לאישורה לפני פרסומם. במהלך רקורסיבי ומעורר חשד, הצנזורה אסרה על הנמענים של פנייתה לפרסם את תוכנה המלא (אתם ביניהם? הלשינו לעין השביעית, כי הצנזורה לא מוכנה לחשוף את זהותם).

אחד הנמענים, יוסי גורביץ, הגיב בפייסבוק של בלוגו, “החברים של ג’ורג'”:

הצנזורה הצבאית הודיעה לי הערב שהיא דורשת לראות מראש את הפוסטים והסטטוסים שאני כותב ביחס לצה”ל ולמערכת הבטחון. אין בדעתי לציית לדרישה.

המשמעות של הדרישה הזו היא חיסול המדיה החדשה בישראל, שנשמתה היא מהירות התגובה. אני בוחן את הצעדים המשפטיים שזמינים לי.

ספרו לי עוד על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

שוחחתי על כך עם איש התקשורת גיל טבת, לשעבר ראש דסק ורכז כתבים ב”הארץ”, שבמסגרת תפקידיו עבד מול הצנזורה. לדבריו, הצנזורה היא גוף ליברלי במפתיע, שאפשר לדון ולנהל איתו מו”מ על הפסילות שלו. עם זאת, הוא לא מצליח להבין למה הצנזורה פונה לפייסבוקאים ולבלוגרים; לטענתו, הבלוגרים לא נחשפים למידע בטחוני רגיש ועל כן לא מפרסמים מידע כזה, ולכן אין צורך להטריח אותם בהגשה לצנזורה.

ובינתיים בפייסבוק, יואב יעקב ליפשיץ פתח אירוע מחאה בשם “סטטוסים מאושרים :) מציפים את הצנזורית הצבאית, לבקשתה, בפניות לאישור סטטוסים”, וזה די מסביר את עצמו אבל הנה גם הסבר מפורט:

אריאלה בן אברהם, הצנזורית הצבאית הראשית, פנתה למספר בלוגרים ופעילי שמאל בפייסבוק והודיעה להם שמעתה עליהם להעביר את הסטטוסים שלהם לאישור מוקדם של הצנזורה. אמנם מדובר בצעד לא דמוקרטי ומטומטם, אך סך הכל אלו חדשות טובות!

ראשית, מפני שלפי פרסומים שונים צה”ל וכוחות הבטחון האחרים עוקבים ומנטרים מזה זמן רב אחר הפעילות ברשתות החברתיות של ערבים, פעילי שמאל ושל גורמים שונים שמעניינים אותם. הדבר היה צריך לעורר הדים גדולים, כפי שעוררו מסמכי סנודן בארה”ב, אך לא כך היה. כל עוד הרובוטים של צה”ל חיפשו בשקט, מאחורי הקלעים של המכונה, מילים “חשודות” בפייסבוק, הפרסום לא גרם רעש. רק כאשר הגורם האנושי הופיע לפנינו, בדמותה של בן אברהם, הסטוקרית שהתפתתה לגלות לנו את נוכחותה הקריפית בפייסבוק, הציבור התחיל לדבר על הריגול אחריו ועל וצנזורה.

שנית, מי מאיתנו לא מצטער לפעמים על סטטוס שפרסם? בדיחה לא מוצלחת, קמפיין לא מדויק נגד “שתולים”, משפט פתטי שבמקום לשלוח לאקסית מפרסמים כסטטוס כששיכורים… השירות שהצנזורה מציעה, חינם אין כסף, הוא שירות שיכול למנוע מבוכה רבה. אדם מיומן, מעין עורך שעובר על סטטוסים רבים מדי יום, ויכול לייעץ לכם אם זה סטטוס שראוי לפרסום או עדיף לגנוז אותו.

לכן אני חושב שזה רעיון מצויין להפוך את האינטראקציה עם הצנזורה לדו-כיוונית. גם מכיוון שאנחנו אזרחים שומרי חוק (לרוב). אקטיביסט מידע טען פעם שאחת הדרכים האפקטיביות להילחם בריגול ההמוני ברשת הוא להציף את שירותי הביון במידע מיותר, עד שהם יקרסו כלכלית. בואו נציף את הצנזורה בפניות, בבקשות לאישור מוקדם של סטטוסים, עד שהצנזורית תגיד “לא עוד, אין לי כל כך הרבה תקנים, אני מבינה שהבקשה מגוחכת ולא דמוקרטית!”.

אלו הדרכים לפנות לצנזורה שמצאתי:
מיילים של הצנזורה: censor3@idf.gov.il או censor1@idf.gov.il
טלפון לאישור: 03-7605800

פניתם לצנזורה? הדביקו את המייל ששלחתם כאן!

עם או בלי קשר, דף הפייסבוק של הצנזורית הצבאית הראשית אריאלה בן אברהם, שעמד שומם ללא תכנים ושממנו הגיעה הפנייה אל הבלוגר גורביץ, נסגר בימים האחרונים.

סע, סע מפה כבר

אפשר להניח שכבר במאה הנוכחית, העצמכוניות (מכוניות אוטונומיות, הנהוגות ללא מגע יד אדם) יחליפו את המכוניות הנהוגות בידי אדם, בהיותן יעילות ובטוחות יותר. הנהיגה האנושית תהפוך מרע הכרחי לסכנה מיותרת לחיי אדם. ואז תבוא הראקציה: המאבק על החופש והזכות לנהוג במכונית.

---

“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ

---

תגובות

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•