“זכויות יוצרים” משמשות גופים ממלכתיים להסתיר מידע • ארכיון המדינה עובר לאינטרנט ולידי הצנזורה • המדליף סנואודן בטראק אלקטרוני » רבע לדיגיטל
אקטיביסט חופש המידע צבי דביר מספר על מאבק בגופים ציבוריים שמשתמשים בטענת זכויות יוצרים מפוקפקת למנוע פרסום מידע ציבורי • גנז המדינה יעקב לזוביק מספר על מעבר ארכיון המדינה מחדרי העיון אל האינטרנט ואל פיקוח הצנזורה • המוזיקאי ז’אן-מישל ז’אר יצר טראק אלקטרוני עם מדליף מסמכי NSA אדוארד סנואודן
צא”פ זכויות יוצרים
רשויות ציבוריות בישראל משתמשות בכל מיני שיטות כדי לעכב ולסכל את מילוי חובתן לפי חוק חופש המידע, להעביר מידע שברשותן ולאפשר את פרסומו לציבור. אחת השיטות היא שימוש לרעה בחוק זכויות יוצרים, שנועד במקור לאפשר ליוצרים לשלוט בשימוש ביצירותיהם ולהתפרנס מהן. הנה שלוש דוגמאות לשימוש לרעה שכזה.
(1)
גד קנר, עורך אתר חדשות התיירות Tnet, פרסם באחרונה באתרו דוח פעילות רשמי של רשות שדות התעופה (רש”ת). רש”ת מפיצה את הדוח לעיתונות דרך קבע, וקנר מפרסם אותו באתרו דרך קבע מאז 2007. אבל הפעם הוא קיבל מכתב ממשרד עו”ד משה נסים-רינקוב-סנדרוביץ, שמייצג את רש”ת, ושבו נטען כי פרסום הדוח המקורי מהווה הפרה של זכויות יוצרים של רש”ת. משרד עוה”ד דרש מקנר להסיר את הדוחות, ואיימה במרומז כי היא עשויה לתבוע על הנזקים, כך דווח ב”העין השביעית”.
קנר הסיר את הדוחות ופרסם במקומם את מכתב האיום המשפטי. במקביל פנה לרש”ת לקבל את המידע לפי חוק חופש המידע, שרש”ת כפופה לו כגוף ממלכתי שממומן מכספי ציבור, כדי שיקבל את המידע במסגרת זו וכך יוכל לפרסמו בלי שיצטרך להיאבק ברש”ת בבית המשפט. קנר טרם קיבל תשובה, למרות שהחוק מחייב את רש”ת להשיב תוך 30 יום על בקשה מסוג זה.
(2)
הסדנא לידע ציבורי מפעילה את אתר תב”ע פתוחה, שמציג תוכניות בניה באישור/מאושרות על גבי מפה ובחלוקה לגושים עירוניים. המרכז למיפוי ישראל (מפ”י), שאמון על ייצור המידע הזה, מוכר אותו לציבור במחיר של 125 שקלים לגוש בנייה.
מאחר שמפ”י היא יחידת סמך של משרד הבינוי והשיכון שממומנת מכספי ציבור, הסדנא הגישה בקשת חופש מידע להעביר לה את מידע המיפוי המלא של גושי הבנייה בישראל. מפ”י הסכימה להעביר את המידע בחינם, אם הסדנא תחתום על רשיון שאוסר לעשות שימושים אחרים במידע בלי אישור מראש של מפ”י, ולהצהיר שזכויות היוצרים על המידע שייכות למפ”י. מנכ”לית הסדנא לידע ציבורי, שבי קורזן, סירבה לתנאים ובאמצעות עו”ד יונתן ברמן, גם הוא פעיל הסדנא, עתרה לביהמ”ש לעניינים מנהליים, שם העתירה מתבררת, כך דווח בכלכליסט.
(3)
בספר החוקים לא מופיעים הנוסחים המשולבים של חוקים שעברו תיקונים. כל תיקון מפורסם בפני עצמו ב”רשומות” ואין גוף ממשלתי שמאחד ומפרסם את החוק המלא והמעודכן.קבלנים פרטיים שונים, ובהם “רונן”, “הלכות” ו”נבו”, קיבלו זכיון מהמדינה לפרסם נוסחים מעודכנים של החוקים בספרים שנמכרים בכסף רב.
צבי דביר, פעיל הסדנא לידע ציבורי ו-וויקימדיה ישראל, עובד על פרויקט לאיסוף והצגת חוקי המדינה המעודכנים במאגר מאוחד, מקוון וחינמי. “כשפניתי לרשות המסים במסגרת חוק חופש המידע, לקבל את נוסח החוק המשולב המצוי אצלם קיבלתי אותו בלי בעיה”, מספר דביר למפיק “רבע לדיגיטל” מירון ששון, “אך כשפרסמתי אותו ברשת קיבלתי מהם מכתב התרעה ממשרד עורכי דין בטענה שאני מפר את חוק זכויות יוצרים, שכן הזכויות על נוסח החוק המשולב, שכאמור לא נכתב על ידי המדינה עצמה, מצויות אצל הקבלנים הפרטיים”.
במכתב ההתרעה, דווח בדה-מרקר, כתב לו הממונה על חופש המידע ברשות המסים:
במצב המשפטי הקיים כיום, אין חובה בחוק המחייבת רשות בישראל לפרסם נוסח משולב של חיקוק כזה או אחר, ובמציאות הקיימת כיום במדינה עושים זאת גורמים עסקיים פרטיים. הנכם נדרשים להוריד את קובץ פקודת מס הכנסה שנשלח לכם מאתר האינטרנט לאלתר! […] נא לאשר השמטת הקובץ מהאתר בטרם נקיטת צעדים משפטיים.
לא רק שהמדינה לא טורחת לפרסם נוסחים עדכניים של חוקים, מפריטה זאת לגופים מסחריים ובכך מאפשרת גישה לחוקים רק למי שמשלם, היא גם מנסה למנוע הנגשה חינמית של החוקים הללו באמצעות עמותות ומתנדבים.
מרשות המסים נמסר בזמנו לדה-מרקר:
לקראת תום ההתקשרות עם חברת רונן, המוציאה לאור את ספרי החקיקה בתחומי המסים, הרשות תפרסם בקרוב מכרז חדש להדפסת קבצי החוקים הנמצאים תחת תחום אחריותה, במסגרתו נבחנת היתכנות פרסום נוסחי החוק המשולבים באתר של הרשות. עד לתום ההתקשרות החוזית עם רונן באוקטובר 2015, הרשות מנועה להפיץ את נוסח החוק המשולב שנערך על ידי החברה ובהתאם לכך, למתנדב שפנה בשם הסדנא לידע ציבורי הובהר כי בהפצת הקובץ ברבים מטעמו יהיה משום הפרת זכויות של חברת רונן. יש להדגיש כי הפונה לא אוים בתביעה אלא הוזהר כי לפרסום המידע בציבור יש השלכות משפטיות, כדי שיפעל כאשר כל המידע מונח בפניו.
דביר פרסם את החוק באתר, ועד היום טרם נתבע על ידי רונן או רשות המסים.
מותק, הארכיון התכווץ!
ארכיון המדינה עובר תהליך דיגיטציה, שבמסגרתו השיק אתר חדש עם יותר מ-10 מיליון עמודים סרוקים. יש במהלך הזה מספר בעיות: 10 מיליון מסמכים הם כ-2.5% בלבד מ-400 מיליון המסמכים בארכיון; חדר העיון בארכיון ייסגר לחוקרים, ויוחלף בהגשת בקשות לקבלת המסמכים הסרוקים; ומאחר שהעלאת המסמכים לאתר נחשבת לפרסום, הצנזורה הצבאית רשאית לצנזר פרסומים מסויימים, שעד כה היו פתוחים לציבור בחדר העיון. חגי מטר דיווח על המהלך ב”שיחה מקומית”, וגם פרסם ראיון עם גנז המדינה, ד”ר יעקב לזוביק.
תמונה: Scott Beale / Laughing Squid (cc-by-nc-nd)
ד”ר לזוביק התראיין ב”רבע לדיגיטל” וסיפר על מהלך הדיגיטציה והצינזור. לדבריו, השימוש במסמכים נוח יותר באתר ובסביבה דיגיטלית: “יש הרבה דברים שאפשר לעשות שעד עתה לא היה ניתן לעשות”. בנוגע לצנזורה אמר לזוביק כי “95% מהחומר שבארכיון – זה לא רלוונטי לצנזורה וזה לא חל על זה”.
אני מניח שה-5% האלה מאוד מעניינים חוקרים מסוג מסויים.
“יש סוגים שונים של חוקרים שמעניין אותם סוגים שונים של דברים. לגבי ה-5% האחרונים, זה ממילא חייב לעבור בדיקה של גורמים בצד שלנו, שלא קשורים לצנזורה, ובפועל הנסיון מלמד שההבדל בין מה שאנחנו מגלים שצריך לסגור אותו […] לבין מה שהצנזורה עושה הוא חלקיקי אחוזים, ממש מזערי. אני לא חושב שיש כאן בעיה, ובכל מקרה זה חוק המדינה, לא אנחנו כתבנו אותו”.
בעבר, המדינה סיווגה מחדש מסמכים ששוחררו לציבור, כלומר העבירה אותם לגניזה שאינה זמינה לציבור, אחרי שחוקרים פרסמו פרסומים שמבוססים עליהם. את הסיפור הזה חשף החוקר האקדמי והעיתונאי לשעבר שי חזקני ב-“Ottoman History Podcast”. שאלתי את לזוביק אם מקרה כזה עלול לחזור על עצמו באתר. “אני לא חושב”, אמר לזוביק. “וגם המקרה ששי חזקני מדבר עליו הוא מקרה מאוד יוצא דופן והוא נמצא בבירור ברמה הרבה יותר גבוהה משלי, ואני לא כ”כ רוצה לדבר עליו מכיוון שהוא מקרה אמיתי שעכשיו דנים בו. מה שאתה אומר לא אמור לקרות”.
השיר של סנואודן
המוזיקאי הצרפתי ז’אן-מישל ז’אר הוציא באחרונה את Electronica Volume II: The Heart of Noise, חלקו השני של אלבומו עמוס הכוכבים, ובהם פט שופ בויז, גרי ניומן וסינדי לאופר. באחת הרצועות באלבום, Exit, מופיע מדליף מסמכי NSA אדוארד סנואודן בקולו, כשהוא מדבר על המאבק על חופש הביטוי והשפעת הטכנולוגיה על הפרטיות.
ז’אר, שביקש מהעיתון גרדיאן לקשר בינו לבין סנואודן לאחר שקרא שם כתבה עליו, אמר לגרדיאן:
בפעם הראשונה שקראתי עליו, זה גרם לי לחשוב על אמא שלי. היא הצטרפה למחתרת הצרפתית בשנת 1941, כשאנשים בצרפת עדיין חשבו שהם רק עושי-צרות, והיא תמיד אמרה לי שכאשר החברה מייצרת דברים שאתה לא יכול לסבול, אתה צריך לצאת נגדה. פרויקט Electronica כולו עוסק בקשר הדו-משמעי שיש לנו עם טכנולוגיה: מצד האחד יש לנו את העולם בכיס שלנו, ומהצד השני, מרגלים אחרינו בלי הפסקה. יש [באלבום] רצועות על היחסים הארוטיים שיש לנו עם הטכנולוגיה, הדרך שבה אנו נוגעים בשחנבונים שלנו יותר מאשר בבני זוגנו, על מעקב במצלמות אבטחה, על אהבה בעידן הטינדר. נראה היה לי מאוד מתאים לשתף פעולה לא עם מוזיקאי אלא עם מישהו שמסמל, פשוטו כמשמעו, את היחסים המשוגעים שיש לנו עם הטכנולוגיה.
ז’אר עסק בעבר ביחסים בין מוזיקה, טכנולוגיה, אמן וקהל. ב-1983 ערכו חברים של ז’אר את התערוכה Orrimbe, שעסקה בסופרמרקטים, וביקשו ממנו לכתוב לה מוזיקת רקע. ז’אר יצר את האלבום “Musique Pour Supermarché” (מוזיקה לסופרמרקטים). הוא הטביע תקליט אחד בלבד מהמאסטר והשמיד את המאסטר. בתערוכה השמיע ז’אר את האלבום, ובסופה העמיד את עותק האלבום הבודד למכירה במכירה הפומבית של שאר מוצגי התערוכה. בחוברת המצורפת לאלבום הופיעו 11 תצלומי פולרויד שתיעדו את הקלטת האלבום, ותצלום אחד של הקונה שניצח במכירה הפומבית. אחרי המכירה השמיע ז’אר את האלבום במלואו בהשמעה בודדת ב”רדיו לוקסמבורג”, ובמהלך השידור קרא למאזינים להקליט עותק פיראטי של האלבום במילים “Piratez-moi!” (“תעשו לי פיראטיות!”). עותקים כאלו אכן קיימים, אולם הם באיכות נמוכה, משום שהתחנה שידרה ב-AM ולא ב-FM. האמירה על הייצור וההפצה ההמוניים של מוזיקה כמוצר מול הפיכת אלבום לפריט אמנות ייחודי עם תיעוד אינסטנט של הקונה בגוף האלבום תוך קריאה ליצור עותקים פיראטיים שלו נשמעת רלוונטיות היום אפילו יותר מאשר כשהאלבום יצא.
30 שנה אחר כך, להקת וו טאנג קלאן הוציאה את אלבומה “ה-ווּ – היׂה היה בשאולין…” בעותק אחד בלבד. אחד מחברי ההרכב, ריזה, אמר בראיון לפורבס: “במשך שנים קידמנו את הרעיון שמוזיקה היא אמנות, ובכל זאת היא לא מקבלת את אותו היחס כמו אמנות במובן של הערך שלה, במיוחד בימינו כשהיא עברה פיחות והצטמצמה כמעט עד לנקודה שצריך לחלק אותה בחינם”. הוא השווה את הבעלות על האלבום הייחודי לכך ש”למישהו יהיה השרביט של מלך מצרי”.
עורכת: מאיה גייר, מפיק: מירון ששון; טכנאי: שון קאמל; מפיקת דיגיטל: סתיו נמר; מגיש: עידו קינן. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון התוכנית; פניות לתוכנית: reva@room404.net
תגובות
תגובה אחת לפוסט ““זכויות יוצרים” משמשות גופים ממלכתיים להסתיר מידע • ארכיון המדינה עובר לאינטרנט ולידי הצנזורה • המדליף סנואודן בטראק אלקטרוני » רבע לדיגיטל”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
שני הראשונים באמת מרגיזים. זה עם הרשומות חוקים פחות – וואלה מה אשמה חברת רונן שהשקיעה כסף טוב ביצירת המאגר שלה, שיש לו ערך מוסף למרות שמקורותיו בגוף ציבורי, שפתאום המוצר שלה יסתובב חופשי? היא לבטח לא עשתה זאת פרו בונו.