“הסוס לא אוכל סלט מלפפונים”: תולדות הטלפון, מהעברת צופרי ספינות ועד אמוג’י
טרום-טלפוניה
לפני שהתופים והעשן היו חלק בלתי נפרד מהופעות רוק, הם שימשו בני אדם כאמצעים מוקדמים של תקשורת-לטווח-ארוך. כמוהן גם מגדלורים, מדורות, יונים ומכתבים וחבילות, שנמצאים איתנו עד היום.
עשורים בודדים אחורה, כשאדם רצה לשלוח מסר ארוך במחיר סביר, דואר היה האפשרות הטובה ביותר – הוא היה צריך לכתוב מכתב על נייר, לשים במעטפה, להדביק בול, לשלשל לתיבת דואר ולחכות ימים, ולפעמים שבועות, עד שהמכתב יגיע לנמען. היום אנחנו צריכים לחכות רק ימים, ולפעמים שבועות, עד שדואר ישראל יביא את המכתב לנמען, אבל יש לנו חלופות, לרשות הדואר, למכתב וגם לשפה עצמה.
סמיואל מורס המציא את הטלגרף – אמצעי אלקטרומגנטי להעברת מסרים מילוליים על גבי כבל בודד, והיה שותף להמצאת קוד להעברת מידע על גביו – קוד מורס, שייצג אותיות, ספרות וסימני ניקוד באמצעות קווים ונקודות. המערכת איפשרה תקשורת מיידית למרחקים ארוכים, וקיצרה את זמני התקשורת בין מדינות ויבשות משבועות וחודשים לשעות. לצד ספינות הקיטור, הטלגרף היה אחד הכלים הטכנולוגיים החשובים בשימור שליטתה של האימפריה הבריטית בקולוניות שלה, בכך שאיפשר שלטון מרכזי, נתן עליונות צבאית ותרם למסחר ברחבי האימפריה. רודיארד קיפלינג, סופר ומשורר האימפריאליזם, אפילו פרסם ב-1893 שיר על “כבלי הים-העמוק” (“The Deep-Sea Cables”):
“אין צליל, אין לו אף הד, בישימון המעמקים
או במישורי הרפש השטוחים האפורים העצומים שם כבלים עלוקי-צדפים מזדחלים”
(תודה לורד טוכטרמן על הסיוע בתרגום)
הטלגרף הצריך חיבור של כבלים מכל נקודת מוצא לכל נקודת יעד, אולם הפיזיקאי המתמטי ג’יימס קלרק מקסוול טען, והפיזיקאי היינריך רודולף הרץ הוכיח בניסוי, שגלים אלקטרומגנטיים – גלי רדיו – יכולים לעבור גם באוויר. מהנדס החשמל האיטלקי גוליילמו מרקוני פיתח את היכולות הללו ובנה ב-1894 את המערכת המסחרית המלאה הראשונה לטלגרפיה אלחוטית, ושנה לאחר מכן שידר באוויר לראשונה קוד מורס.
שידורי דיבור ומוזיקה ברדיו החלו באופן נסיוני בראשית המאה ה-20, אז גם החל להתפתח עולם חובבי הרדיו, אנשים שמשדרים ומתקשרים זה עם זה על גלי האתר. ממילים כתובות בקוד שעוברות על כבלים חשמליים עברו בני האדם לדיבור וקולות אחרים שעוברים באוויר, ומתקשורת אחד-לאחד (השולח והנמען) עברו לתקשורת אחד-לרבים, כשהשולח משדר באוויר והנמענים הם אלו שבוחרים לקלוט את המסר במקלטים שלהם.
הטלפון הנייח
לפני המצאת הטלפון שאנחנו מכירים היום, המילה “טלפון” (מהמילים היווניות “טלה” – רחוק ו”פון” – קול) שימשה למכשירים שונים, ובהם מכשירים לא-חשמליים להעברת דיבור וצופרי ספינות לתקשורת לא-דיבורית בין כלי שיט בזמן ערפל.
הטלפון החשמלי הראשון שהעביר דיבור אנושי היה “טלפון רייס” מ-1861 של המדען והממציא יוהאן פיליפ רייס, שהמיר קול לאותות חשמליים והעביר אותם על גבי כבלי חשמל למכשיר נוסף, שהמיר אותם בחזרה לקול.
ב-1876 אישר משרד הפטנטים האמריקאי את פטנט מספר 174,465 של אלכסנדר גרהאם בל, שכותרתו “שיפור בטלגרפיה” – הפטנט שמאחורי הטלפון הקווי המודרני. הטלפון היה אמצעי התקשורת הראשון שאיפשר לאנשים במרחק גדול זה מזה לנהל שיחה דיבורית דו-צדדית סימולטנית וסינכרונית, כך שהם יכולים היו להפריע זה לזה באמצע המשפט. כפי שהסביר שייקה אופיר במערכון “מורה לאנגלית בבית ספר ערבי לתלמידי הכיתות הנמוכות”, “דיאלוג הוא בדיוק כמו מונולוג, מלבד זה שבמונולוג זה אדם אחד שמדבר לעצמו; דיאלוג – שני אנשים מדברים לעצמם”.
המשפט הראשון בטלפון של בל נאמר על ידי בל עצמו, לעוזרו ושותפו לפיתוח הטלפון, תומאס ווטסון: 
“מר ווטסון, בוא לכאן, ברצוני לראותך”. “Das Pferd frisst keinen Gurkensalat” (בגרמנית, “הסוס לא אוכל סלט מלפפונים”) היה המשפט הראשון שהמדען רייס העביר בטלפון רייס. מאחר שהמשפט קשה להבנה מבחינה אקוסטית, רייס השתמש בו להוכיח שדיבור יכול לעבור בטלפון שלו באיכות שמאפשרת הבנת המילים אצל הנמען. טכנולוגיית הטלפון התפתחה רבות מאז, אבל איכות התכנים בשיחות הטלפון נשארה במקום, ואף הידרדרה.
ספינת הטכנולוגיה התרסקה על צוקי הביורוקרטיה של ישראל הצעירה, כפי שסיפר אפרים קישון בפיליטון “אין טלקומוניקציה”: “בגיל 23 הגיש האזרח ק. בקשה להתקנת מכשיר טלפון בביתו. […] מקץ חמש שנים פקעה סבלנותו של ק. הוא התחתן והוליד שתי בנות והיה זקוק לטלפון יותר מתמיד. […] בתקופה זו כבר היו מונחות כמאה ותשעים אלף בקשות אצל השלטונות, ומוח אלקטרוני מיוחד תייק אותן ואישר את קבלתן בהקדם”.
הטלפון הסלולרי
הטלפון הקווי הנייח היה מוגבל – אנשים יכלו לדבר בו עם בני שיח במרחקים עצומים, אבל נאלצו להישאר צמודים למכשיר עצמו, שמחובר בכבל לשקע שמחבר אותו לרשת הטלפוניה; 
ובהמשך, למרחק קצת יותר גדול, אבל עדיין בתחומי הבית או בית העסק, כשהומצאו הטלפונים האלחוטיים, ששידרו לבסיס בתדרים אלחוטיים.
יוצרים רבים הציגו ביצירותיהם אבטיפוסים של אמצעי תקשורת אלחוטיים דו-כיווניים, ובהם צ’סטר גולד שנתן לבלש הקומיקס שלו דיק טרייסי שעון מכשיר קשר ב-1946, ושעון עם שיחות וידאו ב-1964, ואריך קסטנר, שכתב ב”35 במאי”: “את הרושם הגדול ביותר עשה עליהם מראה האדם שהיה נוסע על המדרכה לפניהם ופתאום ירד על הכביש, הוציא מכיס מעילו שפופרת-טלפון, השמיע לתוכה מספר וקרא: ‘מרים? שמעי נא, היום אאחר לבוא לארוחת הצהרים. עלי לסור עוד למעבדה. להתראות, חמודה!’. אחר-כך החזיר את הטלפון לתוך כיסו, עלה שוב על הסרט הנע והחליק לדרכו תוך קריאה בספר” (תרגום: אלישבע קפלן).
טלפון נייד אך לא סלולרי לרכב, Mobiltelefonisystem A שמו, היה פעיל בשוודיה כבר ב-1956. ב-1973, המהנדס מרטין קופר, חבר הנהלה במוטורולה, ביצע את השיחה הראשונה באבטיפוס של טלפון סלולרי גדול ומגושם, במשקל 1.1 ק”ג ובאורך 23 ס”מ. קופר התקשר לקולגה, ג’ואל אנגל מחברת בל לאבז, שנוסדה במקור על ידי אלכסנדר גרהאם בל, ואמר לו: “ג’ו, אני מתקשר אליך מטלפון סלולרי ‘אמיתי’. טלפון כף-יד נייד”. עשור מאוחר יותר השיקו קופר וצוותו חמישה דגמי סלולר מסחריים לציבור הרחב.
הטלפון העסקי
ב-1999 יצא המכשיר הראשון שנשא את השם “בלאקברי” (אוכמנית), שם ששימש לקו של טלפונים סלולריים והחליף את שמה המקורי של היצרנית, RIM. הבלאקברי הכיל מקלדת פיזית מלאה ואפשרות להתממשק ליישומים משרדיים ובהם אימייל וקלנדר, והפך להמשכו של המחשב המשרדי באמצעים אחרים.
בתחילת המאה היה הבלאקברי לסמל סטטוס תאגידי. אנשי עסקים מכורים ל”קראקברי”, כך כונה בחיבה בהלחם המילים בלאקברי וקראק-קוקאין, מסתובבים ברחובות כשעיניהם נטועות במכשיר האחוז בידיהם בתנוחת תפילה ואצבעותיהם כואבות מהקלדת אימיילים, כאבים שזכו לשם “אגודל בלאקברי”, כמו “מרפק טניס” של ספורטאים.
אחד המכורים דאובי האצבעות הוא הנשיא היוצא של ארה”ב, ברק אובמה, שסירב להיפרד מהבלאקברי שלו וזכה לגירסה מאובטחת שהורכבה עבורו במיוחד על ידי ה-NSA.
הטלפון האינטרנטי
“זה יום שחיכיתי לו במשך שנתיים וחצי. מפעם לפעם מגיע מוצר מהפכני שמשנה הכל”, אמר סטיב ג’ובס בכנס מקוורלד ב-2007, “אנחנו הולכים להמציא מחדש את הטלפון”.
הוא הציג שם את אייפון, שחנבון (סמארטפון) נטול מקלדת ומבוסס מסך מגע, עם ריבוי-משימות, חיבור לרשת, ושנה וחצי אחרי ההשקה, גם חנות אפליקציות. אפשר אמנם לבצע בו שיחות, אבל הטלפון הזה הוא למעשה תחליף יעיל למדי לפונקציות העיקריות של המחשב הביתי והמשרדי באמצעות אפליקציות ייעודיות לשימושים ממוקדים, שבהם גלישה באינטרנט, עבודות משרדיות, הורדה והאזנה למוזיקה, ניווט, משחקים ועוד ועוד.
עידן הסמארטפונים והטאבלטים הכניס למכשירי קצה קטנים וניידים רבים מסוגי התקשורת האנושית הקיימים – דיבור סינכרוני (טלפון) וא-סינכרוני (הודעות קוליות בוואטסאפ ובפייסבוק), טקסט כתוב קצר (סמס) וארוך (אימיילים) וסינכרוני (צ’ט, מסנג’ר), שיחות אודיו ו-וידאו סינכרוניות (וידאו צ’ט) וא-סינכרוניות (שליחת קובץ וידאו), תמונות (צילומים וציורים), וגם המציא חדשים, ובהם האמוטיקונים והאמוג’י, שפות הרגשונים והסמלים. :)
התפרסם בגירסה שונה בגליון 2017 של שנתון “שירת המדע” – שנתון לספרות, אמנות ומדע בהוצאת מכון ויצמן למדע ובעריכת יבשם עזגד
תגובות
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
