איך רובה פלסטיק הפך לסיוט הגדול ביותר של הממשל האמריקאי
הרשויות בארה”ב נטרפות מהאפשרות שאזרחים יורידו אקדח באינטרנט וידפיסו אותו בתלת-מימד. זה בכלל לא עניין של הזכות לשאת נשק, טוען ממציאו: זה דיון על חופש הביטוי
הסיוט של רשויות אכיפת החוק בארה”ב הוא אקדח שהמידע הנחוץ לייצורו זמין ברשתות שיתוף קבצים, כך שאי אפשר להעלים אותו או למנוע את הפצתו; ושאפשר להדפיס את החלקים הקשים להשגה שלו ואת התחמושת עבורו באמצעים ביתיים או כאלו שיהיו ביתיים בתוך זמן לא רב – מדפסת תלת-מימד. הנשק והתחמושת פלסטיים ברובם, כך שיקשה לאתרם בגלאי מתכות. את האקדח וקליעים מודפסי תלת-מימד אפשר לראות בפעולה בסרטוני יוטיוב, או להוריד באינטרנט ולהדפיס בעצמכם.
חוסר האונים של השלטונות זועק ממזכר שהופץ בשבוע שעבר לרשויות אכיפת חוק פדרליות ומדינתיות בארה”ב: כותבו מזהיר כי ייתכן ש”בלתי אפשרי” למנוע ייצור נשק ביתי באמצעות מדפסות תלת-מימד.זו היתה המטרה של הסטודנט הטקסני למשפטים קודי ווילסון, קריפטו-אנרכיסט כהגדרתו, כשיצר קובץ תלת-מימד של חלקים להרכבת אקדח חצי-אוטומטי בשם The Liberator, במסגרת ארגון שהקים למטרה זו, Defense Distributed (“הפצת הגנה”, בתרגום חופשי). עד כה, לא ידוע על חיה או אדם שנורו באמצעות הליברייטור, אבל ההמצאה מאיימת להוציא את העוקץ מהמאבק רב-השנים בארה”ב סביב התיקון השני לחוקה, שלפי הפרשנות המודרנית מתיר כמעט לכל אחד לרכוש נשק, ושמבקריו מהשמאל מבקשים להציב לו גבולות נוקשים יותר.
מאחר שהקבצים זמינים להורדה ברשת, הבעיה היא לא של האמריקאים בלבד: עקרונית, כל אדם בכל מקום בעולם עם חיבור לאינטרנט ומדפסת תלת-מימד יכול להדפיס לעצמו רובה. הנקודה הבינלאומית שימשה את הרשויות בארה”ב כדי לנסות לסכל את התוכנית של ווילסון. משרד החוץ האמריקאי דרש מוקדם יותר החודש מוילסון שיסיר קבצי תלת-מימד של הרובה וכלי נשק אחרים מאתר הארגון, משום שבהיותו זמין לגולשים בכל העולם הוא עלול לעמוד בניגוד לתקנות הסחר הבינלאומי בנשק (ITAR): כלומר, אם תושב לוב, למשל, יוריד את הקובץ מהאתר המאוחסן בשרתים אמריקאים, יחשב הדבר לייצוא נשק ללוב.
ווילסון מיהר לציית, אך עמד על כך שפרסום הקבצים אינו בניגוד לחוק. כדי לאפשר פעילויות של חוקרים אקדמיים וקבוצות עניין ציבוריות, הזכיר, התקנות מתירות על שחרור מידע טכני על נשק לנחלת הכלל ללא כוונת רווח, אם הקבצים נמצאים בספריה ציבורית או נמכרים בחנות ספרים. כאן השתמש ווילסון – כזכור, סטודנט למשפטים – בנשק המשפטי של המדינה נגד עצמה. לטענתו, אם גלישה לאתר מחו”ל היא ייצוא נשק, אזי גלישה לאתר ממחשב בספריה ציבורית משמעותה שהקבצים מאוחסנים בספריה, ועל כן עומדים בתקנות.
ווילסון, שהפך רובה מחפץ פיזי למידע, העביר את הדיון מהתיקון השני לחוקה, שמגן על הזכות לשמור ולשאת נשק והוא חביב הימין ושנוא השמאל, לתיקון הראשון לחוקה, שמבטיח חופש ביטוי והוא חביב השמאל ולעיתים – במיוחד בכל מה שקשור לדברים שניתן למצוא באתרים מסויימים באינטרנט – שנוא הימין.
החופש להדפיס אקדח בעולם מלא אנשים
המאבק של ווילסון מהדהד מאבקים משני העשורים הקודמים, שבהם חוקים, תנאי שימוש, מודלים עסקיים ומוסכמות חברתיות התכופפו בפני הטכנולוגיה: תוכנת שיתוף הקבצים נאפסטר ורשתות שיתוף הקבצים שהפכו מוצרי צריכה בידוריים לקבצים שאפשר להוריד חינם מהאינטרנט, כלי פריצה מסוג ג’יילברייק, שחתכו את הכבילה של מכשירי האייפון לספקי סלולר ספציפיים, תוכנת DeCSS שביטלה את הגנת האזורים של התקליטורים, וויקיפדיה, ששחררה את הידע האנושי ממגדל השן האקדמי ומספרי העיון, מצלמות דיגיטליות זעירות שחושפות התרחשויות שפעם אי אפשר היה לתעד, גוגל שהפנתה זרקור לתכנים אינטרנטיים שפעם היה קשה או בלתי אפשרי לאתר, וויקיליקס שנתנה במה לחשיפת מידע בטחוני ודיפלומטי מסווג, ועוד ועוד.
ווילסון עצמו משווה את מאבקו לזה של המתכנת האלגוריתמיקאי פיל צימרמן, שלפני עשרים שנה נאלץ לנהל מאבק משפטי על הפצת PGP (או Pretty Good Privacy), תוכנת הצפנה שאפשרה לכל אדם לשלוח ולקבל תכנים מוגנים בהצפנה שנדרש מחשב-על כדי לפצח אותה. המדינה הגדירה הצפנה עם מפתח של יותר מ-40 ביט כנשק, משום שהיא מאפשרת ליצור ערוץ תקשורת חשאי שגופי אכיפה וצבא יתקשו מאוד לחדור אליו, ו-PGP נכללה בקטגוריה זו. ב-1993, שנתיים אחרי שיצר את PGP ולאחר שבאופן טבעי הגיעה אל מחוץ לגבולות ארה”ב, נחקר צימרמן בחשד לייצוא נשק ללא רשיון. צימרמן, כמו ווילסון אחריו, ביקש לאתגר את החוק על ידי הדפסת קוד המקור של התוכנה בספר בכריכה קשה, שנמכר בהוצאת MIT, ולטעון כי הפצתו מוגנת על ידי התיקון הראשון לחוקה. החקירה נגד צימרמן נסגרה אחרי מספר שנים, והדיון על הספר שלו לא הגיע לבית המשפט. כיום ניתן להשיג גרסאות קוד-פתוח המבוססות על PGP בכל מקום בעולם.
כמו בסכסוכים רבים באינטרנט, גם הדיון המשפטי סביב הרובה של ווילסון מרתק, אבל חסר משמעות בעולם האמיתי. כשווילסון הסיר את הקבצים, היה זה אחרי שבוצעו למעלה ממאה אלף הורדות שלהם ביומיים שבהם הקבצים היו באוויר. בינתיים הם הגיעו לאתר שיתוף הקבצים Pirate Bay ולשירות האחסון מגה, שני גופים בינלאומיים שלא ממהרים להתקפל מול איומים משפטיים, בטח לא של אמריקאים.
הפרינט לא מת
הרשויות בארה”ב, כאמור, בפאניקה. לפי המזכר שהפיץ בשבוע שעבר מרכז המודיעין האזורי המאוחד ונחשף בפוקס ניוז, כלי הנשק המודפסים “מהווים סכנה בטיחותית לציבור מאנשים שמחפשים נשק ומשיגים או מייצרים כלי נשק שהודפסו בתלת מימד. […] הם יוכלו להשיג או לייצר ליברייטורים משל עצמם בלי שום בדיקות רקע […] הגבלת הגישה [לכלי הנשק] עלולה להיות בלתי אפשרית”.
“הצעות חוק לאסור הדפסת נשק עשויות להרתיע, אבל לא יכולות למנוע לגמרי את הייצור”, נכתב במזכר. לא מוזכרות שם שיטות טכנולוגיות למניעת הדפסה, כמו אלו ששימשו בעבר לסכל זיוף שטרות כסף במכונות צילום ובמדפסות צבעוניות. בין השיטות אפשר למנות אלגוריתמים לזיהוי שטרות בשילוב תוכנות שמונעות הדפסה של שטרות, וסימנים זעירים שהמדפסת מחדירה לכל תדפיס שהיא מוציאה כדי לאפשר לרשויות החוק לאתר את המדפיס. אולם בניגוד למדפסות הצבע של פעם, מדפסות תלת-מימד הן מגרש המשחקים של המייקרים, אנשים שעוסקים בייצור עצמי כאידיאולוגיה. מייקר שמייצר לעצמו מדפסת תלת-מימד, מהבנייה הפיזית ועד לכתיבת התוכנה שתפעיל אותה, לא יכניס לשם אלמנטים שימנעו ממנו להדפיס מה שבא לו. אגב, החברה שסיפקה לווילסון את המדפסת התעשייתית הראשונה שלו דרשה שהיא תוחזר לה כשנודע שווילסון מתכוון להדפיס נשק, ומיד פנו אליו שתי חברות טקסניות ונידבו מדפסות ושטח ייצור.
במזכר הובע גם חשש שיצרני נשק ביתיים עלולים לעבור על החוק בארה”ב ולהדפיס את הנשק בלי חלקי מתכת, למעט מסמר קטן שישמש כנוקר, ותחמושת (בינתיים כבר נחשפה לציבור תחמושת שהודפסה בתלת-מימד). הסכנה בכלי נשק ללא חלקי מתכת היא ש”גלאי מתכות עלולים להיכשל באיתור הליברייטור”. האפשרות הזאת כבר אינה תאורטית: בבדיקה של הדיילי מייל הבריטי ניסו שני עיתונאים להיכנס עם ליברייטורים לרכבת היורוסטאר שנוסעת בין לונדון לפריז. למרות הבדיקות הבטחוניות הקפדניות, דומות לאלו שנערכות בשדות תעופה, כלי הנשק לא התגלו.
בעולם הנשק המודפס צפויה בעתיד חזית נוספת, מעניינת לא פחות, כשהפיראטיות תגיע. איך ינהג הלובי החזק של יצרניות הנשק כשכל גולש יוכל להוריד ולהדפיס כל אקדח או רובה שאי פעם נוצר?
התפרסם באתר “הארץ”, 27.5.2013
תגובות
תגובה אחת לפוסט “איך רובה פלסטיק הפך לסיוט הגדול ביותר של הממשל האמריקאי”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
[…] חומרים לא מתאימים, ומכל הדברים הדפסה הכי איטית ויקרה לייצור נשק. עוד אף אחד לא ייצר נשק. לעומת זאת – פטיש, צינור, אבן […]