זכרונות ילדות מאובקים משוחזרים באבק

כך ציוו שרים בכירים בקול רדום,
ורצו לטפל במצבי חירום.
הסגן זוטר עשה את המרחק
כדי לברך ישוב חדש שמו “מעלה אבק”.
(קובי אוז, “מעלה אבק“)

פרויקט הגמר של רובי בקל משנקר הוא תמונות של עיר הולדתו, אור יהודה, מצויירות באבק. בקל הציב את הקנבסים כך שיצטבר עליהם אבק, וקיבע שכבה אחרי שכבה. התוצאה היא ציורים בגווני חום. במבט מרחוק הם נראים כמו הדפסים מונוכרומטיים עגומים. במבט מקרוב רואים שמדובר בלכלוך.

האסוציאציה היא של פריטים ישנים שנשכחו במדף נידח מטאפורי וכוסו באבק. מצד שני, האבק הוא חומר הגלם של הזכרונות – אם ננקה אותו יישאר קנבס חלק. הנמשל, כפי שהבנתי אותו, הוא שאי אפשר להיזכר בנוסטלגיה במה שעוד לא שכחת. אתה חייב לשכוח קצת, להפנות את הגב וללכת קדימה כדי שתוכל אחר כך להעריך את מה שהשארת מאחור, איזו דרך ארוכה עשית מאז, ואת הקשר בין שני הקצוות הללו.