ג’ון קייג’ הושתק ביוטיוב?

פוסט של קייל צ'ייקה



משתמש היוטיוב אדם לור (AdamLore) העלה לערוץ שלו ב-8.11.2009 סרטון עם ביצוע אודיו ותמונת סטילז של היצירה המכוננת של ג’ון קייג’, “4’33”” (משנת 1952), יצירה מוזיקלית שבה המלחין המינימליסטי המפורסם הורה להציב שעון עצר על הפסנתר ולא לעשות שום דבר אחר בפרק הזמן שהוקצב ליצירה. הוא מסגר את השתיקה חסרת המנוחה והמתנועעת בחוסר נוחות של הקהל כמוזיקה, במקום את הביצוע של המוזיקאי. הטוויסט של הגירסה של לור היא שהאודיו נחתך החוצה מהווידאו, והשאיר את ה”דממה” המבוצעת של ג’ון קייג’ כדממה אמיתית ומילולית. הצנזורה נראית כמי שנעשתה באדיבות WMG (וורנר מיוזיק גרופ), עם הודעה מתחת לסרטון שאומרת “שימו לב: סרטון זה מכיל רצועת אודיו שלא אושרה על ידי WMG. האודיו נוטרל”. קופסה אדומה בראש הסרטון עצמו משלימה את התמונה – שיתוף אמנות שהושתק על ידי חברת התקליטים הגדולה. אבל האם זה הסיפור האמיתי?

יצירת האמנות האינטרנטית הזאת החלה לתפוס ויראליות היום עם האזכור של drewtoothpaste, כוכב אינטרנט וכוכב קומי בפני עצמו. צפייה בשרשור התגובות של הסרטון ביוטיוב מעלה מהר מאוד שלור השתמש בנוכחות של הצנזורה של WMG כבדיחה אמנותית, ניכוס של המוזיקה של המלחין כמו גם של הנורמות של יוטיוב ושל היסטריית הפיראטיות, ליצירת יצירה מורכבת שהיא ביקורת פוליטית בת-זמננו באותה מידה שהיא הערה שנונה על אמנות קונספטואלית. האודיו, מסביר לור בשרשור, “לא באמת נוטרלה” על ידי WMG. אך למרות שזו לא דוגמה אמיתית של עריצות זכויות יוצרים, התוכן הפוליטי והאמנותי עדיין קיים, וכולנו יכולים להסתכל על היצירה הזאת ולשאול מה משמעותה ואיך היא משתלבת עם היצירה של קייג’.

היצירה המהפכנית של קייג’ חוברה ב-1952, והופעת הבכורה שלה ניתנה בוודסטוק, ניו יורק באותה שנה על ידי דייוויד טיודור (David Tudor). קייג’ ביקש להצביע על “אי קיומה של הדממה”, העובדה שאפילו במהלך ההיעדר המוזיקלי במשך היצירה, המוזיקה שעדיין נמשכה נוצרה מקולות הקהל, הגשם על הגג, חלקי שיחות וחוסר סבלנות. סרטון היוטיוב של לור מצביע לאותו מקור קונספטואלי. כשאנחנו צופים בסרטון היוטיוב, בוודאי, יש שקט מכיוון הרמקולים, אבל הוא מכריח אותנו להיות מודעים במיוחד למה שלא קורה – אין מוזיקה, מילולית – וגם למה שקורה… הצלילים סביבנו, זמזום המחשב, רשרוש העלים בחוץ.

כשהאזנתי לביצוע היוטיוב של לור ל-“4’33”“, שמעתי את המוזיקה של מכונת כביסה מסתובבת, ציפורים מחוץ לחלון וצעדים על רצפת הפרקט. אתם אולי תשמעו את מוזיקת הרקע מהאייטיונז שלכם, ואלה יהיו 4’33” של הסאונד שלכם. או אולי המכוניות בחוץ, או צפירה של צופר, או מישהו יוצא מהמיטה. זו דממה יפהפיה, רפלקסיבית, של העולם האמיתי, אבל היא מוגדרת על ידי היעדר מקוון. זה מה שאני חושב שחשוב בשפצור הקונספטואלי של לור, לא העובדה שזו השתעשעות עם RIAA (איגוד חברות התקליטים), או בדיחה מצחיקה, אלא העובדה שזו המשכיות של הרעיונות של האמנות ושל האמן.

עוד כמה משחקי מילים על ג’ון קייג’ זמינים ביוטיוב, פלוס כמה מחשבות ומוזיקה מצויינים מהאיש עצמו. אני ממליץ על גירסת הכיסוי עם וובוזלה ל-4’33”, שמציגה את קייג’ במופגן לא מנגן על וובוזלה (או משחק כדורגל). קטע מראיון עם האמן על מחשבותיו על דממה אפשר למצוא כאן, וכמה סרטונים של יצירות שלו לפסנתרים משופצרים (prepared pianos), מנוגנות על פסנתרים ששופצרו בעזרת ברגים, אומים ושאר נשורת, אפשר למצוא כאן וכאן. בנוסף, 27 צלילים שיוצרו במטבח!.

____________________________
היה זה פוסט של קייל צ'ייקה (Kyle Chayka), שכותב על אמנות בבלוג הייפראלרג'יק, שם התפרסם הפוסט במקור ב-4.10.2010 ברשיון cc-by-nc. אפשר לקבל עוד צ'ייקה בבלוגו Ahistoric ובטוויטר ב-@chaykak.

30 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 4 תגובות