אקספלורר, פקס ועוד דברים שצריך בשביל לקבל שירותי אינטרנט מבנק הדואר // נועה אסטרייכר

יוני דואר על בולים. צילומים: Karen Horton (cc-by-nc-nd)

הדרך לקבלת קוד לשירותי האינטרנט של בנק הדואר:

1) להיכנס לאתר האינטרנט שלהם.
2) שעובד רק באינטרנט אקספלורר.
3) להדפיס טופס.
4) למלא אותו ולחתום ידנית על כל אחד מהעמודים.
5) לשלוח את הטופס בפקס.
6) להתפלל יפה שיגיע ושמישהו יתייחס.
7) לקבל את הקוד תוך זמן לא ידוע באמצעות הדואר.


נועה אסטרייכר נועה אסטרייכר היא פעילה חברתית ועורכת בעיתון “הארץ”


גלעד שליט: למה כובע?

פוסט של נועה אסטרייכר

בשבת הראשונה לשובו של גלעד שליט בחרו הוא ואביו נועם לצאת לשחייה בחוף בצת. צלם “הארץ”, ירון קמינסקי, בילה עם משפחתו בקמפינג בחוף בצת, וכמו כל צלם עיתונות שלא זז מהמצלמה שלו, ניצל את ההזדמנות וצילם אותם. “הארץ” פרסם את התמונות בעמוד הראשי ועורר עליו זעם נורא – איך הם מעיזים, דווקא הם שמדברים גבוהה-גבוהה על זכויות ופרטיות, דווקא הם נופלים לצהבת? ומה עם האמנה? הצד השני של הדיון אמר כך: מדובר בצילום בשטח ציבורי, לא פפראצי עם עדשה טלסקופית לתוך הסלון או המקלחת של משפחת שליט. ובסופו של דבר, כמה טוב לראות את האיש הצעיר הזה חי ועושה דברים שאנשים צעירים אמורים לעשות בשבת בבוקר, שוחה בים, תופס את השמש שנמנעה ממנו בחמש השנים האחרונות.

אישית, אני נמצאת בצד שמאוד מבין ומכבד את זכותה של משפחת שליט לפרטיות. לדעתי אין מקום להשאיר צלמים ליד ביתה של משפחת שליט או במצפה הילה בכלל. ביתם הוא מבצרם, הם לא בחרו להיות כוכבי ריאליטי, הם לא הלכו למיונים, הם עשו את מה שכל מי שמציאות מטורפת כזו נכפתה עליו היה עושה. והם קיבלו את מה שהם רצו: את הבן שלהם, חי. עכשיו תנו להם להסתובב במרחב הביתי שלהם בשקט.

מצד שני, הם לא בבית, הם בים. והצילומים אינם בטעם רע, בטח לא בטעם יותר רע מהצילום שהתחיל את שרשרת ה”ביבי גאמפ“, בו רה”מ הוא מרכז התמונה ורק בצד, כבדרך אגב, נמצאים אב ובנו שחזר משבי של 5 שנים מיותרות. בטח לא יותר מהדרך בה מנעה לשכת רה”מ כניסת צלמי עיתונות לרגע הפגישה, ובכך גרמה למעשה לתלות מוחלטת בתמונות שיואיל דובר הלשכה לשחרר.

בקיצור- אני אמביוולנטית. ברגע הראשון התרגזתי, כי “די כבר, תנו לו מנוחה”. ברגע הבא פשוט שמחתי, באמת שמחתי בכל לבי בשביל האיש הצעיר הזה, שדברים פשוטים כמו המפגש הראשון של הגוף עם מי הים וודאי מעוררים בו אושר גדול. וכן, למרות שאין לי טלוויזיה כבר 6 שנים, ביום שובו של שליט הייתי דבוקה למסך המחשב ודמעתי עם כל תמונה שהציגה אותו, לבן, כמעט שקוף, רזה להבהיל ומאוד מודאג.

ואחרי כל ההבהרה הארוכה הזו, בואו נצחק קצת (ואני רוצה להאמין שגם הנוגעים בדבר יבינו מה משעשע). בתמונה אחת שפרסם קמינסקי ב”הארץ” נראה גלעד שליט צועד על החול ואביו מאחוריו, שניהם חובשים כובעים כנדרש ביום שמש בים, א-ב-ל: במבט ארוך יותר מתברר ש…לא ייאמן – נועם שליט חובש את הכובע עם ההדפס “גלעד עדיין חי”, שליווה אותו במאבק (כאן, כאן וכאן, למשל).

לסיכום: כמה טוב שגלעד עדיין חי. עם או בלי כובע. ולא לשכוח למרוח קרם הגנה, כן?

___________________
נועה אסטרייכר נועה אסטרייכר היא עיתונאית וכותבת, גולשת ברשת מאז 1997 וכותבת בה מאז 1998. כיום עורכת במגזין הגברים “בלייזר” מבית ידיעות אחרונות וכותבת את הבלוג “אחת העם“. נמצאת בזוגיות. גרה בשכירות עם עוד 2 שותפים במרכז תל אביב. מגיעה לכל מקום ברגל