יד שנייה ברכב: לא עוד

ראש בובה באוטו. צילום: עידו קינן, רשיון cc-by-sa
ראש בובה באוטו. צילום: עידו קינן, רשיון cc-by-sa

כדי לחנות עם האוטו שאני שואל מדי פעם מההורים, ביקשתי תו חניה של תושב תל אביב. הסתבר לי שלא אוכל לקבל תו כזה לאוטו שלא רשום על שמי. רישום האוטו על שמי, או הוספת שמי לבעלות על האוטו, מוסיפים לו יד, כלומר מורידים את מחירו לכשיועמד למכירה. טוב, זה כי אני הצעיר הראשון שעובר לגור בתל אביב ולוקח אוטו מההורים. אם זה יהפוך לתופעה, עיריית תל אביב בטח תמצא פתרון יצירתי לבעיה.

אבל הבעיה הגדולה יותר היא קביעת מחיר הרכב לפי מספר הידיים שהוא החליף. למה בעצם נקבע כך המחיר? האם לא נכון יותר לקבוע אותו לפי מדדים רלוונטיים יותר, כלומר מספר הקילומטרים שהוא עבר ומצבו המכני? ברור שנכון יותר.

אז איך גורמים לשוק שלם שמתנהל בשיטה הקודמת לעבור מיידית לשיטה החדשה? פשוט מאוד: משרד התחבורה מבטל את רישום מספר הבעלים הקודמים ברישיון הרכב.

אז לוי יצחק יצטרך לארגן מחדש את המדריך שלו. אני יכול לחיות עם זה.

הגבלת סכום הזכייה בהימורים

פרסי הימורים של עשרות מיליוני שקלים מעודדים הימורים, גורמים להוצאת סכומי כסף מופרזים על ההימורים וקוראים לגנב, כמו שראינו בסיפור מכירת משחקי הכדורגל.

אלא שהחשיפה הנרחבת לה זוכות הגרלות כאלה (בשיתוף פעולה של התקשורת, שמעדיפה לוותר על עבודתה העיתונאית ולהשתתף בחגיגה הדוחה) מביאה לכמות מהמרים גדולה, מה שמוביל לסטטיסטיקה לפיה בדרך כלל אין זוכה יחיד. למשל, פרס של 50 מיליון שקל הוא למעשה כעשרה פרסים של חמישה מיליון.

הצעתי: להגביל בחוק את הפרס המקסימלי בהגרלות הימורים. נניח, פרס ראשון לא יעמוד על יותר מחמישה מיליון שקלים. הצטבר יותר כסף? שיעשו כמה הגרלות במקביל, שיתרמו את הכסף לזק”א, שיוזילו את מחיר הטפסים – אין הגרלה בודדת שהפרס הראשון שלה עובר את ה-5 מיליון.

ואם כבר מתקנים את החוק, סעיף נוסף יחייב את הלוטו והטוטו לפרסם את סכומי הזכייה האמיתיים – אחרי ניכוי המס.