אסור לגלוש באינטרנט* (הצעת הגשה)
פוסט של אפי פוקסהתראיינתי אתמול לתכנית אקטואליה בתחנת רדיו חרדית שפנתה אליי בנושא הגנת הפרטיות בהקשר לשירותי גוגל. המפיקה שוחחה איתי בטלפון לפני מספר ימים כדי לתאם את נושאי הראיון. בשיחה היא טרחה בכל פעם לתקן אותי ולהבהיר שלא ראוי לשתמש בדוגמאות מסויימות ומוכרות שארעו, דוגמת חשיפת התערטלות, בגידות וכו’. קיבלתי בהבנה את הבקשה.
אתמול בבוקר, במהלך הראיון, אני והשדר שוחחנו על שירותי המיפוי והדואר האלקטרוני של גוגל, והופתעתי לשמוע שאלות ענייניות ומעמיקות יחסית על שאלות פרטיות באינטרנט, המרחב הציבורי, זיהוי אדם על פי שאילתות חיפוש וכד’. במהלך השיחה גלשנו לשאלות על שירותי הדואר, מנוע החיפוש ועל צילום הרחובות. עניתי בהרחבה ונמענתי מלציין דוגמאות “לא נאותות”. בסיום הראיון הודה לי השדר והוסיף במהירות: “תודה לעו”ד פוקס ואני מבקש להזכיר למאזינים שלנו שגדולי ישראל קבעו שהגלישה באינטרנט אסורה“.
האינטונציה והתזמון של האזהרה בסיום הראיון הזכירו לי את הסיומות הבנאליות בפרסומות רדיו וגרמו לי לחשוב קצת על המשמעות של “האיסור” ואיך שהוא באמת נתפש אצל קהל המאזינים (החרדי) של התחנה. הרי ניכר היה שהכתב ידע היטב על כל השירותים שהוא שאל עליהם, ניכר שאופי הראיון כוון לאנשים שלא צריך ללמד אותם מה זה אינטרנט ומהם השירותים של גוגל.
ואז הבנתי מאיפה המשפט הזה מוכר לי. האזהרה של השדר נשמעה כמעט כמו הכוכבית המגוחכת שמופיעה בפרסומות ובשלטים ושאומרת תמיד את המובן מאליו – “המציג אינו חייל/רופא”, או “הצעת הגשה בלבד: הקורנפלקס שבתמונה אינו כולל את החלב והקערה”.
גם ההערה של השדר נשמעה בסגנון “כולנו יודעים שכולנו גולשים באינטרנט, אבל הייתי חייב להכניס את הכוכבית. כי אני חייב”. אז הוא הכניס.
_______________________________
היה זה פוסט של אפי פוקס, עורך דין ויזם אינטרנט





